מסכן זה הראוי החדש
איך הפכה "הישרדות" לרצף בלתי פוסק של סיפורי חיים מדכאים? סמדר שילוני מבקשת: את האוטוביוגרפיות המרגשות שלכם שווקו בזמנכם החופשי, אנחנו פה בשביל האקשן
הלללווו! זה רדיו?? אין לי טענות לשורדים. מבחינתם כל דבר שיעורר את רגשות האשם וילחץ על שריר ה-oouuuuu אצל המתמודדים האחרים עשוי להשאיר אותם במשחק. רמת התחכום פה כנראה לא גבוהה מספיק והמתמודדים לא קולטים שלהגיע עם שחקן מסכן לגמר זה שווה ערך ללזרוק את המיליון לפח. מבחינתם סבל נורא בילדות הוא כנראה ה"ראוי" החדש. העיקר שזה לא זאבת.
שבט באנאו. בואו ואקרע לכם את הלב (צילום: גיא קרן)
אבל הפקה ועורכים יקרים, לעודד את צונאמי המסכנים הזה, זה לא הפתרון. אתם לא רוצים להרחיב את הסדק הזה יותר משאתם רוצים להרחיב את החור באוזון, למשל. ליבי עם השורדים שמתמודדים עם זוועות החיים שלהם, באמת, וגם עם העורכים שמתמודדים כנראה עם מצוקת חומרים קלה, וכשאני אומרת קלה אני מתכוונת לקשה, אבל זה לא המקום ולא הזמן, ובטח לא המינון. תקציב אישי מוגבל של דקות שיוקדשו לטרגדיות האישיות של המשתתפים עשוי לפתור את הבעיה.
כרוניקה של הדחה ידועה מראש
שני הפרקים האחרונים היו קצת פחות מוצלחים מבשבוע שעבר, בין היתר כי מהלכי ההדחה בשניהם היו כמעט מיותרים. ההדחה של יולה היתה בלתי נמנעת, בעקבות החסינות האישית של גיורא, וההדחה של יניב נעדרה בעיקר את המרכיב החשוב, שהוא ניסיון של יניב להישאר במשחק. כל תאיו האפורים הוקדשו - אולי בצדק, כן? - לאוטו שלו שתוקן או לא תוקן, ולאשתו שיולדת בבית ושסומלה במשחק על ידי קופה האוחזת בקופיף קטן, עד שצצה בצורתה המקורית במועצת השבט.
בשני המקרים מדובר בשתי רביעיות ששלטו במשחק התוך שבטי, ושהסיכוי למשוך מישהו מהן למחנה השני היה זעום עד לא קיים. יולה שילמה על הגרגרנות של גיורא ועל זה שנקלעה לאי אחד עם ארבעה חברי שבט סתומים ואימפוטנטים, שאת הסיפור המרגש שלהם בטח עוד נקבל בעתיד. יניב הלך למרות שארבעת הבאנאוז די חיבבו אותו, לא ברור למה אבל זה הרגיש נכון, בין היתר כי בפרומו לעונה כולה גב אמר למישהי שהוא אוהב אותה, וסביר להניח שהוא לא אמר את זה ליניב.
יולה. אמן שתחזור - עם הקדשה לאירית רחמים (צילום: עדי אורני)
ניסיונות חלושים של המועמדים להדחה בשני השבטים לשנות את כיוון ההתרחשויות בקושי נקלטו בססמוגרף של המשחק. על פיסלון החסינות בכלל אין מה לדבר, אף אחד לא טורח לחפש אותו. כולם עסוקים בשיווק האוטוביוגרפיה שלהם.
ממש כמו הדג שהביאו לירון ואוהד (שדומה דימיון מדאיג, אגב, לשימי הדג), המשחק השבוע גסס קלות. אירית רחמים גילתה רגישות אין קץ, וכשאני אומרת רגישות אני מתכוונת לאהבלות, וריחמה על הדג המשופד, שספק אם עוד היה בהכרה כדי ליהנות מהרחמים האלה. יש לקוות שהאיחוד בשבוע הבא ירחם עלינו ויחזיר את המשחק למסלול המצוין שהוא היה עליו לפני שבוע.
אמן שהוא יחזיר איתו את יולה, ולו רק בשביל שגברת רחמים תבלע את הלקרדה אחרי מפגן הגזענות שלה. בכל זאת מדובר באדריכלית אירועים, מפיקה, פסיכולוגית ואמא, שלא מסוגלת לשחרר משפט אחד שלא נודפת ממנו צחנה עילגת. אם תשאלו אותי גיורא לא רצח את התרנגולת, היא התאבדה. וכן, את מוזמנת לתבוע אותי על פי הוראת כל דין. בן יוכל לעזור לך לנסח את כתב התביעה.
לאיחוד מגיעים שני השבטים ללא עריקות מיוחדות. שניהם שמרו על החלוקה המקורית, ויחס הכוחות הוא עכשיו שישה מול חמישה, לפני החזרה של יולה או יניב. האיחוד הזה מציל בעיקר את גיורא, שבשבוע האחרון הספיק להיכנס באמ-אמא של אירית, כדי שאתם לא תצטרכו, להתעצבן שהשבט שלו, וכשאני אומרת שלו אני מתכוונת ללא שלו, לא טרח להגיש לו את שרשרת החסינות האישית, להשיג את השרשרת הזאת, לכרות ברית עם עצמו ולחטוף על הראש במועצת השבט, כי מה לעשות שעל כריזמה וקצת תבונה משלמים. בבניין גיורא-לנד ננוחם.
בקטנה:
אני מרגישה שאני עם המכנסיים למטה ואין לי שום שליטה על מה שקורה (נטלי עם טו מאץ' אינפורמיישן. סיבים תזונתיים הם אולי התשובה בשבילך).
אני צריכה לחשוב חכם כמו בחיים הלגיטימיים שלי (אירית מנסה לשכנע אותנו שיש לה חיים לגיטימיים, ואני אומרת - קודם תשיגי חיים, אחר כך נדבר).
שום דבר לא תקף, מבחינה משפטית ובכלל (יולה מזכירה לנו שאפשר להוציא את בן מהמשחק, אבל אי אפשר להוציא את בן מהמשחק).
