טלי ודרור ניצחו את הסרטן - ורצים במרתון י-ם

הסרטן היכה פעמיים בביתם של טלי ודרור ליבני, ופעמיים הם קיבלו החלטה שהם לא נותנים לו לנצח. הראשונה שחלתה הייתה טלי. לפני 11 שנים היא גילתה כי היא חולה בסרטן שד ונאלצה לעבור ניתוחים, כימותרפיה והקרנות - אך לבסוף ניצחה את המחלה. לפני שמונה חודשים היה זה דרור שגידול סרטני התגלה בראשו, ובימים אלו הוא בשלבי החלמה מהניתוח וההקרנות שעבר, בתקווה שגם הוא יוכל לשים את המחלה מאחוריו.

מחר (ו') הם ירוצו, יחד עם בנם, את המסלול העממי של מרתון ירושלים, שהוקדש למאבק בסרטן. עבורם ההשתתפות במרתון היא מסר, לעצמם ולאחרים,

שאפשר לנצח את המחלה. "אם אתה מוכיח לעצמך שאתה חי, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים במרתון, אתה תנצח", אומרת טלי. "זה המסר שלנו, שאסור להרים ידיים".

"יצאתי לטבע וראיתי שהכל בריא"

את היום שבו גילתה טלי שחלתה בסרטן היא לא תשכח. "הייתי אז בת 31, אמא לשני ילדים קטנים, ופתאום נפלה עליי הבשורה שחליתי בסרטן השד", היא נזכרת. "מדובר היה בסרטן מסוג לא הכי סימפטי ואני נאלצתי לעבור ניתוחים, כמותרפיה והקרנות".

את המפלט שלה מהמחלה והקשיים שהגיעו עימה היא מצאה בספורט. "אני באה מבית ספורטיבי ועוסקת לאורך כל השנים בספורט, כשהאהוב עליי היה שחייה. לצערי לא יכולתי לשחות בגלל ההקרנות, שגורמות לכוויה. חבר יקר, שראה את המצוקה שלי, הציע לי לבוא לרכב על אופניים בשטח. זו הייתה תקופה שהנושא, כתחביב, היה עדיין ממש בחיתולים, אבל אני הסכמתי ומהרגע שעליתי על האופניים לא ירדתי מהם. בן הזוג שלי לרכיבה, שאיתי מאז ועד היום, נתן בי את האמון שאני יכולה להמשיך ולעסוק בספורט".

משפחת לבני בהרכב מלא. "הכל היה נורא קשה להתמודדות"

-מה נתן לך העיסוק בספורט בתקופה הקשה כל כך שעברת?

"הוא נתן לי קודם כל שחרור. יצאתי לטבע, ראיתי את הנוף, את היופי של העולם ואת הפריחה. ראיתי שהכל בריא, וזה מעודד ומשפר את ההרגשה. בנוסף זה גם נתן לי כושר וחברה, שני דברים שחשובים מאוד להחלמה".  

את נסיונה הרב עם המחלה טלי מביאה לידי שימוש מדי יום בעבודה כעובדת סוציאלית ביחידת הוספיס בית לחולי סרטן. מרבית מטופליה הם חולים סופניים, ותפקידה הוא ללוות אותם ואת בני משפחותיהם לקראת הפרידה ובטיפולים הקשים. "אני לא חושבת שהעובדה שהייתי חולה הופכת אותי לעובדת

סוציאלית טובה יותר מאחרים, אבל אני כן חושבת שזה נותן מימד אחר", היא אומרת. "לאדם שמגלה שהוא חולה או שמגלה שמצבו סופני יש שבר גדול, ואם אתה היית במצב הזה אז אתה חלק מאותה קבוצה. אני אמנם לא מזדהה עם המטופלים שלי, כי אחרת אני לא אוכל להיות אשת מקצוע, אבל אני חושבת שאני מבינה אותם יותר".

"לא הבנו עד כמה המצב חמור"

טלי לא שיערה לרגע שהסרטן יחזור אל משפחתה, אך בחודש יולי האחרון הוא תקף בשנית, הפעם את בעלה דרור. "הגילוי היה לגמרי מקרי", היא מתארת."חגגנו את יום האהבה וכחלק מהבילוי הלכנו לשחות. בשעות שאחרי דרור התלונן שיש לו מים באוזניים ובגלל שהוא אמור היה לטוס יומיים אחר כך לטיול ג'יפים עם הבן שלנו בהודו אמרתי לו שכדאי שהוא יילך לרופא".

דרור אכן ביקר אצל הרופא, ולתדהמתו גילה כי הוא סובל מגידול גדול ונדיר מאוד באוזן, בו חולים כ-200 אנשים בכל העולם. "האבחנה תפסה אותנו לחלוטין לא מוכנים והחלטנו שדרור יטוס בכל מקרה לטיול, ושבינתיים אני אשאר בארץ ואבדוק איך צריך לפעול. בכלל לא הבנו עד כמה המצב חמור".

במשך שלושה שבועות שהה דרור בהודו, וטלי החלה לשוחח עם רופאים ולברר מהי הדרך הטובה ביותר לטיפול. "זה היה מאוד קשה", מגלה טלי. "הייתי צריכה להתמודד עם הפצצה הזו שנפלה עלינו ובאותו הזמן בדקתי את עניין הרופאים. חבריו לעבודה סייעו לי מאוד להבין קצת יותר כיצד צריך לפעול".

במהלך הבדיקה גילתה טלי כי בארץ אין מומחה למיקום שבו התגלה הגידול של דרור, ולכן החליטו בני הזוג החליטו לנסוע לארצות הברית, על מנת שהוא יעבור את הניתוח והטיפולים שם. "שבוע אחרי שהוא חזר מהודו כבר היינו בארצות הברית, אצל המומחה העולמי בגידולים האלו. עזבנו נורא מהר, כשרק הבת הקטנה באה איתנו, והכל היה כאוס אחד גדול. גם לילדים וגם לנו הכל היה נורא קשה להתמודדות".

דרור עבר את הניתוח בצלחה, ואחריו עבר סדרה של הקרנות פרוטונים, סוג הקרנות אותו לא ניתן לקבל בארץ. "הרופאים הצליחו להוציא רק 93% מהגידול ולכן דרור היה צריך לעבור עוד סדרה ארוכה של הקרנות, מה שהוביל לכך שבסוף שהינו בארצות הברית חצי שנה, עד אמצע ינואר. במהלך התקופה הבן האמצעי הצטרף אלינו לשם, כי היה לו מאוד קשה. הקושי הכי גדול שלו היה חוסר הידיעה, והוא רצה לבוא ולראות במו עיניו מה קורה עם אבא שלו".

"אסור להרים ידיים"

מאז החזרה שלהם לארץ עברו חודשיים. דרור סיים את הטיפולים והחל לחזור לעיסוקיו היומיומיים, כאשר הוא נמצא במעקב על מנת לוודא ששארית הגידול אכן הוכחדה ושלא נמצאות

בגופו גרורות. "הוא שילם מחיר בשל המחלה, אבל הוא איתנו והוא מתפקד וזה מה שחשוב", אומרת טלי. "הוא לא כמו שהוא היה קודם, אבל לעומת חוסר האופטימיות שהייתה אצל הרופאים בארץ כשהתגלה הגידול ההבדל עצום. הוא חי עם המגבלות שלו, עובד ומחייך".

כאמור, כדי להוכיח לעצמם שהם ניצחו, שוב, את הסרטן ושהם ממשיכים לחיות החליטו בני הזוג, להשתתף במסלול העממי של מרתון ירושלים ואליהם יצטרף גם בנם. "נודע לי על המרתון מהאגודה למלחמה בסרטן ואני חושבת שזה לא רק חשוב למודעות, אלא בעיקר חשוב כדי להעביר את המסר שאפשר לחיות לצד המחלה ושאפשר לנצח אותה, וזה גם המסר שאנחנו מפנים אלינו פנימה, כמשפחה. אני ניצחתי ואני מקווה שגם בעלי ינצח.

"למדתי במהלך המחלה שהנפש היא חלק גדול מהריפוי. אם אתה מוכיח לעצמך שאתה חי, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים במרתון, אתה תנצח. המחלה הזו תוקפת אחד מכל שלושה-ארבעה אנשים ואני הייתי רוצה להגיד להם שלא ירימו ידיים. שיחפשו את הרופא הנכון ואת המקום הנכון וילחמו על חייהם". 

מרתון ירושלים יתקיים ביום ו' (25.3). התכנסות בשעה 9:00. כל ההכנסות מההרשמה למסלול העממי יוקדשו למלחמה בסרטן. לפרטים נוספים והרשמה לחצו כאן