הכבוד האבוד שלנו ושל גילה

החותם היחיד שמר קצב הותיר בתקופת כהונתו בלשכת נשיא המדינה הוא קלונו, ואולי גם קלון כולנו. קלון של עם שנבחריו בכנסת בחרו, משיקולים פוליטיים, במר קצב לשמש כאזרח מספר אחד, והתעוררו רק לכאבה של סטירת לחי מצלצלת, שניחתה על פניהם עם הרשעתו. הרשעה, שעל פי מיטב הבנתי, היתה ככתובת על הקיר עוד טרם בחירתו לכהונת הנשיאות.

כסניגור, המייצג מדי יום ביומו נאשמים רבים שהובלו ומובלים אל ספסל הנאשמים, ניתנה לי הזכות, הדי מפוקפקת, לעמוד מקרוב על הידרדרות חמורה של החברה בשמירה על ערכים, בשמירה על כללי התנהגות ראויים, בשמירה על החוק ובכיבוד הזולת. בני נוער מעזים לבצע עבירות פליליות, שפעם היו שמורות למבוגרים בלבד, ומזלזלים בהוריהם, בחבריהם ובמערכות החוק והמשפט.

נערים, גם המוגדרים "בני טובים", מעורבים בעבירות מין ובעבירות אלימות חמורות ופוקדים את ספסלי בתי המשפט. אין סוף שבוע שנגמר ללא עבירות מין, בריונות, דקירות ולעתים גם מוות, והכל על ויכוחים של מה בכך, במועדונים או סתם בעת ישיבה על הברזלים בטבורה של עיר.

אין לי ספק שאחת מהסיבות להידרדרות מוסרית זו של החברה היא התנהגותם העבריינית של העומדים בראשה - של מי שאמורים לתת דוגמה ומופת, אך נכשלים בעבירות מבישות, כאחרוני העבריינים. בני הנוער רואים ומחקים. בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, המידע נגיש עבורם, והם רואים את צמרת המדינה מובלת לבתי המשפט, לעתים גם לבתי הסוהר, בשלל עבירות, שמקיפות, אפשר לומר, את כל ספר החוקים הפליליים, ומתירים לעצמם לנהוג כמוהם.

כולם היו רוצים לשכוח את הפרשה העצובה הזו. המתלוננות, שחירותן הגופנית, נרמסה ונפגעה; משפחתו של קצב ובמיוחד רעייתו, שכבודה האישי נרמס; מדינת ישראל, שתדמיתה כארצו של העם הנבחר, נפגעת בפני אומות העולם; ואזרחי מדינת ישראל, שמתביישים במנהיגיהם. זה הרגע לקוות שאולי פרשה מסוג זה תהיה הראשונה והאחרונה.

• עו"ד תומר אורינוב, סניגור