הנשים האלה פילסו דרך אחרת לכולנו

עכשיו זה נגמר. יש פסק דין. יש עונש. הצדק זוהר למרחוק. בסופו של דבר, הדבר הכי חשוב מכל הפרשה האומללה הזו שהוא יאפשר לכל הנשים שחששו להשמיע את קולן להתלונן. הוא יכול להתחיל לשנות נורמות לפיהן ההתנהגות המזוויעה הזו הייתה יכולה בכלל להתרחש. א' דיברה אמת. ק' לא דיבר אמת. ואחרי שנים שניסו להכפיש ולהציג את המתלוננות כעלובות נפש ושקרניות הן בסופו של דבר תיראנה את קצב נכנס לבית הסוהר. (אחרי, מן הסתם, עוד ערעור ועוד ערעור).

בואו לדבר על זה גם בעמוד הפייסבוק שלנו

את תחושת ההקלה כבר הרגשנו כשניתן פסק הדין, והיום אנחנו מקבלים את הגושפנקא, במספר.

וכבר שומעים קולות: האם מדובר במספיק שנים בכלא? וגם קולות הפוכים. כבר קצת מרחמים עליו, אני שומעת אנשים שאומרים שהוא סבל מספיק, ולא חסרים גם כאלו שממשיכים להשמיע את זעקת העוול הנורא שנגרם לו.

קצב, כמובן, ממשיך להכחיש. אגב, כנראה ששווה לו להכחיש. כך הוא מרוויח קבוצה גדולה של אנשים, מן הסתם גם את בני משפחתו שחלקם בטוחים שנגרם לו עוול. אחרי הכל, עומד נשיא לשעבר ואומר "הכול עלילה אחת גדולה" מבחינתו הוא זך ונקי וטהור.

להזכירכם הכול כמעט נגמר בעסקת טיעון, ובעסקת הטיעון אותה ביקש ועליה חתם (ואחר כך כידוע, חזר בו) הוא הודה בדברים חמורים ביותר. בין השאר הודה ש: "ניצל את היותה של א' נתונה למרותו, הטרידה מילולית, נגע בגופה, נישק אותה מספר פעמים בלשכתו ובמכוניתו שלא בהסכמתה". טהור, זך ונקי זה לא.  

משה קצב, היום (שלישי 22 במארס 2011), אחרי הכרעת הדין (צילום: AP)

ואי אפשר שלא לחשוב עכשיו גם על גילה

בתחילת הדרך היא עוד הייתה לצידו, אשתו, גילה. ראיתי אותה שם עומדת לצדו, שותקת, מהנהנת מדי פעם בראשה כדי לחזק אותו. היא לא הוציאה הגה. גם לא נתבקשה לדבר, לא נשאלה שאלה.

מה אנחנו בעצם רואים כשאנחנו מסתכלים על הזוג הזה? האומנם זוגיות מופלאה, האומנם הליכה משותפת יד ביד, הליכה מעוררת השתאות של זוג אוהב שעבר הרבה יחד? ואם כך, אז למה המראה שלה לצידו גורם לי תמיד להתפתל בחוסר נוחות, כאילו רואות עיניי מראה נורא ואיום, כאילו עולה אליי מהמסך צעקה בלתי נשמעת, צעקה חנוקה?

למה, למראה דמותה הדוממת, אני כמעט רוצה לרוץ אליה, להחזיק לה את היד השנייה, לומר לה: "מה קרה לך? מי השתיק אותך? מה איתך?"‭

ליבי יוצא אליה, ואל א' הראשונה ואל א' השנייה, ואל כולן כולן, אל כל אחת מהמתלוננות הרבות וגם אלו שלא העזו להתלונן. עבורנו פרשת קצב תהפוך להיות עוד פרשה מסעירה בחיינו בישראל. אבל הנשים האלו ישלמו את המחיר כל חייהן.

תרגיל למטרידים מתחילים

ועוד כמה מילים בעניין הטרדות נשים בכלל. לאחרונה אני שומעת יותר ויותר גברים שאומרים שנהיה כאן מפחיד, שהם כבר לא יודעים מה מותר ומה אסור, שעל כל דבר הכי קטן נשים יכולות להתלונן. הם מרגישים שמגזימים כאן במרדף אחר גברים חפים מפשע. ובכן, לכל אותם שלא מצליחים לעשות את ההבחנה מתי מדובר ביחסי מין שנעשו בהסכמה וברצון הדדי ומתי מדובר ביחסים בכפייה - אני מציעה לדמיין שמדובר, חס וחלילה, ישמור האל, בילדה שלכם או באחותכם. זו האחות שלכם שהאמינה לדברים של איש נערץ, אדם מכובד, זו הילדה שלכם שמצאה את עצמה נדחקת לפינה, בגדיה מוסרים מעליה, ידיים אוחזות בה בכוח, עושות בה מעשים. זו היא, יקירת לבכם, בבת עיניכם, שחזרה אחר כך הביתה שבורה וחבולה נפשית וחשה מנוצלת ומושפלת עד עמקי נשמתה.

ועכשיו תגידו, זה עדיין נראה לכם כמו טריק מקובל של גברים, חלק ממעשה החיזור?

או שבעצם, כולנו יודעים היטב מתי זו הטרדה מינית וקיום יחסי מין בכפייה, ומתי לא.

עוד כתבות באתר לאשה

מה מגיע לך, מבחינת הזכויות בחוק, כשאת בהריון

לכל המאמרים במדור פוסט פמיניסטי של ארנה קזין

בואו למצוא אהבה עם סדרת מציאת הזוגיות שלנו