מאסר עולם לרוצח שסגר חשבון בסטקייה בקריות
לפני כשנתיים איתמר שאלתיאל ירה למוות בשלומי בן חמו, בגלל חוב של 40 אלף שקלים שהיה חייב לנרצח. המנוח אמר לאמו בנשמת אפו האחרונה את שם הרוצח, והשופטים קיבלו את גרסתה
מילותיו האחרונות של הנרצח הובילו להרשעה: בית המשפט המחוזי בחיפה גזר הבוקר (יום ג') מאסר עולם על איתמר שאלתיאל,
בן 28 מקריית אתא, שהורשע ברצח שלומי בן חמו,
בעל סטקייה ומלווה בשוק האפור לפני כשנתיים. הרקע לרצח היה חוב של 40 אלף שקלים שהיה שאלתיאל חייב למנוח. הם קבעו להיפגש בסמוך לסטקייה על מנת ללבן את עניין החוב, ואז ירה בו שאלתיאל למוות.
ההרשעה התבססה על שני עדים עיקריים - אמו של הנרצח, בת שבע, שהעידה כי הייתה בסטקייה, שמעה את היריות ודקות ספורות לאחר מכן נכנס בנה למקום ואמר שירו בו. כששאלה אותו מי ירה בו, נקב מספר פעמים בשמו של הנאשם, "איתמר". זמן קצר לאחר מכן איבד את הכרתו ומת.
העדות השנייה הייתה של חברו של הנאשם, איציק אלחיאני, שסיפר בתא המעצר למדובב על כך שקשר קשר יחד עם שאלתיאל לרצוח את בן חמו על רקע החוב הכספי.
הרצח אירע ב-4 בינואר 2009 סמוך למסעדה, ברחוב זבולון בקריית אתא. בן חמו, בן 29 דאז, הגיע לפגישה שקבע מראש עם שאלתיאל ואלחיאני, ואז שלף הנאשם אקדח וירה לעבר בן חמו 6 פעמים. 2 מהכדורים פגעו בפלג גופו העליון. בן חמו הצליח, כאמור, להגיע למסעדה ולומר לאמו מי ירה בו, ורק בהמשך נפטר. גם אנשי הצוות הרפואי שטיפלו בו העידו כי בתחילת הטיפול היה בהכרה "ודיבר לעניין".
אב בית הדין, יוסף אלרון, והשופטים ריבי למלשטריך-לטר ומשה גלעד, התייחסו בהכרעת הדין למה שמכונה "צוואת שכיב מרע" (צוואה הניתנת סמוך מאוד למוות) וציינו: "משנמצא כי המנוח נקב בשם הנאשם כמי שירה בו, בהזדמנות הראשונה, מיד לאחר קרות האירוע תוך שהוא למעשה נושם את נשמות אפו האחרונות, יש לכך משקל ראייתי רב ביותר.
"אין זה מתקבל על הדעת שהמנוח, בשניות לאחר שנורה ונפצע פצעי מוות, ראה להקדיש את כוחותיו האחרונים לטוויית עלילת שווא נגד הנאשם דווקא, באוזני אימו, תוך חיפוי על היורה האמיתי", כתב השופט אלרון בהכרעת הדין.
הנאשם לא סיפק גרסה, אך שוחח עם המדובב
השופט אלרון ציין כי מצא סתירות בעדותה של האם, ובינה לבין העדים האחרים שהיו נוכחים במקום, אך ייחס זאת לסערת הרגשות כתוצאה מהאירוע: "אין לצפות שלא תהיינה סתירות בדברים הנאמרים על ידי הנוכחים ועל אחת כמה וכמה בהתייחס לבני משפחתו הקרובה של הקורבן שבנם שותת הדם מוטל בפניהם".בנוסף התייחס השופט לעדותו של חברו של הנאשם ודבריו בפני המדובב, בהם חשף את התכנון והרצח. "דברי אלחיאני חושפים את 'מאחורי הקלעים' של תכנון רצח המנוח, והשוואתם ליתר הראיות לא הותירה ספק סביר בנכונותם. דבריו של אלחיאני בפני המדובב מכילים 'פרטים מוכמנים', ומתאימים לעדויות שלא ניתן לומר כי תואמו עימו מראש".
בהמשך קבע השופט אלרון כי התנהגותו "המפלילה" של שאלתיאל עצמו מהווה חלק מהראיות כנגדו. לאחר הרצח הוא "נעלם" והסגיר עצמו רק לאחר מספר ימים. הוא טען כי אינו זוכר היכן היה בעת הרצח, ובהמשך שתק לכל אורך החקירה. עם זאת, בתא המעצר הוא דווקא שוחח עם מדובב, ואף חשף פרטים מוכמנים רבים.
על עדותו של שאלתיאל בבית המשפט, נכתב בהכרעת הדין כי "להוציא הכחשה כללית של האמור בכתב האישום, לא שמענו מפי הנאשם גרסה של ממש. לא שמענו מפיו גרסה באשר למקום הימצאו בזמן הרצח ולאחריו ואף לא הסבר לחומר הראיות נגדו, בפרט לא להתנהגותו המפלילה".
לפנייה לכתב/ת 
אילוסטרציה
מומלצים
