שכבה עם 150 גברים בחיפוש אחר אהבה
לא עוברות שתי דקות, והיא והבחור כבר בדרך החוצה ואליו למיטה. היא בת 35, לא הכי יפה ולא הכי יציבה, אבל אני עדיין חושבת שלהתפשט כדי למשוך תשומת לב זה הדבר האחרון שיביא לה את הזוגיות אותה היא כל כך רוצה
בכל אחד ואחת מאיתנו יש פילוסוף שיעמיק ויחקור - מהם החיים שלנו, לאן הם אמורים להוביל, והאם כולם זקוקים לאהבה בכל מחיר. אם התשובה היא כן, מהו המחיר לאהבה וכמה אנחנו מסוגלים ללכת כדי להשיג אותה?
חלקנו לא חיפשנו אותה באותו הרגע בו היא הופיעה, חלק חיכה לה בציפייה וקיבל אותה. ויש תמיד את אותו אחוז, שהולך וגדל, שעדיין מחפש את המכסה שלו. כמו ששירלי חברתי תמיד אומרת, לכל אחת ממתין נסיך, השאלה היא רק מתי הם מוצאים זה את זה.
תהיתי איזה מאמצים אשה מוכנה לעשות כדי לשיג את המטרה, והגעתי למסקנה שהדרכים מגוונות ויצירתיות מאוד, ועליהן אין לי בעיה להרחיב בעתיד. כרגע אני רוצה להתייחס לדרך אחת, שאני לא סובלת, אך אין לי ברירה אלא לצפות בה מתרחשת מהצד.
השבוע יצאנו, הבנות, לפאב המיועד לבני 30 ומעלה. מקום חמוד להפליא וסמוי, אין לו שלטי פרסומת ואתה לא יודע שהוא קיים אלא אם כן אחד החברים סיפר לך עליו. בקצרה, אל הפאב הזה מגיעים מפה לאוזן, והפה שלנו היתה לירז, חברתי הגרושה הטרייה.
אנחנו יושבות סביב הבר, כל אחת מזמינה את המשקה האהוב עליה, והשיחה קולחת בינינו. אני אומרת משהו, לירון לא שומעת, אז שירלי מעבירה לה מה שסיפרתי וכך הטלפון השבור ממשיך בכיף, עד שאני קולטת את מירית מעפעפת בעיניה לכיוון מסוים. החיישנים שלי התחילו לפעול ומיד התחלקתי לשניים: צד אחד ממשיך להשתתף בשיחה וצד שני ממשיך לעקוב אחרי מירית.
ראו איזה פלא, עוד לפני שהאנטנות שלי מתחילות בפעולה, היא כבר בדרך אל הבחור, מלחששת לו באוזן. הוא מחזיר, היא מחייכת חיוך מלחי אל לחי, וכך השיח ממשיך ללא יותר משתי דקות והופ, שניהם בדרך החוצה. אם אתם מדמיינים לרגע שסיפור אהבה הולך ונרקם פה, אתם טועים.
אני יכולה לכתוב שהיא נראית טוב, אבל זה יהיה שקר
מירית היקרה לא מפתיעה אותי. שתי דקות נדרשו לה להוציא את החדש החוצה, וכשעה תידרש לו להכניס אותה למיטה. הוא ינצל אותה מינית, והיא תחייה בתקווה שהוא יחזיר לה צלצול. כך זה חוזר על עצמו בסיטואציות שונות כאשר התוצאה זהה: מירית נתנה מעצמה, עם כל המשתמע מכך, ולא קיבלה, עד עכשיו, אהבה חזרה. אכן נקודה קשה וכואבת.
"שכבת איתו, נכון?" אני מתקשרת אליה למחרת בבוקר, מיד אחרי שפיזרתי את ילדיי לגן.
"טלי, מה השעה?" היא שואלת בטשטוש.
"נו, תעני על השאלה. שכבת איתו?"
"ברור, מה את חושבת, שיחקנו פינג פונג?"
"אני מאוד שמחה לשמוע שנהנית מהכדורים", אני עוקצת, "תתקשי אליי כשתתעוררי". ניתקתי.
הוא נובע מכך שהיא רוצה בן זוג, אדם שיחלוק איתה את החיים ויחייך לקראתה, אדם שיילך לישון איתה ויחד הם יבנו חיים משותפים. היא מתוסכלת מכך שכל החברות התחתנו, כמה מהן כבר התגרשו, לחלקן יש ילדים, ואיפה היא נמצאת היום? עדיין בהתחלה, כאילו היא לא בת 35 בכלל.
אני יכולה לכתוב לכם שהיא נראית טוב, אבל זה יהיה שקר. זאת לא ליאת, שבאמת יפה ומיוחדת, מירית לא יפה. היא גם לא מצליחנית כמו ליאת, אלא מחליפה עבודה כל שלושה חודשים. אני אכתוב ככה: מירית היא לא מודל ליציבות.
באחת הפעמים היא פטפטה עם בחור עשר דקות במועדון, והם כבר יצאו לטיילת, שם היא נתנה לו את הנשיקה האינטימית מכל. אני חושבת לעצמי, האם היא מאמינה באמת ובתמים שמישהו יאהב אותה ברצינות אחרי שהיא משליכה את עצמה עליו כך?
"היום גבר שלא תסכימי לשכב איתו עובר הלאה"
כל אחד מאיתנו אוהב להגדיר את עצמו כליברלי, מתקדם במחשבתו ומקבל את השונה, אבל באותה המידה אנחנו גם ידועים בכשרון השיפוט שלנו. אז או שההתנהגות המינית שלה דוחה גברים לאחר מעשה, או שזה היופי החסר אצלה, או שפשוט אין לה מזל.
בשיחה טלפונית נוספת שניהלנו באותו יום, הבנתי את מה שנראה לה ברור מאליו: גברים לא משקיעים מאמץ להכיר אותה, אם היא לא ממשיכה איתם למיטה. אך מה שברור לה כל כך, שגוי לחלוטין בעיניי. הסברתי לה שההיפך הוא הנכון. גברים לא משקיעים מאמץ להכיר אותה, כי היא ממשיכה מהר מדי למיטה.
"הבחור לא הספיק להתעטש ואת כבר ערומה, מה קרה להיכרות נחמדה?" שאלתי.
"עברה מהעולם, את עתיקה, גבר שלא תסכימי לשכב איתו עובר הלאה".
"אז הוא לא שווה אותך", החזרתי בתוקף.
"עזבי. את הרבה זמן לא בשוק, את לא מבינה. גברים היום אגואיסטים", היא מנסה להצדיק את עצמה, ופה הדיון נסגר.
אולי העובדה שאני לא בשוק הפנויים פנויות באמת סוגרת את עיניי. אני נשואה שמונה שנים, האם אני באמת עתיקה, והדברים השתנו עד כדי כך?
לפנייה לכתב/ת 
