אבא מורח לק לבן: הורים מורדים בחוקי המגדר
נמאס להם שבחנות לבגדי ילדים יש אגף תכלת לבנים ואגף ורוד לבנות. נמאס להם לראות שבנים תמיד מסיעים משאית ובנות משחקות בבובה. הורים שיוצאים נגד הסטריאוטיפים מסבירים במוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" למה אצלם בבית הכל נראה אחרת
בארגז הצעצועים שבחדר הילדים בבית משפחת לרנר מרמת-אילן יש בובות ורודות, עגלה ורודה, מדבקות של נסיכות דיסני, מטבח קטן מצויד היטב ועגלת קניות זעירה. יש מי שיופתעו לגלות שאת החדר מאכלסים דווקא שלושה בנים: יובל ,(8) גיא (6) ועמרי .(3) אמא שלהם, עדי שטרסמן ,(44) גאה להגדיר את עצמה "מורדת מגדר." כלומר, אחת שלא מאמינה בבגדים כחולים ובמכוניות צעצוע לבנים, ובבגדים ורודים ובבובות צעצוע לבנות. בעלה, איל לרנר ,(40) סמנכ"ל תפעול ומכירות בחברת תוכן סלולרי, זורם איתה.
שטרסמן היא מטפלת בהתפתחות תינוקות בשיטת ורדי, מדריכת עיסוי תינוקות בבייבי יוגה ובעלת בלוג בנושאי אמהות בפורטל און-לייף. מאז ומתמיד האמינה שכדאי לחשוף את הילדים לכמה שיותר אופציות. "ברגע שחושפים בנים לדברים שנתפסים כגבריים בלבד, ואת הבנות רק לצבעים ואביזרים 'נשיים,' מפספסים בגדול," היא אומרת.
"אני בטוחה שאם הייתה לי בת, הייתי קונה לה מכוניות. סטריאוטיפים צורמים יש בכל מקום. בסרטים, בטלוויזיה, באגדות. תמיד הנסיכה פאסיבית והאביר אקטיבי ומושיע. זה לא שלא אהבתי את הסיפורים כשהייתי ילדה, אבל אין מה לומר, הם גדושי מסרים שגויים. זה נראה לי סותר לחנך ילד להקשבה ולביטוי עצמי ודווקא בזה לחטוא. זה כמו להעביר מסר כפול."
להתפוצצות הפריטים הוורודים בחדר הבנים יש אחראים נוספים. "כשהריתי בפעם השנייה, ההורים של בעלי קנו ליובל בובה ורודה, כדי שיתרגל לעובדה שהוא עומד להפוך לאח גדול. מאוד שמחתי, ועד היום יש לנו את הבובה הזו, שעכשיו היא של עמרי. בגילאי ארבע-חמש גיא נהג להזמין חברות מהגן והיה משחק איתן בבובות. בזמנו זה היה עבורי הכי ברור בעולם שלילד קטן צריכים להיות אביזרים כמו מטבח ועגלת סופר למען המשחק הסימבולי. היום האבות שותפים לגידול הילדים, וממש לא צריך להיות צורם לראות ילד מטייל עם עגלה ובובה והולך איתה לגינה, כמו שברור שקניות וסופר שייכים גם לעולם הבנים".
קשה להשיג בגדי בנים בוורוד ובסגול, אבל שטרסמן אינה מרימה ידיים: "אני מוצאת פריטים אחרים, למשל, גרביים סגולים או ורודים שהיו מיועדים לבנות, כדי שהבנים שלי ימצאו את עצמם במגוון הגדול. אני יודעת שיש מי שנרתע מזה, כי הוא חושש שמא הילד לא יפתח זהות מינית 'הולמת,' אבל אצלי זה לא משחק תפקיד, וזה ניתן לבחירתם. בכל אופן, אני בכלל לא מאמינה שזה משפיע".
בחירותיה הלא שגרתיות זוכות לתגובות שונות ומגוונות. "יש חברות שמאמינות כמוני שצריך להקשיב לילד, לרצונות ולטעמים שלו, שחשוב לתת לו מקום למצוא את הביטוי העצמי שלו ולנסות לא לכפות עליו כלום. אבל יש לי גם חברות שחושבות שאני יותר מדי ליברלית ופתוחה, והן כן הרימו גבה כשראו את יובל לראשונה עם עגלת הקניות. כשראיתי את התגובות ממש הופתעתי, כי עבורי זה היה הכי טבעי בעולם, בכלל לא הבנתי על מה הרעש. זה משחק לכל דבר. זה כמו שאומרים לבן, 'אתה גבר, אסור לבכות.' דווקא צריך לבכות, ורגש זה משהו ששייך גם לגברים."
"הרגש שייך גם לגברים". עדי שסטרמן, איל והבנים (צילום: יובל חן)
מה אומרות לך המתנגדות?
"דברים כמו, 'בעלי לא היה מרשה לי אם הייתי רוצה לקנות עגלה ורודה לבן שלי.' לאיל אין בעיה עם דברים כאלה, אם כי אני לא חושבת שהוא היה קונה אותם בעצמו. כשאני נכנסת לחנות לבגדי תינוקות, זה בדרך-כלל מביא לי את הסעיף: הכל כל-כך אחיד - צד אחד לבנות בוורוד, צד שני לבנים בתכלת. שמחתי מאוד כשיובל ביקש גרביים ורודים.
"באחת הקניות שלנו, איל ואני ראינו בחנות פיג'מה של דורה שנתפרה בגזרה נשית לחלוטין. עמרי מאוד אוהב את הדמות, אז התעלמנו לגמרי מהעניין, קנינו לו אותה והוא נהנה ממנה מאוד. נראה קצת כמו בת? אז מה? גם ברחוב אף פעם לא חשבו שמדובר בבנות. הם נראים מאוד גבריים."
יש לך בכל זאת קווים אדומים?
"האמת היא שלא. אני אפילו מורחת לבנים לק. זה התחיל מזמן, כשיובל ראה אותי עושה את זה וביקש גם. לא ראיתי סיבה שלא למרוח לו, זה הרי משחק לכל דבר, כמו להתחפש. זה הפך למנהג, והוא הפסיק כתוצאה מתגובות חברתיות בגיל חמש. בינתיים גיא הצטרף, והם התחילו למרוח רק בחופשים. כשגיא חזר מחופשה לגן חובה, היו לו עדיין שאריות לק מהחופש ואמרתי לו שמבחינתי הוא יכול ללכת ככה, אבל שיידע שהוא צפוי לריקושטים. זה לא ממש שינה את דעתו, ושמחתי לראות שהוא בטוח בעצמו.
"המבוגרים אולי קצת תוהים מאיפה הרעיון ושואלים, 'מי מרח לך'? הכי מצחיק זה לראות איך מגיבים כשהוא עונה בכנות שאבא שלו עשה את זה. אם הייתה לי בת, לא הייתי מתחילה כזה מוקדם. ברור שאיפור והתגנדרות מיועדים למשיכת בני המין השני, ומתוך המודעות הזו לא הייתי מרשה את זה לבתי. אצל בנים הבעיה מתנטרלת, אין את האלמנט הזה, ומבחינתי זה משחק נטו."
וגבולות?
"בוודאי שיש. יש גבולות בכל דבר: לא לקלל, לא להרביץ, לשמור על יחסי אנוש. ברור."
אסור לקלל, אבל מותר להגיד איכסה על דברים של בנות. "האמת היא שזה כבר קורה, וזה נורמלי. זה מראה שלמרות הכל הם מפנימים את מוסכמות החברה, וזה בריא. מאידך, חשוב לי שהם יפנימו ערכים לא רק כי ככה אומרים כולם, אלא כי הם מאמינים בזה וחושבים באופן עצמאי. אחרי הכל, הם הכי מתעניינים בכדורגל, כמוני וכמו בעלי.
"אני אומרת שלא צריך להיות 100 אחוז בן או בת, לכל אחד צריך להיות משניהם. חגגנו לגיא יום הולדת, והיה לו זר עם פרחים ורודים וסגולים. הבנות ציחקקו ואמרו לו, 'זה של בנות.' הוא המשיך לחייך והיה כל-כך בטוח בעצמו, ואני ראיתי איך הן נעולות ואיך הוא זורם."
מכוניות צעצוע ומוצצים כחולים
נגה קרן-גיל בת השנה מתל-אביב אף פעם לא לובשת ורוד. בתם הבכורה של שלי ,(29) עורכת קדימונים ברדיו, וערן ,(33) עורך וידיאו וממקימי האתר ,techtv.co.il הולכת על הלוק השחור ממש מגיל אפס. "באופן כללי אני לא אוהבת ורוד," מצהירה האם, "אני אוהבת צבעים כהים. אין מה לעשות, שחור כמעט תמיד נראה הכי טוב. חבל שאין בארץ מבחר יותר גדול של צבעים וסגנונות והכל נורא מיינסטרים. אופנת התינוקות מוכתבת מסטריאוטיפים ומהגדרות מגדריות ולא לפי טעם אישי.
"כילדים, ערן ואני לבשנו ושיחקנו עם מה שהיה לכולם: בגדים בצבעים מגדריים, בובות לבנות, חיילים לבנים. לא היה משהו מיוחד או שונה בחינוך, הכל היה רגיל ונורמטיבי. זה שאנחנו נוהגים ככה היום בא ממקום של אופי. אנחנו בעצמנו לא בדיוק מיינסטרים באורח החיים שלנו. זאת לא הייתה החלטה, זה בא לנו באופן טבעי ביותר."
והכי טבעי אצלם זה, כאמור, שחור. "אני שונא ורוד אפילו יותר משלי," חורץ ערן. "אני לא מאמין בהגדרה מגדרית של צבעים וצעצועים, וחושב שאפשר להלביש את הילדה בכל צבע ולתת לה לשחק באיזה צעצוע שהיא רוצה, גם אם זה צעצוע 'של בנים."'
להט המרד המגדרי אינו עניין חדש אצל שלי. "זה משהו שמלווה אותי בחיי היומיום, ולא היה לי ספק שאיישם את זה גם על הילדים שלי. למשל, כשהלכנו לחנות לציוד תינוקות ראינו שידות החתלה רק בשני צבעים, ורוד או כחול. השידה הכחולה הייתה יותר יפה, ולכן קנינו אותה למרות שידענו שמדובר בבת.
"עוד לפני הלידה ביקשנו ממי שהתכוון לקנות לנו בגדים שלא יבחר בצבעי ורוד. אם בכל זאת קיבלנו בגדים ורודים, החלפנו אותם בבגדים בצבעים אחרים. עם הזמן אנשים כבר למדו להכיר אותנו, והם יודעים לקלוע לטעם שלנו. יש לנו לא מעט פרטי לבוש שחורים ואפורים, כולל סינר שחור. העגלה, הסל-קל ומושב הבטיחות ברכב כולם שחורים. לנגה יש גם מכוניות צעצוע וגם מוצצים כחולים."
ומה אומרים השכנים?
"לפעמים אנשים מביעים תמיהה על זה שהלבשנו תינוקת בשחור. יש כאלה שסבורים שזה לא צבע הולם לתינוקת, אבל מי שמכיר אותנו לא מופתע, והאמת שלרוב מחמיאים לנו כמה זה חמוד עליה. הסבתות לא אהבו, בלשון המעטה, את הרעיון של להלביש את הילדה בבגדים שחורים וכהים, אבל מהר מאוד הן התרגלו לרעיון, והיום הן אפילו קונות לה בגדים כאלה בעצמן."
ערן מודה שלפעמים אנשים טועים וחושבים שבתו היא בעצם בן. "כשאני מתקן אותם, הם מתנצלים ואומרים שזה בגלל הבגד או המוצץ הכחול. באופן עקרוני אנחנו לא מוכנים להקנות לה הרגלים של 'בנות לובשות רק ורוד' או 'בנות משחקות רק בבובות.' כשתגדל, ניתן לה לבחור את הצעצועים שלה ולא נכוון אותה לקנות רק מטבח או מכונת כביסה לבנות. אם היא תרצה, היא תקבל גם צעצועים של בנים. חשוב לנו שהילדה תגדל כמה שפחות עם הבניות מגדריות. זוהי הדרך שלנו, ואנחנו לא מנסים לחנך את ההורים האחרים או להשפיע. כל אחד והקטע שלו."
"לא צבע הולם לתינוקות". שלי קרן-גיל ונגה (צילום: יובל חן)
אג'נדה מגדרית ברורה
איטל בציר-אלשיך ,(34) בעלת משרד ליחסי ציבור, ובעלה שרון אלשיך ,(39) מנהל פרויקטים בחברת היי-טק מראשון-לציון, הצהירו על המרד המגדרי שלהם כבר בשם שבחרו לבתם הבכורה - אריאל. בארגז הצעצועים של בת החמש יש מכונית ורכבת חשמליות, ובארון הבגדים חליפות פוטר בכחול ובאפור.
"זה היה לנו מובן מאליו," מסבירה איטל. "אריאל מתעסקת גם בפיות ובנסיכות, אבל גם במשחקים שנחשבים של בנים כמו צלחת מעופפת ורכב חשמלי על שלט. לבית שלנו באים לשחק גם בנים וגם בנות. בסביבה הקרובה שלנו אף אחד לא העיר לי על העובדה שהבת שלי לובשת צבעים 'של בנים.' אני כן שומעת מאמהות שהילדות שלהן לא מוכנות ללבוש בבוקר שום דבר למעט שמלות בצבע ורוד ובמקרה אחר בסגול. לשמחתי, לי אין את הבעיות הללו."
קורה שחושבים שאריאל בן?
"זה קורה, אבל אני ממש לא עושה מזה סיפור. אפילו מצחיק אותי לחשוב עד כמה הסטריאוטיפים והאמונות טבועים בנו עוד מגיל אפס. אותן אמונות ממשיכות להיות טבועות עכשיו גם אצל ילדינו, והם ינחילו גם לדור ההמשך את האג'נדה המגדרית הכל-כך ברורה."
תתאכזבי אם בגיל עשר אריאל תרצה רק ורוד?
"אני לא אתאכזב, אבל אני בספק אם זה בכלל יקרה, כי אני מאמינה שלהורים יש השפעה על צורת החשיבה של הילדים, על הבניית המציאות. יש דרך להעביר מגדר באופן שוויוני לילדים. אני מסבירה לה שאין דבר כזה צבע של בנים וצבע של בנות. הנה לאבא, למשל, יש חולצה מכופתרת בצבע ורוד. הילדה רואה וסופגת. אנחנו כן מדברים על זה עם חברים, וכשאני פוגשת אמהות במפגשים חברתיים כמו ימי הולדת, אני בהחלט מספרת איך זה אצלנו בבית."
ואם היא תצא טום-בוי?
"זה לא יקרה כי היא רואה את אמא, ואני בכל זאת אישה, למרות שאני זו שמתקנת את סתימות הביוב בבית. אבל נגיד שהיא תשחק כדורגל עם הבנים בבית הספר, אז מה? לדעתי, בכלל צריך לשנות את תוכן ספרי הילדים, ההצגות, הסרטים ועוד סדרה של נושאים שיש להם השפעה על הילדים. בסיפור כמו 'לכלוכית' האישה מנקה את הבית, ואילו הגבר מופיע רכוב על הסוס הלבן. ההתעסקות בבחירת צבע של בגד וצעצוע היא רק חלק מתוך מגוון הסוגיות והמקורות החשובים להקניית ערכים חברתיים-תרבותיים, בין אם בגלוי ובין אם בסמוי."
אמא פותחת סתימות. איטל בציר-אלשיך, שרון ואריאל (צילום: יובל חן)
למרות הכל, כשאריאל מקבלת מתנה ורודה, איטל לא ממהרת להחליף אותה. "זה אקט קיצוני מדי," היא אומרת".אנחנו מעריכים כל מתנה ומשאירים את שיקול הדעת לאריאל, שלמרות גילה הצעיר בהחלט בוגרת לקבל החלטות כמו אם היא רוצה את המתנה או לא. אם היא תחליט להחליף, זה לא בגלל העובדה שזו מתנה של בנות, אלא כי יש לה כבר משהו כזה או שהמתנה סתם לא מעניינת אותה."
כשבתה מבקשת לצפות בסרט בנות מובהק כמו "ברבי באגם הברבורים," היא לא מרוצה - אבל מבליגה. "אני לא משתגעת על זה בגלל דימוי הגוף המושלם של ברבי, אבל בזכות העובדה שהסרט משלב את המוזיקה של צ'ייקובסקי וקטעי בלט, וגם מציג את ברבי כאמיצה, זה עוד איכשהו עובר. אצלנו בבית גם לא ראו את 'היפה והחנון.' תוכנית הריאליטי הזו פגעה בדימוי הנשי. כאילו אישה לא יכולה להיות אינטליגנטית, אלא רק בתפקיד היפה והטיפשה".
חברותיה של אריאל שמחות לשחק בצעצועי הבנים שלה כשהן קופצות לבקר. "אולי זה יישמע מפתיע, אבל הן מאוד מתלהבות מהג'יפ עם השלט. זה אומר, שכשחושפים את הילדים למגוון רחב של צעצועים, הם יכולים להחליט מה הם באמת אוהבים יותר. ייתכן שהבניית המציאות שלי היום לקוחה גם מהחינוך השוויוני שאני קיבלתי. אני אדם שמסוגל לבקר את מהלכי החברה, המניעים, התפיסות, ולהתנהג לא תמיד על-פי הזרם. מי אמר שהזרם תמיד צודק?".
איטל, שילדה החודש את בתה השנייה עמית, מבטיחה לגדל גם אותה בהתאם לעקרונות האלה. "אפילו עכשיו, כשרכשנו לה עגלה, שרון בחר צבעים עם שילוב של חום-מוקה ותכלת בהיר. יש שיאמרו שהצבעים הללו הולמים בנים בלבד, אבל לא בבית שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
