קצב, ביישת את המזרחים

פרשת קצב מקוממת ממיליון סיבות. חוץ מהסיבות הברורות לעין, היא מקוממת מסיבה נוספת. קצב, בהתנהגות שלו, שבר תקווה חברתית. הוא לא סתם נשיא שסרח. הוא נשיא שעצם הבחירה בו היתה אמירה חברתית. האמירה החברתית הזו הפכה ללעג עם כל עדות חדשה של מתלוננת והתנפצה סופית בבית המשפט.

המהפך של 1977, שהעלה את בגין המרוקאי העסלי לשלטון, הראה שמתחיל להיווצר יתרון מספרי לאלה שקולם לא נשמע בתקשורת הממוסדת. התחנות המרכזיות והקסטות שלהן הכריחו את הממסד המתנשא להקשיב גם לקול ולצליל המזרחי. נבחרו חברי כנסת ספרדיים, שמות המשפחה של שרי הממשלה כבר לא נגמרו ב"ביץ'". היה רמטכ"ל ספרדי, יועץ משפטי לממשלה ספרדי, שופטים ספרדיים ויכול להיות שהמעוז האשכנזי האחרון, האקדמיה, גם הוא יהפוך להיות שוויוני בחלוף הזמן.

השאלה הגדולה היא מה עשה הכוח החדש של המזרחיות לשיח התרבותי, לתדמית של המזרחיות. מה הוא הוסיף לפוליטיקה ולסדר החברתי. כאשר ה"אשכנזיות" שלטה, היא שלטה בכוח הבוז שהיא רחשה לכל דבר לבנטיני, למה שנתפס כפרחיות, כחוסר תרבות, לנו, אמרה האשכנזיות, יש מורשת תרבותית עשירה של מוצארט ושוברט ופילוסופים והוגי דעות. למה לתת לכם חלק מהעוגה התרבותית? מה יש לכם לתת לשיח הציבורי? מופלטה? קו לו לו לו? מימונה וסהרנה? המוזיקה המזרחית נודתה משך הרבה שנים. בפח אחד הושמה המוזיקה המזרחית שהביאה שירים מפוארים, יפהפיים, עשירי שפה, של זוהר ארגוב למשל, יחד עם שירים שבאמת מתאימים לבסטות של התחנות המרכזיות.

והנה, אחרי שנים של נידוי, המוזיקה המזרחית היא השלטת. והיא כאילו מנסה להצדיק בכוח את הדימוי הנחות שדבק בתרבות המזרחית בכלל, ולמוזיקה המזרחית בפרט. כאילו אין מוזיקה ערבית מורכבת ועשירה, כאילו אין שירה מזרחית, שהמילים שלה לקוחות משפע המקורות התרבותיים של היהדות. קצב עשה לממלכתיות מה שעושים הזמרים המזרחים לתרבות המזרחית.

לא החזירו עטרה ליושנה

אחד החלומות של בן גוריון היה שיום אחד יהיה לנו רמטכ"ל תימני. והנה, קיבלנו יותר טוב, נשיא פרסי. הבחירה של קצב לא הייתה סתם בחירה בין שמעון פרס למשה קצב. זו הייתה בחירה בין המועמד האשכנזי, הבטוח, מהמוצא הנכון והמבטא הנכון, מול התקווה החדשה של המזרחיות. לנשיא קצב הייתה אחריות כפולה ומכופלת. הבחירה בו הייתה ההתערות האמיתית של בני עדות המזרח במוסדות השלטון. ניתנה לו הזכות להיות מוביל סדר חברתי חדש ובסופו של דבר הוא לא הוביל דבר, אלא הובל על ידי היצר שלו.

את אותו הדבר אפשר להגיד על ש"ס. התנועה החדשה הייתה אמורה באמת להחזיר את העטרה ליושנה, לתת כוח אמיתי בידי יוצאי עדות המזרח המופלים לרעה. מה עשתה עם הכוח הזה? חברי הכנסת שלה ושריה יצאו ובאו בשערי בתי הכלא. במקום להביא שוויון, הם העמיקו את הבערות בקרב הבוחרים שלהם. הם השניאו את הדת על החילוניים עם שטויות כמו שעון חורף באמצע החמסינים של הקיץ. הדבר הגרוע ביותר שהם עשו, הוא שהם ניסו להיות אשכנזים בכוח. התלבושות המזרח אירופיות שסיגלו לעצמם וההזדחלות המשפילה שלהם למוסדות חינוך אשכנזיים לא החזירה שום עטרה לשום מקום. להיפך. אני מכירה, מקרבה משפחתית, לפחות חוזר בתשובה אחד, שאשתו תימניה, לבן שלהם בן החמש קוראים זלמן והוא מדבר יידיש שוטפת. אכן החזרת עטרה.

לא מגיע למזרחים לסבול מאפליה, לא מגיעה ההתנשאות האשכנזית הצברית. טוב שנפתח הפתח, טוב שמזרח מתערבב עם מערב. נפלא שיש כל כך הרבה חברי כנסת ושרים שלא היו נבחרים בימי מפא"י האפלים. מצוין שחלק לא מבוטל מן הנישואין הם נישואין בין-עדתיים. כמה חבל שדרך הפתח הזה נכנסים שירים מחורבנים, תנועה חברתית מושחתת ונשיא שאיבד את הראש שלו בין הרגליים.

עדנה קנטי, הופעת יחיד "אהבה וצרות אחרות" ומחברת הספר "אהבות וצרות אחרות"