אמרתי לו שהבטן שלי מתפוצצת מרוב אהבה
הוא אמר שהאהבה שלי מרגשת אותו. אנחנו מכייפים והשמש נמצאת בעולם שלנו כל הימים. התשוקות, ההזיות, החלומות, הבאנו הכל פנימה ונסחפנו בלי לפחד
בהתחלה החלטנו שלא נהיה תלויים. נפגשנו לקפה תמים, עם בחירה ברורה שהלבד שלנו הכי טוב ולא כדאי לסכן אותו בזוגיות זוהרת ומנחמת.
היום, כמעט חצי שנה אחרי, עצרנו בדרך לדרום בתחנת דלק וניהלנו שיחת שבת בבוקר על הבחירה שלנו. סיכמנו שאנחנו מרוצים. אחר כך ציחקקנו קצת ודהרנו עם המכונית דרומה, אל השמש, אל מקום שהוא לא תל אביב.
בייב אמר שלימדתי אותו להסתכל מחדש על האנשים שהוא קורא להם חברים. אני אמרתי שחברים יש רק בפיכסבוק, ובגלל זה הערך המקודש הזה שהיה פעם נעלם.
הוא אמר שהאהבה שלי מרגשת אותו.
אני אמרתי שהבטן שלי מתפוצצת מרוב שאני אוהבת.
נכנסנו אל הקשר הזה בזוויות שונות. אני קפצתי ישר למים, ואם עד שפגשתי אותו עולם מושלם מבחינתי היה עולם שבו כל הגברים התפגרו ונשארו רק נשים, שגם הן די מיותרות, נסחפתי אל הקשר הזה בחופשיות מוזרה ולא היה אכפת לי שהוא יהיה יוצא הדופן היחיד שיישאר, סתם כדי שאראה מה יקרה.
אנחנו מכייפים והשמש נמצאת בעולם שלנו כל הימים. התשוקות, ההזיות, החלומות, הבאנו הכל פנימה ונסחפנו בלי לפחד.
עד שנפגשנו, מבחינתנו ריגוש היה צ'טים מלוכלכים תוך כדי ארוחות שחיתות מול המסך, מצעד של בקבוקי אלכוהול ששתינו עד אובדן חושים וסקס זול ומזדמן בסמטאות השיטתיות של החיים. נלחמנו בזכות שלנו להיות מאושרים והעדפנו להשתכר עוד קצת ולאטום את המקום הזה בגוף שלנו שאחראי על הרגש.
בייב הקיף את עצמו בהמון ידידות רגועות שלא צריך להתחייב אליהן ושממלכת הרגש שלהן מזמן נרדמה, בעזרת קצת תרופות והרבה סמים.
הייתי עבד של המרירות והתסכול שלי
אני הקפתי את עצמי בהמון בבונים שיצאתי לפגוש כדי שיהיו לי סיפורים לכתוב כדי שאתם תוכלו לקטול ולהישבע בזעם שאני חיה בסרט ושהחיים שלי בזבל.
וואלה צדקתם. הייתי עבד של המרירות והתסכול שלי. הלכתי למסיבות וחיפשתי אהבה בעיניים מסומאות מאלכוהול. לא נתתי לאוויר צח לגעת בי. עברתי לילות שלמים בבתים של אנשים שאני לא מכירה אם הם הבטיחו קצת מגע.
היום אני מחבקת בשתי ידיים את האהבה שלי. מודה כל בוקר וכל ערב על המתנה המושלמת הזאת שקיבלתי פתאום באמצע החיים. אין יותר כאב בטן ואין יותר דמעות זעם. מעכשיו רק דרך אחת – שביל זהב של יחד.
בדרך לדרום חתכנו ימינה בשביל עפר מלא אבנים והגענו פתאום אל הפנינג ענק, חבורה של אנשים שרקדו בשמש עם אלכוהול וסמים ובגדים צבעוניים ותערובת של צלילים שחותכים את המוח ולא נותנים לו לנשום. הם שיחקו שם בזוגות ובשלשות וברביעיות. המבט שלהם לא היה ממוקד, אבל כולם היו אחידים בנחישות שלהם לא להרגיש.
מה אני אגיד לכם, נראה שהצליח להם. בייב ואני התחבקנו שם קצת בשמש והרגשנו זקנים ומיותרים. אני, כמובן, הרגשתי שאני הרבה יותר טובה מהם. יש לי איתי מישהו בבית שלי ובמיטה שלי ובחיים שלי, ואני מעבירה את השבת בבישול ארוחות שיספיקו לכל השבוע. אנחנו מתנשקים ומשחקים בזוגיות.
פעם דיבורים כאלה היו מביאים לי בחילה. היום אני נמסה כשאני שומעת אותו אומר שהוא יישאר איתי לתמיד.
גם בחיים שאחרי, וגם בחיים שאחרי.
לפנייה לכתב/ת 
מחבקת בשתי ידיים את האהבה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
