הזמן פועל לרעתנו
רק לחימה חסרת פשרות בטרור, כולל חיסול שלטון חמאס בעזה, ולצדה תהליך מדיני אמיתי עם הרשות הפלסטינית ועם סוריה, שמטרתו קביעת גבולות קבע, יבטיחו את קיומנו
בימים האחרונים נתונה מדינת ישראל תחת מתקפת טרור רצחנית. המציאות הזו של מטעני חבלה וטילים במרכזי הערים אינה נסבלת. לעולם לא נשלים עם מציאות בה ילדים נרצחים בשנתם. לעולם לא נשלים עם מציאות שבה טילים, קסאמים ופצצות מרגמה משוגרים לשטחנו ומאיימים על שלום אזרחינו וילדינו. אין להשלים עם מציאות שבה בתי ספר באשכול, באר שבע ואשדוד סגורים.
ילדינו בירושלים, באר שבע, איתמר וישובי עוטף עזה זכאים לאותה רמת ביטחון לה זוכים ילדינו בתל-אביב. חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, חיזבאללה ואל-קעאידה לא יוכלו לחצות את ישראל על פי קשת הטווחים של טרור תלול המסלול. המשכה של מתקפת הטרור צריך להביא אותנו לכדי פעולה אסטרטגית לחיסול שלטון חמאס בעזה. לא מדובר בירי סרק אל שטחים פתוחים וגם אסור להתמקד בחוליות הירי לבדן. עלינו לנקוט בפעילות שיטתית ובלתי פוסקת נגד כל מי שמזוהה עם החמאס והג'יהאד האיסלאמי. חברי ארגוני טרור אינם נחלקים לחלוקה מבצעית ולעורף. חיי כל מי שמזוהים עם חמאס והטרור צריכים להפוך לחלק בלתי נפרד ממשוואת הירי אל יישובי עוטף ישראל.
כשהדם רותח
חכו עם התגובה
בועז גנור
הפיגוע בירושלים נולד כנראה מיוזמה מקומית ולא ארגונית. לכן, ייטיבו מקבלי ההחלטות להימנע בשלב הזה מתגובה צבאית אינטנסיבית, עד שהמודיעין יצביע על האחראים
אם מדינת ישראל לא תטפל מהשורש בקיני הטרור ברצועת עזה, הטרור רק יילך ויגבר. אסור לנו לאפשר לחמאס להכניס אותנו למלחמת התשה. לא נהיה בני ערובה בידי הטרור ולא נאפשר ליורי הטילים לקבוע את שיגרת חיינו. לישראל יש את הכלים כדי לגדוע את הטרור הזה. כך עשינו בשיא גל פיגועי ההתאבדות בשנת 2000. בהנחייתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, יצאנו ותקפנו את תשתיות הטרור ביהודה ושומרון. תוצאות מבצע "חומת מגן" ניכרות עד היום. הגענו לרגע ההכרעה גם ברצועת עזה.
הקיפאון המדיני מקשה על טיפול בטרור
מראשית ימי הציונות מתמודדת מדינת ישראל מול שלוש זירות מרכזיות. הראשונה היא זירת הטרור - זה שהיכה בנו השבוע. טרור אכזרי, נטול מעצורים, מוסר וצלם אנושי.הזירה השנייה היא הזירה הבינלאומית. גם בזירה זו אנו מתמודדים למעלה ממאה שנה עם טענות החותרות תחת עצם זכותנו לחיות ולהתקיים בארץ הזו. בזירה זו אנחנו בשפל חסר תקדים. בשנתיים האחרונות מובילה ממשלת ישראל לבידוד בינלאומי הולך וגובר. ממשלה שחרתה על דגלה מדיניות של "שב ואל תעשה". חד-וחלק - הקיפאון המדיני מוביל אותנו לבידוד בזירה הבינלאומית ולעימות קשה וכואב. יכולתנו להתמודד ביעילות כנגד הטרור הולכת ופוחתת אל מול תהליך עמוק של דה-לגיטימציה.
הזירה השלישית היא פנימית ובה בולט היעדר היכולת של מנהיגים לאורך השנים לקבל החלטה בדבר גבולות הקבע של ישראל. גם כאן, יותר משנתיים שממשלת נתניהו אינה עושה דבר. תוכנית מדינית אינה סרט בהמשכים. לא די בנאומים. לא די בתוכניות. על ממשלה מוטלת החובה לבצע. להוביל. לקבל החלטות קשות. ראש הממשלה נתניהו כשל כישלון חרוץ בחובה זו. הכישלון הזה קושר את ידי מערכת הביטחון במלחמתה בטרור.
נתניהו בולט בחוסר המעש, אך הוא אינו לבד. ממשלות ישראל בעבר ניסו באופן חלקי להתמודד עם סוגיות אלו וכשלו. בתחילת שנות ה-90 ראינו כיצד נכשל המהלך המדיני, כיוון שבמקביל לא טופלה באופן מעמיק תשתית הטרור. בשנים האחרונות אנחנו חווים מהלך הפוך - מאבק בטרור שאינו מלווה באופק מדיני. סופם של שני תהליכים אלו להיכשל אם הם אינם שלובים זה בזה.
הגיע הזמן לגלות אחריות. להגיד בקול ברור - רק פעולה משולבת של לחימה חסרת פשרות בטרור, לצד כניסה לתהליך מדיני אמיתי, יבטיחו את קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. ביד אחת, עלינו לתקוף את ארגוני הטרור הקמים להורגנו ולהילחם בהם ללא רחם, ללא התחסדות וכפל לשון. ביד השנייה עלינו להניף את דגל השלום, להיכנס לתהליך מדיני עם הרשות הפלסטינית ועם הסורים, ולהבטיח אחת ולתמיד את גבולות הקבע של מדינת ישראל. הצורך לפעולה זו מתחזק נוכח רעידת האדמה שעובר המזרח התיכון.
לממשלת נתניהו אין את הרצון, אין את הכוונה ואין את היכולת הפוליטית להוביל אותנו לשם. הזמן פועל לרעתנו ומיום ליום מצבנו הביטחוני והמדיני מחמיר. די, הגיע הזמן לעשות. כי רק במעש יבנה עם.
- ח"כ שאול מופז (קדימה), יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת
לפנייה לכתב/ת 
הזמן לעשות. שאול מופז
צילום: נועם מושקוביץ
הטרור חזר לירושלים
צילום: משה מילנר, לע"מ
מומלצים
