עסקי הזהב המסתוריים של לב לבייב
תביעה שהגישה קבוצת לבייב נגד בעל המכרות בני סינבטי חושפת את עסקיו של לב לבייב בתחום כריית הזהב בקריגיסטן: החרמת זיכיונות על ידי השלטונות, סכסוכים בין הקבוצה ליזם ומתכת אחת שמחירה זינק גבוה בזמן קצר מאוד
קבוצת לבייב, בעלת השליטה ושותפתו של בני סינבטי בחברת S.H.G הפועלת בתחום הזהב והמתכות בקירגיזסטן, פועלת בימים אלה במרץ כדי להשיב לידיה זיכיונות למכרות זהב ונכסים נוספים של החברה שלטענת סינבטי הם בעלי שווי של כ־3 מיליארד דולר.
הזיכיונות, כמו גם מפעל של החברה לעיבוד זהב בקירגיזסטן נלקחו ממנה ב־2008, לטענת קבוצת לבייב, בשל השתלטות עוינת של הממשל המושחת במדינה, והובילו למאבק משפטי חריף בין הקבוצה לבין סינבטי.
בתגובה שהגישה לאחרונה קבוצת לבייב לבית המשפט המחוזי המטפל בתביעה שהגיש נגדה סינבטי והיקפה 2.5 מיליארד שקל, חשפה הקבוצה כי מאז התחלף הממשל בקירגיזסטן, עם הדחת הנשיא הקודם באפריל 2010, היא פועלת לקבל בחזרה את הזיכיונות. לפי העדכון האחרון שמסרה קבוצת לבייב לבית המשפט, בתחילת ינואר 2011 נפתחה בקירגיזסטן חקירה פלילית וכבר נקבע כי הזיכיונות נגזלו שלא כדין מהחברה.
שורש התביעה: ויכוח על שווי החברה
חברת S.H.G הוקמה על ידי סינבטי ב־1998 והוא היה בעל השליטה בה במשך שמונה שנים עד כניסת קבוצת לבייב. לדבריו, בינואר 2003 הכין הגיאולוג יהודה דינר דו"ח ביחס לשווי שני מכרות בלבד, קוראן ג'אלו וקומאטור, וזאת בהתעלם מ־12 מכרות נוספים ומבלי שכלל את המפעל השייך לחברה.
שני המכרות הוערכו כשווים אז 24 מיליון דולר. לטענת סינבטי שוויה של אונקיית זהב עמד אז על 345 דולר לאונקייה, לעומת 1,362 דולר בעת הגשת התביעה (ו־1,424 דולר נכון להיום, ע.ר). לפיכך טוען סינבטי כי שווי שני המכרות הללו לבדם עומד כיום על כ־100 מיליון דולר, מבלי להתחשב בהעמקת הידע הגיאולוגי על המכרות הללו.
סינבטי טוען כי בינואר 2006, כשהחל המשא ומתן הראשוני עם קבוצת לבייב בראשות נציגה אריה ברבוי (שכיהן כיו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל החברה עד שהתפטר מתפקידו כמנכ"ל באפריל 2008), הציג סינבטי לברבוי טיוטת דו"ח CPR שהוכן על ידי wardell Armstrong, שהעניק לחברה שווי הנאמד ב־835 מיליון דולר.
גם כאן מבהיר סינבטי כי התחשיב נערך בעת ששווי אונקיית זהב עמד על 400 דולר לאונקייה, ואילו כיום המחיר כבר שילש את עצמו, ולכן שווי הזיכיונות ונכסי החברה כיום עומד על לא פחות מ־3 מיליארד דולר. לגרסת סינבטי, בפתח 2006 היה תזרים המזומנים של החברה דל, והוא עצמו היה מצוי בחובות לאחר שנשא כמעט לבדו בכל הנטל המימוני לחברה במשך שנים, וכך נסללה הדרך לצירוף קבוצת לבייב לחברה.
סינבטי מגולל בתביעתו בפירוט נרחב את היקף הנכסים שעמדו לרשות החברה במועד בו קבוצת לבייב הצטרפה אליה. לפי המפורט, בשנת 1998 רכשה החברה בבעלותו כ־70% ממניות חברת AK-TYUZ שמחזיקה במפעל השוכן בכפר קטן בשם אקטיוז, המונה כ־150 תושבים אשר רובם מועסקים בו.
המפעל הוא בן 10 קומות וגובהו כ־300 מטרים, ולכל קומה מקומות המפעל יוחד תפקיד בהפקת הזהב. יכולת העיבוד של המפעל לדברי סינבטי עמדה על 800–1,200 טון ליום. לפי הערכתו, ערך המפעל לבדו עמד על 60–70 מיליון דולר.
נוסף על המפעל היו ברשות החברה, כאמור, גם זיכיונות - בהם מכרה דולפרן, הנמצא במרחק 55 ק"מ מהמפעל לעיבוד עופרה ונחשב, לפי גרסת סינבטי, לאחד האזורים המבטיחים של החברה. לדברי סינבטי בתביעה, המכרה אופיין בגופי זהב גדולים וריכוזי זהב גבוהים, כמות הזהב שנאמדה גיאולוגית עמדה לכל הפחות על 4 מיליון אונקיות לפי קטגוריות שונות. בנוסף, במכרה דולפרן ניתן היה לכרות בצורת כרייה פתוחה (open pit), שיטת כריה המוזילה משמעותית את עלויות הכרייה ובכך מגדילה את רווחי היצור.
מכרות נוספים נמצאים באיזור טסה-קמינסקיה, מדובר לפי סינבטי באיזור רחב ידיים - 364 ק"מ רבוע, ובו היו 12 מכרות זהב ומתכות אחרות, וגם מכרה דולפרן היה חלק ממנו (עד להפרדה). מכרה נוסף הוא קוראן ג'לו, ששטחו 41.6 קמ"ר. זהו המכרה הקטן ביותר של החברה אך לטענת סינבטי המפותח ביותר. המכרה הוחזק בשותפות עם חברה ממשלתית לשעבר בשם KURANDEY, חברה בת של חברת KARA-BALTA שנרכשה על ידי איש עסקים רוסי. בשונה מיתר הזיכיונות קוראן ג'לו היה מכרה עם זיכיון כרייה ולא זיכיון לחיפוש זהב.
אזור נוסף הוא קומאטור, שלדברי סינבטי נחשב למכרה מבטיח ביותר, הגיאולוגים שעבדו בחברה בטרם ניהולה על ידי קבוצת לבייב הכינו סקר גיאולוגי אודות האזור, ולפיו למרבץ עתודות זהב אדירות בקנה מידה בינלאומי.
קבוצת לבייב: סינבטי ניפח את שווי החברה
לפי הנטען בכתב התשובה לתביעה על ידי קבוצת לבייב, בפברואר 2008 החלו גורמים אינטרסנטים ומושחתים בשלטון בקירגיזסטן בראשות בנו של הנשיא דאז, מקסים בקייב, לנסות ולהשתלט על החברה. בזה אחר זה נשללו כל זיכיונותיה ונכסיה.
קבוצת לבייב, שהשקיעה בחברה 17 מיליון דולר, ניסתה להיאבק בשלילת הזיכיונות. באפריל 2010 בוצעה הפיכה שלטונית בקירגיזסטן והנשיא הודח מתפקידו ובנו הוכרז כפושע מבוקש. ביולי 2010 כבר הודיעה פרקליטות המדינה בקירגיזסטן כי היא חשפה ששלילת זיכיונות החברה נעשתה תוך הפרת הוראות החוק. בינואר 2011 נמסר לקבוצת לבייב כי נפתחה חקירה פלילית נגד בעלי תפקידים בסוכנות לגיאולוגיה בקירגיזסטן בחשד שביטלו שלא כדין את זיכיונות החברה.
כתב התשובה של קבוצת לבייב לתביעה והנספחים לו משתרע על פני 1,428 עמודים, בהם מגוללת הקבוצה בפירוט בין היתר את טענתה לפיה הולכה שולל על ידי סינבסטי וכי חלק מהנכסים והזיכיונות שווים הרבה פחות מכפי שהוא טוען.
בכתב התשובה נאמר כי אכן ב־2006 הוצג בפני הקבוצה דו"ח ה־CPR שהוכן על ידי wardell Armstrong ולפיו החברה היתה בעלת "שווי אסטרונומי אשר הוצג בתקופה בה החלה עלייה במחירי הזהב בעולם, מה שהפך את העניין כולו למעניין עבור קבוצת לבייב, שבחנה אפשרות לביצוע הנפקה של חברה שבבעלותה ברוסיה העוסקת גם היא בתחום הזהב וסברה כי ייתכן ואף נכסיה של SHG כפי שהוערכו בדו"ח, עשויים לאחר השקעת סכומים מתאימים להוות נכס ראוי להנפקה".
לפי הנטען, כניסת הקבוצה לפעילות בקירגיזסטן נעשתה על רקע הבטחות ומצגים של סינבטי כאילו יש לו קשרים הדוקים עם הנשיא, וכי הוא אף דאג בעבר למתן שוחד לגורמים המתאימים כדי לקבל את הזיכיונות. אלא שלטענת הקבוצה במהרה התברר לה כי לסינבטי אין קשרים עם הנשיא וכי הדו"ח שהציג לה התבסס על נתונים שגויים וניפח את שווי החברה ללא כל פרופורציה. לפי הנטען, הימצאותו של מחצב כזה או אחר בקרקע ובכלל זה זהב אינה מוליכה בהכרח למסקנה כי מבחינה כלכלית יהיה כדאי להוציאו אל מחוץ לאדמה.
בין היתר נטען כי קוראן ג'אלו הוא המרבץ היחידי שיש בו מכרה, להבדיל ממרבץ, אך הואיל ומדובר במכרה תת קרקעי בו הכרייה קשה לביצוע ועלותה גבוהה, במשך שנים לא בוצעה בו פעילות משמעותית בשל חוסר כדאיות כלכלית. עוד נטען כי דרכי הגישה למכרה קשות והנסיעה במשאית עלולה לארוך כשלוש שעות וכי רזרבות הזהב העיקריות במכרה מוצו זה מכבר.
"סינבטי ערך הצגות למשקיעים"
בנוגע למפעל נטען כי גם הוא מושבת מפעילות בשל חוסר כדאיות כלכלית. לטענת קבוצת לבייב מדובר במפעל ישן שהוקם בתקופה הסובייטית ושימש להפקת מתכות נדירות. זהב אינו מסווג כמתכת נדירה והמפעל לא שימש במקור להפקת זהב. בשלב מסוים נטען, ניסה סינבטי לעבד במפעל עופרה המכילה זהב, ובשנים 99'–01' הובאה כמות קטנה יחסית של עופרה ממרבץ דולפרן לעיבוד במפעל אולם הניסיון היה לא כלכלי ולא רווחי בעליל.
המפעל לא היה מקור להכנסות מזהב אלא שימש את סינבטי לצורך הצגתו בפני משקיעים פוטנציאליים כנכס אטרקטיבי ופעיל בניסיון לפתותם להשקיע בחברה. לפי הנטען, כשסינבטי רצה להגיע עם משקיעים "להראות להם שהמפעל עובד" הוא היה מעביר כספים לאדם בשם אסנג'אן וזה היה משתמש בכסף לגייס עובדים כדי ליצור בפני המשקיעים מראית עין של מפעל העובד באופן רציף ובו מתבצעות פעולות אמיתיות. בימים כתיקונים היה המפעל סגור ולא בוצע עיבוד עופרה. "הצגות" אלו נטען נמשכו עד לכניסת תמונת לבייב לתמונה.
דוברת קבוצת לבייב מסרה כי "החברה פעלה ופועלת כדי להגן על זכויותיה ולהשיב את הנכסים שנגזלו ממנה על ידי גורמים שונים בקירגיזסטן. בעניין שווי החברה ונכסיה, אף כי אילו אינם מושא לדיון ציבורי, נציין כי אמירות סינבטי בעניין זה אינן שונות מטענות חסרות שחר אחרות אותן מקפיד להפריח לאוויר ממניעים פסולים. אנו בטוחים כי הפרטים האמיתיים עליו יתבררו במקום הראוי לו - בית המשפט". סינבטי מיוצג על ידי עורכי הדין דורון אפיק ושלומי תורג'מן; קבוצת לבייב מיוצגת על ידי משרד ברקמן וקסלא בלום ושות'.
לפנייה לכתב/ת 
