טורבינת רוח קטנה על הגג: למה זה לא קורה?

בזמן שכולם מדברים על הצורך לצמצם את צריכת החשמל המזהמת, ששב למודעות ב"שעת כדור הארץ" לפני ימים אחדים - קיימות במדינת ישראל מכסות לא מנוצלות של אנרגיית רוח, שרק ממתינות לייצר חשמל נקי בבתים הפרטיים. חלון הזמן לניצול המכסות הללו בתעריף מיוחד מוגבל למדי, אז מדוע בניגוד לתחום הסולארי - שם מתחרים היזמים זה בזה על המכסות, שוק הטורבינות הקטנות סובל מקיפאון?

כבר בספמטבר 2009 קבעה רשות החשמל מערכת של תעריפים מיוחדים למי שיתקין בשטחו טורבינת רוח קטנה. טורבינות רוח קטנות בהגדרתן, הן טורבינות שיכולות לייצר עד 50 קילווואט חשמל.

"תחום הטורבינות הקטנות תקוע, למרות ההחלטה החשובה שקיבלה בנושא רשות החשמל לפני כשנה וחצי. הסיבה לכך היא שמוסדות התכנון חוששים לאשר היתרי בנייה לטורבינות קטנות, כי טרם הוצאו להם הנחיות מסודרות בנושא", מסבירה בראיון עם ynet עו"ד אורית מרום אלבק, שותפה במשרד שבלת ומובילה בו את מחלקת איכות הסביבה, הקלינטק ושינויי האקלים.

מרום אלבק, שהיתה ממקימי עמותת אדם טבע ודין, ומלווה פרויקטים רבים בתחום האנרגיה המתחדשת, מספרת כי החלטת רשות החשמל אמורה היתה לתמרץ עד מאוד את השוק הפרטי, ובעיקר את המגזר החקלאי ואזורים שלמים בפריפריה, שבאפשרותם להתקין טורבינות בחלקות האדמה שברשותם. "בפועל", היא טוענת, "כמעט שלא אושרו בכלל טורבינות קטנות".

חלון הזדמנויות מוגבל

"מערכת התמריצים המיוחדת קבעה, כי מי שייצר חשמל מטורבינת רוח קטנה עד 15 קילווואט - יקבל 1.65 שקלים, ושטורבינות בין 15 ל-50 קילווואט - יזכו לתעריף של 1.29 שקלים. אם לוקחים בחשבון שמחיר קילוואט חשמל עומד על כחצי שקל, הרי שמדובר ברווח נקי", מסבירה מרום אלבק.

אך חלון ההזדמנויות אינו בלתי מוגבל. על-פי ההחלטה, החל משנת 2012 כבר יהיה פחות משתלם לייצר חשמל מטורבינות רוח קטנות, שכן התעריף צפוי לרדת בהדרגה. "המטרה היתה לעודד את האזרח הפרטי לייצר חשמל מהרוח ומהר. אולם מאז ועד היום - סוף מרס 2011 - לא קרה כלום".

הסיבה שבגללה הנושא תקוע נעוצה לדבריה בעובדה, שטרם הוצאו הנחיות מסודרות בנושא למוסדות התכנון, והוועדות חוששות לקחת יוזמה. "אי אפשר להקים טורבינה בלי היתרי בנייה, ומוסדות התכנון חוששים. התוצאה היא שבפועל, יש מדיניות ממשלתית שרוצה אנרגיה נקייה, יש יעד לאומי, יש יזמים ויש גם כסף - אבל אי אפשר להתקין טורבינות".

לטענתה, כל שדרוש לפתרון המצב הוא הירתמות ושיתוף פעולה מצד כלל הרשויות, בהן מינהל התכנון במשרד הפנים. "שיתוף פעולה מצד כולם יכול לפתור את הבעיה שנוצרה בשוק. מה גם, שמדינת ישראל צריכה לזכור שמדובר בתחום שיכול להביא הרבה מאוד הון, ולכן מעבר לכדאיות הסביבתית - יש פה גם כדאיות כלכלית".  

עם זאת, בחוות דעת משפטית שגיבשה לאחרונה עבור רשות החשמל, מציינת מרום אלבק כי למרות היעדר ההנחיות בנושא - בפועל אין מניעה שמוסדות התכנון יאשרו כבר עכשיו היתרי בנייה לטורבינות. "הטורבינות לא משנות את ייעוד הקרקע, רק מוסיפות לה שימוש, ולכן אינני רואה מניעה לאשר היתרים גם במצב הקיים", היא מדגישה.

האנגלים אהבו את הרעיון

עוד מרום אלבק מציינת, כי באופן פרדוקסלי - מודל התמריצים שיצרה רשות החשמל ושלא מוישם בארץ - נחשב למודל מוצלח שאף אומץ באנגליה, בשינויים קלים. "המודל של רשות החשמל הישראלית אומץ בהצלחה על ידי האנגלים ושם השוק של טורבינות רוח דוורא עובד טוב. אבל בעוד שאצל האנגלים השוק משגשג ויש פעילות רבה כבר שנה וחצי - כאן אין כלום". 

אבל אולי הבעיה היא שבישראל פשוט יותר "הגיוני" לפתח אנרגיית שמש, במקום אנרגיית רוח? "אני חולקת על ההנחה הזו. זה נכון שאין רוח בכל הארץ, אבל באזורים רבים - דוגמת ערד, רמת הגולן, הגליל, וגם אזורים מסוימים בערבה, יש תנאים מתאימים לניצול אנרגיית הרוח וחבל שלא לנצל אותם". 

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "בשל המורכבות של נושא טורבינות הרוח והשונות הרבה בין מתקנים קטעים לגדולים, מתחבטים בכל העולם מהו הליך הרישוי לטורבינות. לצורך גיבוש הנחיות בנושא, בעת האחרונה מתקיימים דיונים בשיתוף משרד התשתיות, משרד הפנים ורשות החשמל.

"כמו כן בימים אלה מקדם מכון התקנים הישראלי תקן לטורבינות רוח שיוכל להוות בסיס להנחיות התכנוניות. אנו תקווה שבקרוב יסתיים הליך גיבוש ההנחיות כך שניתן יהיה להפיק אנרגיית חשמל ללא פליטת מזהמים לאוויר תוך שמירה על היבטי אקוסטיקה, בטיחות, שמירה על הנוף ומניעת ריצוד אור".