הגיעו מים עד נפש

זו לא רשימה על ישראל שמתייבשת או על כמה חשוב לחסוך במים. את זה כולנו כבר הפנמנו מזמן, וההוכחה הברורה לכך היא שבשנים האחרונות נרשמת ירידה בצריכת המים בארץ, למרות שהאוכלוסייה דווקא גדלה.

הפעם נדבר על מי שאינם רואים אותנו מתאמצים לחסוך ומתעקשים שמחירי המים יישארו גבוהים מדי. על חוסר האחריות של ממשלת ישראל שמפקירה אותנו ביחס לאחת הזכויות היסודיות ביותר לקיום האנושי, הזכות לאספקת מים במחיר סביר לכל נפש.

עשרות אלפי אזרחים נותקו בשנה האחרונה מזרם המים, לאחר שלא יכלו לעמוד במחירי המים הגבוהים. בכל הארץ התארגנו קבוצות של תושבים שמחו על מחירי המים, אבל הממשלה אינה מתרגשת. השבוע הוחלט כי מכל ההבטחות של ראש הממשלה יינקט צעד אחד בלבד: העלאה קטנה ובלתי מספקת של מכסת המים לצריכה בתעריף הנמוך. בשעה שהצריכה החודשית הממוצעת עומדת על כ-8 מ"ק לחודש לאדם, הממשלה הקציבה לנו כמות בלתי אפשרית של 2.5 מ"ק לאדם בתעריף הנמוך, ועכשיו מגדילים אותו במעט, ל-3.5 מ"ק.

עדיין, זה הרבה הרבה פחות מהצריכה של רובנו. מי שחורג מהמכסה, כפי שאנחנו כבר יודעים, ישלם את התעריף ל"בזבזנים" שעכשיו עוד יילך ויתייקר - למרות שדי בלתי אפשרי להסתפק במכסת המינימום. כך, כולנו כמעט ניחשב לבזבזנים, וכולנו כנראה נשלם אפילו יותר עבור המים.

השבוע צוין בעולם יום המים הבינלאומי, שעליו הכריזה העצרת הכללית של האו"ם ב-1992. מטרתו של יום שנתי זה היא לעודד את המדינות להקדיש זמן ומשאבים לקידום מודעות ציבורית לשימור ופיתוח מקורות המים, מתוך ההבנה שזו זכות בסיסית של כל בן אנוש.

מי מפקח על תאגידי המים?

במדינה מוכת בצורת כמו ישראל חשוב לחסוך במים וחשוב לעודד את הציבור לעשות זאת, אלא שאצלנו, היוזמה החשובה לעידוד חיסכון במים עברה דרך פקידי האוצר, והם טיפלו בה בשיטות שהם מכירים הכי טוב: הפרטה, קיצוצים והעמסת עלויות על הציבור הרחב - כולל העניים ביותר.

על אף שמדובר בזכות היסוד, סבסוד המים קוצץ לגמרי מתחילת 2010, וכלל העלויות עברו אלינו, הצרכנים. משק המים הופרט והועבר לידי תאגידים עירוניים, שלא ברור איך בכלל מפקחים על עבודתם ומה יקרה אם אחד מהם חלילה יפשוט את הרגל; ואם זה לא מספיק, קיים בלבול מערכתי בכל הנוגע לטיפול באוכלוסיות מוחלשות ובמי שפשוט לא יכולים לעמוד בתשלומי המים.

קשישים, בעלי מוגבלויות, אמהות חד הוריות - כל אלו מדווחים שוב ושוב על התשלומים הגבוהים שאינם יכולים לעמוד בהם, על כך שאין עם מי לדבר בתאגידי המים, והם פשוט אובדי עצות.

מים, כשהם נצרכים בכמות מדודה לשימושים ביתיים, אינם עוד מוצר צריכה, כי אם זכות יסוד. הערך החברתי הברור הזה מעוגן בחוק המים, שקובע כי מקורות המים הם קניין הציבור וכי "כל אדם זכאי לקבל מים ולהשתמש בהם".

לכן, יש לאפשר צריכה של מים בכמות מדודה בעלויות סבירות לכולם, ובוודאי כשמדובר במעוטי יכולת. ממש כשם שמחירי הלחם ומוצרי היסוד נתונים לפיקוח, גם מחירי המים בצריכה סבירה צריכים להיות שווים לכל נפש. דווקא בשבוע המים, ראוי שהממשלה תתעשת ותגלה אחריות להסדרה אחרת וחברתית יותר של משק המים, כפי שראוי לנהוג בזכות יסוד.

• עו"ד טלי ניר, מחלקת זכויות חברתיות-כלכליות באגודה לזכויות האזרח