גם באמריקה: "תנו נאמנות, קבלו תמיכה באמנות"

המרכזים הקהילתיים היהודיים בארצות הברית (JCC) נמצאים בימים אלה בלב מחלוקת, בשל התוכניות האמנותיות שהם מציעים. ארגון א-פוליטי חדש הפועל בוושינגטון, קרא לפדרציה היהודית המקומית לאמץ קווים מנחים שימנעו את מימון מרכזי הקהילה שיעלו מחזות או יציגו סרטים ש"משמיצים את ישראל או מערערים על הלגיטימיות שלה". גם בניו-יורק, ארגון JCCWatch יצא נגד מרכז הקהילה היהודית במנהטן, בשל שיתופי פעולה בינו לבין ארגון "בצלם" ופסטיבל "Other Israel" שמציג סרטים ביקורתיים על ישראל.

השיבה לחיפה של הקאמרי. עורר מחלוקת גם בוושינגטון 

על הסערה התרבותית האחרונה מדווח בהרחבה "Forward", היומון היהודי הרואה אור בארצות הברית, הסוקר תחת הכותרת "JCC - חזית חדשה במלחמת התרבות מול ישראל" את סיפורם של מרכזי הקהילה היהודית בוושינגטון ובניו-יורק הנתונים למתקפה וביקורת.

על פי הדיווח, בקהילות היהודיות ברחבי ארצות הברית מתלבטים כעת כיצד לפתור את הבעיה. "במרכז המחלוקת נמצאות הפדרציות היהודיות, עמוד השדרה של הפילנטרופיה הקהילתית, שנקרעות בין רצונן לשמור על החופש האמנותי של שלוחות הקהילה ומנגד הצורך לרצות תורמים כעוסים ששולטים בארנק".

תורמים, כך מסתבר, איימו לבטל את תרומותיהם ואף התנו אותן בפעולה תקיפה נגד מנהלי מרכזי JCC המקיימים תוכניות רפרטואריות מעוררות מחלוקת. חצים מרכזיים הופנו כלפי ארי רות, מנהל תיאטרון "J" מוושינגטון המציע הצגות שנוגעת גם בסכסוך הישראלי-פלסטיני והציג בשנים האחרונות, בין היתר, גם מחזות של מוטי לרנר.

רות הודיע בתגובה תורמים לא יכולים להתערב בתכנים אמנותיים. "ניסיון להגביל את חופש הפעולה של התיאטרון גובל בצנזורה או גרוע מכך, בהחזרתן של הרשימות השחורות", הוא אמר.

"רצח יצחק" של לרנר על במת תיאטרון J (צילום: Richard Anderson) 

ארגון בשם "אזרחים מתנגדים לתעמולה שמתחזה לאמנות" בוושינגטון, מבקש גם הוא לרסן את תיאטרון "J" וקיים בתקופה האחרונה הפגנות מחוץ למרכז. במכתב ששלח הארגון לנשיאת הפדרציה היהודית בוושינגטון, סוזי גלמן, הביעה הקבוצה את הסתייגותה מפעילות תיאטרון "J" וציינה גם את הזמנת תיאטרון הקאמרי שהעלה את ההצגה "השיבה לחיפה", מחזה שעורר מחלוקת בישראל, ומבוסס על נובלה מאת עאסן כנפאני ששימש בין היתר כדובר אש"ף.

"לא לערער על עיקרון מדינה יהודית חזקה ועצמאית"

המחזה, שזכה לביקורות חיוביות בארצות הברית, מספר את סיפוריהן של משפחה ערבית בתקופת מלחמת השחרור ומשפחה יהודית של ניצולי שואה המתגוררת כעת בביתם. "להראות את ההצגה הזו בישראל זה שונה.

להראות את זה באמריקה, זה בסדר, אבל אנשים לא נותנים כסף לפדרציה כדי לתמוך בהשמצת ישראל", טוענים נציגי הארגון שדורשים לעכב כספים למרכזים שמקיימים "תעמולה פוליטית ואקטיביזם שמערער על היותה של ישראל מדינה יהודית חזקה ועצמאית".

תשובת הפדרציה בוושינגטון נותרה לעת עתה מעורפלת. "הנהגת הפדרציה מתייחסת לנושא ברצינות ובודקת את הקווים המנחים לתמיכה", כתבו בתגובה.

תקדים סן פרנסיסקו

מודל של קווים מנחים לתמיכה כבר אומץ בתחילת השנה על ידי פדרציית הקהילה היהודית של סן פרנסיסקו, בעקבות דיון דומה שהסעיר את הרוחות באזור, שם התייחסו במקביל גם למניעת מענקים לגופים שתומכים או משתתפים בכל צורה שהיא בחרם או בסנקציות על ישראל.

בכתבה צוטט חבר מועצת הקהילה היהודית שקרא לדיון פתוח בנושא: "יש דברים שהקהילה היהודית לא צריכה לעשות כמו להגיש צ'יזבורגר עם בייקון ביום כיפור. להעלות מחזה אנטישמי הוא גם אחד מהדברים האלה".

הסנקציות הכלכליות, במידה ואכן יגיעו, עלולות לפגוע בהיקף הפעילות של המוסדות המדוברים. מרכז JCC בוושינגטון זוכה למענק של 600 אלף דולר מדי שנה מטעם הפדרציה, סכום משמעותי בתקציבו. מנכ"ל המרכז, ארנה מאייר מיקלסון, אמרה בתגובה: "אינני מאמינה בקווים מנחים פורמלים. זה לא אומר שאין לנו דעה משלנו שמנחה את עבודתנו והכוונה היא לקדם בברכה מגוון קולות".

בעוד שמאייר מיקלסון דוחה את העקרונות של ארגון BDS שקורא לחרם על ישראל, בפועל אינה מתנגדת לשתף תומכים בחרם בדיונים, תוך שמירה על קיומם באופן מאוזן.

הדיון שמתחולל בקהילות היהודיות מקביל ממש לזה המתקיים בישראל, וקושר בין כספי תמיכה לקווים אידיאולוגים כאלה ואחרים. הגל החל למעשה במועמדותו של הסרט "עג'מי" לפרס האוסקר והתבטאותו של הבמאי סכנדר קובטי שאמר: "אני לא יכול לייצג מדינה שלא מייצגת אותי".

התבטאותו של הבמאי גררה תגובה של שרת התרבות, לימור לבנת, שהצרה על כך ש"במאי שנתמך על ידי המדינה, מתנכר למי שאפשר לו ליצור ולהתבטא". 

גם מכתב האמנים באריאל גרר תגובות דומות והוביל בין היתר לשלל הצעות חקיקה ותיקונים בקריטריונים שימנעו תמיכה במוסדות שלא יחתמו על התחייבות להופיע בכל מקום ברחבי ישראל.

הצעת החוק האחרונה שהוגשה בפברואר ונפלה בעקבות לחץ ציבורי רחב, כונתה "חוק האמנים המשתמטים". לפיה ביקשו המציעים למנוע מימון ציבורי של הופעות אמנים שלא שירתו בצה"ל. קדמה לה הצעת חוק שעברה בקריאה ראשונה וזכתה לביקורת ציבורית רחבה אשר קבעה כי על מי שיפגע במדינת ישראל באמצעות חרם, יושתו תשלומי פיצויים.

לדברי מנהל המרכז הקהילתי "Y" שבניו יורק, סטפן חזן ארנוף, המתקפה נגד מוסדות תרבות משקפת היעדר סובלנות כלפי דעות מנוגדות. "זהו סימן לחולשה של הקהילה", אמר חזן ארנוף, "קהילה שאינה יכולה להכיל מגוון קולות, היא קהילה לא בריאה".