דבלין קולינג: הקומיטמנטס שוב ביחד
20 שנה אחרי צאת הסרט, התאחדו חברי "הקומיטמנטס" ולרגע אחד סיפקו לדבלין את הקסם הנוסטלגי שהיא כל כך זקוקה לו. "הכינו לנו חדר חזרות עם נגנים, למקרה שיתחשק לנו לחזור", מספר המתופף דיק מאסי, "וברגע שהתחלנו, ידענו שזה זה"
במידה מסוימת, התזמון לאיחוד של חברי הקומיטמנטס בעיר הולדתם מושלם: דבלין שקועה עמוק בנוסטלגיה, המשבר הכלכלי ניכר ברחובות ואנשים מחפשים משהו נעים להתרפק עליו. יום סיינט פטריק, שנחגג יום לפני כן, היה עבורם הזדמנות להחזיר קצת גאווה במורשת, וברחובות העיר המחיזו את הסיפור שכתב במיוחד לחג יקיר העיר, הסופר רודי דויל.
כשדויל כתב ב-1987 את הספר "הקומיטמנטס", על דבלינאי צעיר ושאפתן שמקים להקה המוקדשת דווקא לשירי סול מארצות הברית השחורה (כי "האירים הם השחורים של אירופה והדבלינאים הם השחורים של אירלנד"), הוא היה מורה בתיכון. ספק אם דמיין שמהספר יצמח סרט שימשוך כמיליארד צופים מאז צאתו ב-1991, ושהסרט יצמיח פסקול בשני חלקים שיימכר ב-12 מיליון עותקים.
"הקומיטמנטס". מיליארד צופים, מיליוני עותקים מהפסקול
צוות השחקנים שהיווה את להקת "הקומיטמנטס" נבחר מבין אלפי מוזיקאים שנבחנו על ידי מלהקים ועל ידי במאי הסרט, אלן פרקר ("תהילה", "החומה"). בזכות מגע הזהב של פרקר וצלילי הסול הממכרים שהחזירה הלהקה לתודעה - בין השאר של שירי ארית'ה פרנקלין, אוטיס רדינג וכמובן ווילסון פיקט - האלמונים הוזנקו לתהילה בינלאומית.
בראשם עמד אנדרו סטרונג, ג'ינג'י בן 16 שהגיע לאודישנים במקרה, בעקבות אביו רוב, המורה לפיתוח קול של הסט. ברגע שאלן פרקר שמע את הקול המחוספס של הצעיר, הוא החליט לשבץ אותו בתפקיד סולן הלהקה, דקו קאף. את הליהוק המקורי לתפקיד, רוברט ארקינס, הזיז הצידה לתפקיד מנהל הלהקה, ג'ימי ראביט.
עם ההצלחה באו גם הוויכוחים, וחברי הקאסט משכו לכיוונים שונים ולא החזיקו מעמד כלהקה מחוץ לגבולות הסרט. היו מי שפנו למשחק (מריה דויל, ששיחקה את נטלי מרפי, היא כיום שחקנית ב"שושלת טיודור" ו"דקסטר" ולא לקחה חלק בחגיגות) והיו מי שהמשיכו לשאת את נס הסול והאר אנ' בי, ולהופיע בווריאציות שונות של הקומיטמנטס.
דיק מאסי. "תוך דקות ידענו שזה זה" (צילומים: Ronan Melia)
חלקם גם הגיעו לארץ: סטרונג הופיע כאן כמופע החימום של דיוויד ברן מטוקינג הדס ולהקת "כוכבי הקומיטמנטס" (המתופף דיק מאסי והבסיסט קן מקקלוסקי) הופיעו במסגרת פסטיבל "Jerusalem Rocks" ב-2007, כמופע החימום של ארסטד דבלופמנט ובלאק אייד פיז.
הקוקו הלך, הקסם נשאר
הזמן עושה את שלו, אבל כשעשרת חברי הצוות המקורי (ללא דויל וללא ג'וני מרפי, שגילם את ג'ואי החצוצרן, אשר יצא לפנסיה והוא כיום בן 67) נפגשו כדי לציין 20 שנה לצאת הסרט, הם גילו שהקסם לא פג. "באוקטובר שעבר נפגשנו לראשונה", מספר ל-ynet המתופף דיק מאסי. "הכינו לנו חדר חזרות עם צוות נגנים, למקרה שיתחשק לנו לחזור ולנגן יחד. ברגע שהתחלנו, תוך דקות כולם הנהנו ואמרו אחד לשני, 'זה זה'".
מה השיר הראשון שניגנתם יחד?
"מוסטנג סאלי, אלא מה", הוא צוחק.
הלהקה המתאחדת מבצעת את "מוסטנג סאלי" לטלוויזיה האירית
האווירה באולם O2 בדבלין חברית ונעימה. החברים, בתוספת חיזוק של בסיסט, קלידן, גיטריסט וחטיבת כלי נשיפה, עולים לבמה אחרי סרטון וידאו קצר עם ציטוטים מהסרט. במפתיע, מי שעולה ראשון לבמה לשיר הוא דווקא ארקינס, שגילם את ג'ימי ראביט ולא שר צליל אחד בסרט. הוא מבצע את "Treat Her Right" ומוכיח לקהל מה ראה בו פרקר כשבחר בו לראשונה כסולן. אחריו עולה סטרונג, שמתקבל בתשואות, לבצע את "Midnight Hour". את הקוקו הבהיר מחליפה קרחת בוהקת, אבל הקול לא השתנה.
אנדרו סטרונג. אין כבר קוקו, אבל קול יש ועוד איך
בהמשך הערב יתחלפו הסולנים וגם הזמרות, אנג'לין בל וברונה גלאגר (שעברה להוליווד בעקבות ההצלחה ושיחקה ב"ספרות זולה" ו"הזדמנות אחרונה לאהבה"), מקבלות זמן נאה בזרקורים. "באמת היינו יותר דמוקרטים הפעם", מסכים מאסי. "בסרט היינו נתונים להכתבות של פרקר ושל ההפקה. כאן זה היה שלנו נטו".
הזמרות אנג'לין בל וברונה גלאגר. הפעם זה יותר דמוקרטי
את השיר "I Never Loved A Man" הקדישה גלאגר לרודי דויל, "האיש שברא אותנו ואת כל זה ממוחו הקודח. הוא חוט הזהב שמקשר בינינו". כששאלתי את מאסי, איך זה שפרקר לא זכה לאיזכור כזה על הבמה, הוא ענה, "פשוט כי הוא, בניגוד לדויל, לא היה בקהל. אבל אנחנו כן מעריכים אותו וחייבים לו הרבה".
"תקופה גרועה להיות במעמד הפועלים"
גלן הנסרד, מי שגילם את הגיטריסט אאוטספאן פוסטר, הוא ללא ספק המצליח ביותר כיום מבין חברי הלהקה. כמי שזכה באוסקר על השיר מסרטו "פעם אחת", הוא הפך לכוכב בינלאומי והגיע להופעה היישר מהבית הלבן, שם השתתף בחגיגות סיינט פטריק.
הנסרד, שהצטנע בצד במהלך רוב ההופעה, נעתר לבקשה שישיר לנו סולו וביקש מהקהל להקיש באצבעותיו לקצב המנגינה. הבחירה שלו היתה בשיר נוסטלגי משלו, דווקא לא מהקטלוג של "הקומיטמנטס": "Old Town", השיר היפהפה של פיל לינוט המנוח, שגם 25 שנה אחרי מותו נחשב לרוקסטאר האמיתי של דבלין.
גלן הנסרד מבצע את "Old Town" של פיל לינוט
אבל הקטעים היפים ביותר בהופעה, שהיתה מתוקתקת ונוצצת ומופקת לעילא, היו דווקא הקטעים הספונטניים: באמצע "מוסטנג סאלי" חטף סטרונג להנסרד ההמום את הגיטרה והעניק סולו מרשים ביותר, ובסוף ההדרן, כשכל שאר החברים כבר נכנסו לחדר ההלבשה, החליטו גלאגר והנסרד להעניק לקהל רגע קטן ויפה משלהם - ביצוע א-קפלה לבית הראשון של השיר "Destination Anywhere". מעריצי הסרט האדוקים ודאי העריכו את העובדה שמדובר בשיר הראשון שהלהקה מבצעת, במהלך נסיעה באוטובוס.
תגיד, דיק, יש עוד הופעות מתוכננות?
"כרגע לא. אנחנו חייבים לשבת ולחשוב אם להמשיך ואיך לתמחר את זה. בגלל שהקהל שלנו הוא של אנשים עובדים, אסור שזה יהיה יקר מדי. זו תקופה גרועה
מאוד להיות במעמד הפועלים. התורים בלשכות האבטלה משתרכים, ממש כמו לפני 20 שנה".
רגע, כשנבחנת ללהקה, היית מובטל בעצמך?
"עכשיו שאני חושב על זה, אז כן. עבדתי מגיל 14 כחלבן, פועל בניין, מוכר ירקות. לפני 20 שנה הייתי מובטל, ואז הגיעו הקומיטמנטס ושינו הכל. מה שבטוח, עכשיו נשמור על קשר הרבה יותר מבעבר - בשעה האחרונה דיברתי עם שלושה מהחברים, ואחרי ההופעה בדבלין המשכנו כולנו לפאב קטן וחגגנו יחד עד שבע בבוקר. זו היתה חוויה נפלאה ואני מת שגם נצליח להביא את הלהקה לישראל - חזרתי מאצלכם עם רשמים נפלאים. בעיקר מהדו-קיום שראיתי בירושלים. הלוואי עלינו באירלנד". שעות ספורות לאחר סיום הראיון, נהרגה אשה בפיגוע טרור בלב ירושלים.
