מטופלים תומכים: העו"ס שלי העיר אותי לחיים

"אם לשר האוצר או למתנגדים האחרים להעלאת שכר העובדים הסוציאליים היה בן משפחה שנזקק לעזרה של עובד סוציאלי, יכול להיות שהם היו מבינים יותר". אחרי שביום שלישי דחה בית הדין לענייני עבודה את בקשת המדינה למנוע את המשך שביתת העובדים הסוציאליים, הנמשכת קרוב לשלושה שבועות, סופה לא נראה באופק. שתי אמהות חד-הוריות שהסיוע של העובדים הסוציאליים מסייע להן בחיי היום-יום, הבהירו אמש (יום ה') ל-ynet שלמרות הקושי המתגבר, הן עומדות לצד העובדים ותומכות בשביתה.

"רק בגלל העובדים הסוציאליים אני נקייה היום מכל הסמים, העובד הסוציאלי שלי העיר אותי לחיים", מספרת שרה (שם בדוי), אם חד הורית בת 42, שאחד מילדיה נלקח ממנה עקב התמכרותה לאלכוהול ולסמים. היום היא נמצאת בשיקום, אבל מספרת שהדרך לא הייתה קלה. "אבא שלי נגע בי בילדות, זה מאוד השפיע עליי. ב-97 סחרתי בסמים וישבתי בכלא. אביה של בתי הבכורה היה מתעלל בי ומרביץ לי עד שברחתי מהבית. לאחר מכן התחלתי תהליך שיקום אבל עם לידת בני נכנסתי לדיכאון אחרי לידה והפכתי לאלכוהוליסטית".

"במצב שלי, השביתה נוראית. השיחות השבועיות הן חוט שדרה עבורי וקו לחיים. זה גם המקום היחידי שאני יכולה לבכות בו, ולדעת שיש מי שתומך בי", מספרת שרה. "לא היה צריך להגיע בכלל למצב שבו צריך לשבות ולעשות על הנושא כתבות".

"זה קשה, אבל השביתה מוצדקת". עו"סים מפגינים (צילום:גיל יוחנן)

לדעתה של שרה, "יום אחד בשטח היה מספיק לשר האוצר והחברים שלו כדי להבין את זה לבד. אני רואה כל שבוע במרכז הרווחה בחורות במצבי שהמטפלים מצילים את חייהם. יש משקל אדיר לעובדה שמטופלות כמוני מרגישות לראשונה בחיים שלהן

 שיש מי שמקשיב ותומך בהן". היא מספרת ש"אפילו התחלתי ללמוד בזכות העו"סים, שהיו קשים איתי ונתנו לי להבין שילד זה אוצר שמחייב אותי להשתקם".

"אני בוכה כל יום, אבל תומכת בשביתה במאה אחוז"

"אף על פי שמאוד קשה לי, אני מרגישה שהשביתה הזו מאוד מוצדקת", אומרת לורן (שם בדוי), מטופלת בת 40. היא מספרת איך שירותי הרווחה סייעו לה להתגבר על ילדותה בפנימייה, על הריונה המוקדם בגיל 19, ועל התעללות קשה שחוותה מצד בעלה: "איבדתי את עצמי בעקבות מה שעברתי, ומי שהציל אותי ואת הילדים זה העו"סים במרכז למניעת אלימות במשפחה. הם נתנו לי הגנה, הפנו אותי למרכז לנשים מוכות ונתנו לי את החיים שלי במתנה. הפגישה השבועית שלה אני מחכה בכיליון עיניים, נותנת לי תקווה לחיות, לא פחות".  

מגיע להם יותר. תלוש שכר של עובד סוציאלי ( צילום: גיל יוחנן)

לורן מספרת שהיא מכירה משפחות רבות שנדרשות לסיוע דחוף מהעובדים, אך מדגישה: "ועדיין אני תומכת במאה אחוז בשביתה. לא הגיוני שאנשי מקצוע שלמדו כל כך הרבה שנים ונותנים את כל כולם למטופלים, יועסקו בתנאים מחפירים. זה מעורר חמלה כלפיהם מצידינו המטופלים".

"אם פוגעים בהם, פוגעים בנו המטופלים. אני מתפללת לבורא עולם שהאנשים האלו, שאין להם מחיר, יצליחו להשיג את מה שכל כך מגיע להם. אם הם ימשיכו להיות מעוסקים בתנאים כאלו, אני מוכנה שהשביתה תמשיך", מוסיפה לורן, אבל אומרת שלמרות התמיכה הבלתי מסוייגת, "אני כל יום בוכה שאין לי עם מי לדבר ולאן לפנות".

"מאבק גם על המודעות"

"אני מרגישה שאני נאבקת לא רק למען משכורת הולמת לעבודתי.

 המאבק שלנו בא כדי לעורר את מודעות החברה למחויבות שיש לה לאוכלוסייה שבה אנחנו מטפלים, אומרת אירית דוד, עובדת סוציאלית במרכז למניעת אלימות במשפחה שבין השאר מטפלת בלורן. "כואב לי מאוד על כל יום שעובר, פעמים רבות אנו הכתובת היחידה עבור המטופלים. אבל לא היה מנוס מהשביתה ואני חשה שהיא איננה הפקרה של מטופלינו אלא ההפך". 

האוצר והסתדרות העובדים כבר היו קרובים להסכם, אבל הוא נדחה על ידי העובדים עצמם בטענה שאינו הוגן דיו. "אנו לא מקבלים את ההסכם כי אין בו כלל התייחסות לטבלת השכר ולמרות העומס הבלתי נסבל הוסיפו לנו שעות עבודה", אומרת דוד. "בנוסף, התוספת של ה-1,100 שקל בארבע פעימות לא תצליח להדביק את עליית המדד".