הצמחים שמאחורי מרבדי הפריחה המרהיבים

אלפי פרחים כבר פורחים ומקשטים את השדות ובגינות הארץ, וקשה לבחור בשלושה צמחים בלבד מהמגוון הגדול. ובכל זאת, החלטנו לספר על עץ שמתקשט כעת בפריחה מרהיבה ועל שני צמחים חד-שנתיים יפי פרחים.

לכל סדרת הכתבות - ירוק כחול-לבן

כליל החורש

הכליל הוא אחד מהיפים בין עצי הארץ. בעונה זו הוא מתקשט בפריחה מרשימה ויפה הנראית למרחוק. בשל יופיו בטבע, הוא מקובל כעץ נוי ויער. פרחיו אכילים ומשמשים ברפואה עממית. 

‏ (צילום: אורי פרגמן ספיר)

1

2

3

4

5

6

7

משפחה: קטניתיים (בעבר נקראה כליליים).

צורת חיים: עץ נשיר בגובה 7-2 מטרים.

עלים: עליו עגולים, דמויי לב (מפורצים בראשם).

פרחים: הפרחים ערוכים בקבוצות לאורך הענפים ואף יוצאים ישירות מתוך הגזע. הפרח פרפרני, כלומר נראה כמו פרח האפון: יש לו 5 עלי כותרת ורודים - אחד עליון שנראה כמו מפרש, והשאר מסודרים תחתיו כשני משוטים וסירה. הפרחים מכילים כמות רבה של צוף ומושכים אליהם דבורים וגם צופיות. הפריחה מתרחשת באביב, אך בסתיו גם מופיעה פריחה מועטה.

תפוצה בארץ: בטבע גדל הכליל בחורש לח של אלון, לעיתים קרובות בערוצים. בארץ הוא מצוי בגליל בכרמל ובחרמון הנמוך, ונדיר בשומרון. ביערות הקרן הקיימת ובגינות הוא נפוץ בכל מרכז וצפון הארץ.

שימושים: הערבים והדרוזים בצפון הארץ נוהגים לאכול את פרחי העץ טריים, להם טעם חמצמץ, המעורב בטעמו המתוק של הצוף. ברפואה העממית משמשים הפרחים והעלים כתרופה לבעיות כבד, טחול, וכתרופה לנזלת כרונית, לבעיות בדרכי הנשימה, לצהבת, לאבנים בכליות ולנפיחות רגלים בעת הריון.

ציפורני-חתול

ציפורני-חתול מצויות הוא אחד מפרחי הבר הנפוצים בארץ. בטבע הוא מופיע עם כתמי צבע צהובים-כתומים. לצמח הנוי ובן-דודו הקרוב, ציפורני-חתול תרבותיות, יש פרחים גדולים מאד. הצמח נקרא כך משום שלאחר הפריחה מתפתחים בתפרחת זרעים שנראים כמו ציפורניים. 

‏ (צילום: אורי פרגמן ספיר)

1

2

3

4

5

6

משפחה: מורכבים.

צורת חיים: צמח חד-שנתי.

עלים: העלה מוארך ומחודד בקצה. לאחר שממוללים אותו מריחים ריח נעים ואופייני, שאין לצמחים אחרים.

פרחים: במבט ראשון נדמה שמדובר בפרח גדול וצהוב, אך למעשה מדובר בתפרחת המכילה פרחים קטנים ורבים. קוטר התפרחת בצמח הבר הוא כ-1 ס"מ, ואילו בציפורני-חתול תרבותיות התפרחת גדולה בהרבה וקוטרה 10-5 ס"מ.  הפריחה בטבע אביבית, בגינות הפריחה מהחורף ועד לתחילת הקיץ.

תפוצה בארץ: נפוץ בכל הארץ, בטבע ובגינות.

שימושים: פרחי ציפורני-חתול ידועים בסגולותיהם המרפאות: הפרח מחדש רקמות עור ומאחה פצעים, הוא בעל תכונות אנטי-דלקתיות, מחטאות ונוגדות חיידקים ופטריות, ומפסיק דימומים קלים. בשל סגולותיו הרפואיות הוא מכונה צמח "עזרה ראשונה".

תורמוס

בימים אלה ממש אפשר לראות את מרבדי הפריחה המרהיבים של מיני התורמוס בארץ, המזכירים לנו מידי שנה מחדש את עוצמתו ויופיו של הטבע.

‏ (צילום: אורי פרגמן ספיר)

1

2

3

4

5

6

7

משפחה: קטניתיים.

צורת חיים: צמח חד-שנתי.

עלים: העלה נישא על פטוטרת ארוכה והוא מאוצבע, כלומר מחולק לעלעלים בדומה לכף יד גדולה. במשך היום נעיםהעלים אחר השמש ובלילה הם חוזרים ופונים אל המזרח ומוכנים לקבל את פני השמש הזורחת. בימים מעוננים ניצבים העלעלים בעמדה מאוזנת. טיפ לצלמים - מכיוון שהעלים שעירים, טיפות הגשם אינן נספגות בהם אלא יושבות עליהן כמו טיפות כספית לאחר הגשם.

פרחים: הפרחים ערוכים בתפרחת מאורכת בקצה הגבעול. הפרח פרפרני, כלומר כמו פרח האפון והטופח, עלה הכותרת העליון נראה כמו מפרש ושאר עלי הכותרת מסודרים כמו משוטים וסירה. בתורמוס ההרים הפרח כחול, ובתורמוס ארץ-ישראלי הפרח בצבע תכול-ורדרד חיוור. הפריחה, שמתחילה בחלק התחתון של התפרחת ומתקדמת כלפי מעלה, מתרחשת בחודשים מרס-אפריל.

תפוצה בארץ: תורמוס ההרים הוא צמח מוגן של קרקעות כהות באזור ההר, נפוץ יותר בצפון הארץ ובמרכז הוא נדיר. בשנים האחרונות הוא משמש כצמח נוי מוצלח בצידי דרכים ובגינות. תורמוס ארץ-ישראלי גדל בקרקעות חוליות במישור החוף. שני המינים יוצרים מרבדי פריחה יפהפיים. לאחר הפריחה מתפתחים מהפרחים תרמילים שעירים ונפוחים, בהן יש זרעים גדולים.

שימושים: זרעיו של התורמוס הלבן רעילים, אולם אכילים לאחר שמשרים ומבשלים אותם פעמים אחדות במים, תוך החלפת המים בכל פעם, כפי שנהגו אבותינו, שנהגו לאכול אותם כחטיף. בעבר שימשו הזרעים כמאכלי אבלים וכמאכל עניים. ברפואה העממית משמש התורמוס לשבירת עצירות ונגד תולעים במערכת העיכול. אפר הזרעים משמש לגירוש כינים.

מקורות: בתלמוד מופיע "המתכון" שמאפשר לאכול את זרעי התורמוס הרעילים: "תורמסא שולקין אותו שבע פעמים ואוכלין אותו בקנוח סעודה" (ביצה כ"ה). במסכת שבת, במשניות העוסקות בעניין פינוי דברים שהם בגדר מוקצה, מפורט כי התורמוס הלבן שימש כמאכל עניים: "והתורמוס מותר לפנותו מפני שהוא מאכל לעניים" (שבת י"ח, א'). הצמח מוזכר גם בעניין כלאיים: "התורמוס והפלסלוס אינם כלאים זה בזה" (כלאים א', ג').