מרחבי פרא, עוני, וישראלי שמפריח שממה בנמיביה

• להרשמה למסע סובארו דרייב
  

גל מספר שמה שהביא אותו לנמיביה היה חלום מתחום החקלאות - למלא את המדבר הנמיבי בטפטפות.

"יש לי אצבעות ירוקות", הוא מספר, "כל דבר צומח שאני נוגע בו - מגיב. במשך השנים למדתי שיטות עבודה טיפוליות באמצעות מגע והבנתי שגם אנשים שעוברים דרך הידיים שלי מגיבים, אבל את זה השארתי כרגע מאחורי.

"החיים שלי סובבים סביב המשולש -  צמחים, אנשים ומים. אני מומחה לצמחים. אני יודע את הסוד של איך לגדל על שטח נתון יותר עגבניות, כרוב או בצל. חשוב לדעת שמדובר בשלושת המרכיבים המרכזיים בתפריט של תושבי נמיביה. "המומחיות הזו, אותה רכשתי בארץ, היא מצרך מבוקש בנמיביה".

"המומחיות שלו". גל מעביר את הידע החקלאי למקומיים (צילומים: גל שרטון)

"זו מצד אחד מדינה מתפתחת בעלת אמצעים ותקציבי צמיחה, אבל יש בה בעיות קשות בתחום התעסוקה והעוני. רמת האבטלה בנמיביה אדירה, כששים וחמישה אחוזי אבטלה, רוב האוכלוסייה כאן הם כפריים הנחשבים לעניים מרודים בעיניים מערביות, המון צעירים מובטלים וחסרי כיוון ושמונים אחוזים מהפירות והירקות בנמיביה - מגיעים לכאן מייבוא. כל זה אומר -  גן עדן לחקלאות, וסביב זה נעה הפעילות שלי פה".

"עד עכשיו לקחתי חלק בעשרות פרויקטים חקלאיים מטעם גופים ציבוריים בנמיביה כשלאורך כל הדרך אני משמר את הקשרים הארוכים שלי עם מיטב המוחות החקלאיים בארץ וכל המוצרים שאני עובד אתם כאן הם מוצרים כחול-לבן תוצרת ישראל".

שמונים אחוזים מהפירות והירקות בנמיביה - מגיעים למדינה מייבוא

"אני חושב שהמפתח להבנת הקסם של נמיביה טמון בגודל שלה אל מול מיעוט האנשים. בני האדם כל כך קטנים פה - בסך הכל שני מליון תושבים, שרובם מרוכזים בצפון המדינה ובבירה והשאר מפוזרים לכל רוח בחוות פרטיות ובכפרים קטנים. זאת מדינה של מרחבים ענקיים שלא נגמרים ואתה בתוך זה, חלק מזה. חלק מהם. איך אפשר לתאר כזאת תחושה של חופש ועוצמה? "

לא בטוח שזה מתאים לכל אחד

"נכון. מי שלא יכול לחיות עם עצמו בשלום לא ימצא את עצמו כאן.

אבל למי שאוהב מדבר- כמוני - זאת חוויה מדהימה שבדרך כלל מתחילים לקלוט אותה ביום השלישי או הרביעי של הטיול כאן. טבע בנמיביה זה גם המון ירוק סוב- טרופי, שאותו אני אוהב אפילו יותר. יש כאן אלפי קילומטרים של חוף אוקיאנוס סוער שהשילוב בינו ובין המדבר יוצר תופעות טבע שאין בשום מקום אחר בפלנטה".

"פארק אטושה, שאליו יגיעו אנשי SUBARU DRIVE הוא פארק ענק, בגודל שליש ממדינת ישראל שאלפי ציפורים וחיות בר מגיעות אליו בהמוניהן. זאת מדינה עם המון אפשרויות לנהיגה עצמית ואת השקיעות שיש פה לא רואים בשום מקום אחר. אני מרגיש שהמקום הזה אף פעם לא מספיק לי".

"את השקיעות שיש פה לא רואים בשום מקום אחר"

"מדהים לראות איך אנשים שחיים בבקתות קש או פח מצליחים לשמר כל כך הרבה גאווה, שמחה, אופטימיות, שקט ורוגע שמאפיינים את החיים פה.  אין למה למהר ואין למה לרוץ. מחר יהיה בדיוק כמו אתמול - שוב השור יירתם למחרשה ויצא לעבודת היום שלו, שוב הילדים יוציאו את העדר למרעה והנשים יעבדו בשדות. תן להם חיוך – ותקבל חיוך בחזרה".

"אנשים צנועים, חייכנים, לא אלימים ומאוד רוצים לשתף פעולה.

בכל פעם אני מופתע מחדש לגלות כמה אינטליגנטיים וכשרונים אלה מהם שהצליחו להשתלב בקידמה. עוד דבר שייחודי לאוכלוסיה פה זאת העובדה שיש כאן שלושה עשר שבטים שונים – כל אחד אחר וייחודי במנהגים, במסורות בלבוש, באוכל ובהתנהגות. אבל אצל כולם יש המון המון כבוד לזקנים שביניהם".

תן להם חיוך ותקבל בחזרה

"זה מורגש בעיקר ברמת הביטחון האישי. אין פה אלימות וכמעט אין פשע. אם נתקעת באמצע הלילה - וזה קרה לי כאן לא פעם בגלל המרחקים - אפשר לישון בצד הדרך בלי שום חשש. פעמיים, בשני אזורים שונים לגמרי, איבדתי פה את התיק שלי כולל הארנק, התעודות וכל הכסף ופעמיים האבדה חזרה אלי על ידי האנשים פה.

"אין פה גם מחזות קורעי לב של רעב כמו במקומות אחרים באפריקה. תמיד יש את המהנגו (קמח דורה), קצת ירקות ומישהו בסביבה ששחט איזו עז טרייה".