התחלתי לבנות - עכשיו צריך להתמודד עם השכנים
סוף כל סוף החלו העבודות בשטח לבניית הבית שלי, אבל תכנית השינויים שלי טרם אושרה ומתברר כי לשכנים יש השגות מפה ועד להודעה חדשה. כאן הכרתי את סעיף ההוצאות הבלתי צפויות, ששחרר אותי במפתיע מעוד כמה אלפי שקלים. איך בכל זאת שמרתי על אווירה חיובית?
היתר הבניה מתייחס לתכניות המקוריות שקיבלתי עם המגרש, אלא שלא בבית הזה חפצתי, ולכן הציעו לי בוועדה המקומית להוציא את ההיתר על התכניות המקוריות, להתחיל לבנות, ובמקביל להגיש תכנית שינויים שתקבל תוקף במהלך הבניה עצמה.
מאחר שהחיים לימדו אותי להקשיב בדחילו ורחימו לכל מי שיש לו חדר עם שולחן וכסא ובעיקר את העוצמה להחליט אם חיי יראו כמו צלייה איטית באש הגיהינום או לחילופין - כמו ריצה בשבילים מוקפי ורדים - עשיתי כעצתם.
התכניות המקוריות עמדו, לדברי בעלת העוצמה, השולחן והכיסא, כפסע לפני ההיתר. הן היו תכניות למודות סבל וקמוטי דפים שהשכנים הגישו נגדן מלוא החופן התנגדויות ללא הצלחה יתרה. אבל שכנים לעולם חוסן, כי כשהם ראו שיש בחורה חדשה בשכונה - הם שוב זקפו ראשיהם והחלו לבחוש בקלחת.
חומה בלי רגליים
כדי להימנע ממשברים נוספים החלטנו על שיחות שלום שהסתיימו בויתור מצידי על כיוון פח האשפה ותשלום מחצית החומה שביני לבין השכן האחר. חומות הן בדרך כלל פח יקוש. מדוע? אם התחלתם לבנות לפני השכנים – הרי שאתם בונים את החומות המפרידות ביניכם על חשבונכם. אחר כך, לכו תחפשו את השכן שישלם לכם מחצית העלות. אבל אם המגרש שלכם כבר מוקף חומות, הרי שחלקם יבקשו מכם להתחלק איתם, אתם כמובן תסרבו בחביבות, והופ! סכסוך שכנים החל לנבוט פרא על החומות המתגבהות והולכות ביניכם.
מאחר שלשכן היה הכוח למרר את חיי בוועדה המקומית, לא הייתה ברירה אלא להוציא כמה אלפים עבור גדר שנבנתה לפני קנית המגרש. השכן שהתרצה על ידי שינוי זווית פח האשפה לא דיבר משום מה על החומה. ואם הוא לא מדבר – אז למה לי לשאול?
אבל השלווה לא ארכה ימים - לאחר זמן קצר עודכנתי שהחומה העומדת בינינו לא תחזיק מעמד לאחר הבניה, כי הרגל שלה לא מספיק ארוכה. ידעתי שלשקר יש רגליים, אבל לחומות? למה בנית חומה ללא רגליים, הרי ידעת שיום יבוא ויקום פה בית? שאלתי מתוך תקווה לקבל תשובה הגיונית. התקווה נכזבה.
ע. הקבלן, שעודכן בפרטי הסכנה, הודיע לי שחומה חדשה שתיבנה במקביל לחומה הקיימת תעלה עוד כמה וכמה עלפי שקלים - ואין כאן טעות כתיב, כי הרי כל פעם שמודיעים לי על הוצאה של עוד כמה אלפי שקלים – אני ישר מתעלפת.
אז נכון שתקצבתי את הבית וניסיתי להיות מאוד זהירה אבל הבנתי שסעיף אחד לא הכנסתי לתקציב והוא סעיף הב"צ - ההוצאות הבלתי צפויות. חומה מימין וחומה משמאל, וכבר אבדה תקוותנו - להיות מסוגלים לבנות בארץ ציון ירושלים.
אם נדבר סטטיסטית, מסתבר שהסטייה התקציבית הממוצעת בשנת 2008 לבדה עמדה על 22% - זאת אומרת 220 אלף שקל על כל מיליון שקל. רוב החריגות הן באשמת הבונה וחלקן לאו דווקא. אבל אין ספק שהחריגות הן אויבות הבונים הגדולות ביותר, כיוון שהן עלולות להרוג את הפרויקט ולאו דווקא במיתת חסד.
משום כך, חשוב מאוד לתקצב את הבניה כאשר לא רק מביאים בחשבון כל הוצאה, אלא גם מוסיפים את סעיף הב"צ, שהוא כ-20% מעלות הפרויקט הנראה לעין. מי שייבהל מהסכום יוכל להחליט לפחות בנקודה זו, אם בכלל להיכנס להרפתקה פיננסית שכזו.
מכירים אמונות טפלות?
כך שוב שוחררתי מעוד כמה אלפי שקלים שלא באשמתי ולא למטרות אליהן כיוונתי אותם, כי הרי הבית שלי לא הרוויח דבר מהקמת חומה מקבילה לזו של השכן. למרות זאת, החלטתי לא לוותר על חווית בניה חיובית ככל האפשר.
ובאמת, לאחר שהוקמו היסודות והונחה אבן הפינה - פיזרתי כמה מטבעות למזל, ממש לפני שמשאבת הבטון החלה ליצוק אותו על רצפת המרתף שלי. לא שזה היה הרעיון שלי, אבל לא היה אכפת לי לאמץ אותו. בשלב זה הייתי שבויה בידי כל אמונה תפלה שעשויה לעזור לי לצלוח את הפרויקט בשלום. מכירים כמה?
באגף המתנגדים שררה בינתיים שלווה. עם השכנים השכנתי שלום, תוך ויתורים אמנם, כפי שעיניכם קוראות, אבל בכל הסכם צריך לוותר. אני רק מקווה שהוא יחזיק מעמד שנים רבות, כי אין כמו שכן טוב להעניק לך שמחה ואין כמו שכן רע לגרום לך אולקוס.
אנחנו ממשיכים כאן במרץ - בעיקר נביל, אחמד, מוחמד, שאדי, מוסא וחברים. אני קופצת לאתר ככל שאני יכולה כי לפעמים אני צריכה להיות בטוחה שאכן נבנה לי בית וכל זה לא בגדר חלום בלבד. אני אומרת לכולם - מרחבה ומעסלמה, מביאה קפה שחור ולפעמים משהו מתוק, ובעיקר מבלבלת להם את המוח. הם בטח חושבים שאני מג'נונה, אבל למי אכפת. הרי אני יודעת שהם צודקים.
לפנייה לכתב/ת 
