אני עושה שמח בתשלום בחתונות של זרים
הבוס שלי, הנרי, מרוויח מהצורך של בני האדם לא להרגיש לבד. מהצורך שלהם לשתף את רגעי השמחה שלהם עם העולם
כשהאדם מתבגר, מבעד לעיניו נראה כאילו שהעולם מתבגר יחד איתו. יכולת הנפש לצמוח ולהבחין היטב בפרטים הנוגעים רק לה גורמת למחשבה שיש יותר מדבר-מה שקודם היה ממנו פחות. אולי זו ראייה סלקטיבית, העוזרת לאדם להבין שהוא אינו לבד. אולי זו הדרך הקלה ביותר לתחושת שיתופיות בעולם, לדעת שכמוני יש עוד רבים, ובתוך תוכי לחשוב שדווקא אני המיוחד מבין כולם.
אינני מאותם אנשים שיספרו את מה שכולכם יודעים. אני נוהג לשתוק רוב הזמן, לדבר רק כשיש לי דבר אחר להגיד, להוסיף ולא ללעוס, לספר משהו שישמע בגדר דמיון ולפעמים בלבול, או מילות טירוף, אך ישאיר את התחושה כי אולי יש גם אמת בדבר.
מדובר באחת הפעילויות הרווחיות ביותר שמארגן הנרי, הבוס שלי. הנרי מרוויח מהצורך של בני האדם לא להרגיש לבד. מהצורך שלהם לשתף את רגעי השמחה שלהם עם העולם כולו, כאשר בתוך תוכם הם מרגישים שאין מספיק אנשים הסובבים אותם שרגעים אלו באמת מעניינים אותם וחשובים להם.
התקופה בה אנחנו חיים מעוררת את התחושה שמי שאינו משתף, ומי שחגיגת רגעיו השמחים אינה הגדולה ביותר, מדורג הרחק בתחתית תהום המודעות והזיכרון הקולקטיבי. מסיבה לא ברורה הרוב פועלים כעדר מבוהל מפחד שזה יקרה לו, ונראה שבלי לעצור ולחשוב מדוע. בשלב זה יודע הנרי לאתר את הצורך, ואולי זו הסיבה שהוא אוחז במושכות כה רבים, ולא רק הכסף זורם אצלו כמים.
הנרי מלקט מבין שחקניו את הטובים ביותר ומשלם להם כדי שיהיו ניצבים באירועים בהם בעלי השמחה חוששים שברגעים הקריטיים ביותר, בהן תלחץ האצבע על הדק המצלמה ותירה לעברם אור מנציח – יהיו לבדם.
וכך, מה שהחל באופן חצי מחתרתי, הפך לקבוצה מכובדת של אנשים. רובנו חברים גם בקבוצות נוספות שמאגד הנרי, כך שמסגרת החוג הסגור נשמרת. לעתים מצטרף שחקן חדש לחבורה, רכש אותו ברר הנרי מבין שחקני העולם, כשלפעמים נדמה כאילו הנרי משך בחוטים שלהם גם מבלי שאמר להם מילה.
לא היה בזה שום דבר אמיתי, אבל עזרתי להם ליהנות
לאט לאט קיום הקבוצה הפך נפוץ, עד שמרוב שנהיה קשה להסתיר אותה, איש לא האמין כי היתה אמיתית. הפחד מניע אנשים, והלקוחות מעולם לא יודו שבשמחתם היו גם אי- אלו אנשים ששילמו להם על מנת להגיע, לשמוח.
באופן לא מפתיע, האירוע הראשון בו השתתפתי בתור שחקן חדש בקבוצה היה חתונה. תמורת סכום לא גבוה יחסית, הסכמתי להצטרף לעוד מספר לא קטן של שחקנים נוספים, ויחד ישבנו במספר שולחנות באירוע בו לא הכרנו איש מלבדנו .זה היה לילה של שתייה וריקודים, ולפעמים הצלחתי לשכוח שאני חוגג חתונה של אדם שכלל איני מכיר.
למחרת כבר הספיק הזוג הטרי להעלות לרשת יותר מאלף תמונות מהחתונה. הצורך שלהם לשתף בכל אותם רגעים בלט במיוחד, ולשנייה אחת הרגשתי שלמרות שלא היה בזה שום דבר אמיתי, עזרתי להם ליהנות.
המחשבה שלא פעם רקדתי באירועים דומים של אנשים מהם לא שמעתי שנים הרגיעה אותי, וגרמה לי לחשוב כי אין בכך כל פסול. בעלי השמחה מזמינים אורחים שבקושי הכירו, או כאלו שהקשר איתם תלוי על חוט השערה, כדי שיהיו איתם באותם הרגעים. מה ההבדל בלשלם לכאלו שאינם מכירים כלל על מנת שיבואו לחגוג איתך?
השמחה הפכה לרגע הכי עצוב בחיים שלהם
מאז האירוע הראשון בו השתתפתי הקבוצה שלנו ממשיכה לגדול. מדובר במפעל לכל דבר, ואילו אני כבר הספקתי לשכוח שבבסיס הרעיון, אחד הצדדים אם לא שניהם עושה מעשה לא הגיוני. הצורך של האדם להוביל גם בתחרויות שכלל אינן חשובות לו באמת גורם לי לחשוב שאולי זו הסיבה שישנם כל כך הרבה אנשים סביבי שיש להם המון, ובכל זאת הם עצובים.
אולי דווקא בנקודות בהן הרצון להפגין את השמחה הוא כה גבוה, מדובר ברגעים שהם הכי עצובים, ואולי אפילו ריקים. הנרי מרוויח מהצורך של בני האדם לא להיות לבד, וכמוהו עוד רבים, ואני ביניהם. אולי זה הפחד שגורם לי לא לספר את הכל באמת, ואולי במקום כלשהו אני רוצה להאמין שהנרי עושה את מה שהוא עושה ממקום טוב, כשמבחינתו הוא רק לוקח עמלה.
אבל, ברור לי שבתחילתו של התהליך מי שמזין אותו הוא המשתמש עצמו ולא אף אחד אחר. הרצון לא לחשוף את הקבוצה עליה אני מדבר הוא טבעי, אבל בסופו של דבר אני בטוח שמה שלא נועד להישאר נסתר יוצא אל האור. כשיש כל כך הרבה אנשים הרעבים לעיניים לוטשות וקנאת נפשות, תמיד יהיו את אלו הרוצים לקחת את כל מה שיוכלו לתת בתמורה לכך.
כשאני פורש כנפיים ומתנתק לכמה שעות בהן אני מרשה לעצמי לרחף מעל הכל, אני רואה בבירור את המעגל הזה, ומקווה שאני עצמי לא נמצא במעגל דומה ופשוט אינני מבחין בקיומו. כי אני זה שנמצא בתחילתו של התהליך, ואני שואל למה כל זה טוב.
לפנייה לכתב/ת 
