ספר חדש: גנדי עזב את אשתו לטובת שרירן יהודי
ביוגרפיה חדשה של המנהיג ההודי הנערץ טוענת כי היה גזען וחושפת פרטים מחיי המין שלו שכללו רומן ממושך ומלא תשוקה בדרום אפריקה עם הרמן קלנבאך, אדריכל יהודי. "השתלטת לחלוטין על גופי. זוהי עבדות עזה", כתב גנדי למאהבו
ביוגרפיה חדשה על חייו של המנהיג ההודי מוהנדיס (מהטמה) גנדי טוענת כי האיש שמיליונים רואים בו דמות מופת מציגה אותו כאנושי ביותר - מאוהב בשרירן יהודי-גרמני ומבלה במיטתו לעת זקנה עם צעירות בנות 17, בהן גם אחייניתו. הספר "Great Soul" (הנפש הגדולה - משמעות הכינוי "מהטמה"), נכתב על ידי העורך הראשי לשעבר של ה"ניו יורק טיימס", ג'וזף לליוולד, זוכה פרס הפוליצר היוקרתי.
- מאמינים? לא מאמינים? ספרו לנו בפייסבוק של ynet
על פי הדיווח אודות הספר ב"טלגרף הבריטי", אבי האומה ההודית היה מאוהב באדריכל ושרירן יהודי-גרמני בשם הרמן קלנבאך, ואף עזב בגללו את אשתו ב-1908. הספר מצטט לכאורה את גנדי שכתב לקלנבאך: "השתלטת לחלוטין על גופי. זוהי עבדות עזה". הוא גם טוען שגנדי כינה את מאהבו "הבית התחתון" ואת עצמו "הבית העליון".
גנדי עם קלנבאך (מימין) ואישה בלתי מזוהה (מתוך הדיילי מייל)
על פי ה"דיילי מייל", קלנבאך נולד בגרמניה והיגר לדרום אפריקה, שם התעשר מעבודתו כאדריכל והפך למעריץ של גנדי. הם גרו יחדיו במשך שנתיים בבית שבנה קלנבאך בדרום אפריקה. השניים נאלצו להיפרד ב-1914, כאשר גנדי חזר להודו וקלנבאך לא הורשה להיכנס למדינה בשל מלחמת העולם הראשונה. הם שמרו על קשר במכתבים עד 1933, אז תיאר גנדי במכתב לחברו את תשוקתו המתמשכת וכינה את אשתו לשעבר "האישה הארסית ביותר שהכרתי".
בהיותו בן 13 בלבד נישא גנדי לקסטורבה מחנג'י המבוגרת ממנו בשנה. הספר טוען שגנדי נפרד ממנה כדי לממש את אהבתו לקלנבאך. "הוא גרם ל'בית התחתון' להבטיח שלא יביט עוד בתשוקה בנשים", נטען בספר, השניים הבטיחו זה לזה "עוד ועוד אהבה... כזו שהעולם טרם ראה".
שכב עם אחייניתו, אך חש דחייה
הספר ממשיך ומתאר את יחסיו המורכבים של גנדי בן ה-70 עם אחייניתו מאנו בת ה-17. לטענת המחבר, גנדי נהג לשכב לצדה כששניהם עירומים במשך לילות, אך בה בעת חש דחייה מכך. "אינני יכול לדמיין דבר כה מכוער כמו יחסי מין בין גברים לנשים", כתב גנדי לקלנבאך.
"תמהוני מבחינה מינית, לא יוצלח מבחינה פוליטית וגזען בלתי נדלה". גנדי
בנוסף, מחבר הספר טוען שגנדי החזיק בהשקפה גזענית כלפי תושביה השחורים של דרום אפריקה, שבה חי בשנים 1893 עד 1914 ונאבק למען זכויות ההודים. "הצעידו אותנו לכלא שיועד לכאפירים (הכינוי לשחורים באותה תקופה)", מצוטט גנדי. "יכולנו להבין שלא סיווגו אותנו כלבנים, אבל להעמיד אותנו באותה רמה כילידים זה בלתי נסבל. כאפירים, ככלל, הם בלתי מתורבתים".
על פי הביקורת שנכתבה על הספר ב"וול סטריט ג'ורנל", הספר מציג את גנדי "כתמהוני מבחינה מינית, לא יוצלח מבחינה פוליטית, גזען בלתי נדלה, שקידם את עצמו באופן בלתי נלאה, דוגל בתפיסה של אהבה כלפי האנושות, בעוד שהוא מתעב בני אדם כאינדבידואלים".
ביקורת הספרים של ה"ניו יורק טיימס" משבחת את הספר ולא מעניקה משקל מיוחד לפרשות המיניות המתוארות בו. הביקורת מציינת כי הכותב, העורך הראשי לשעבר של העיתון כאמור, "מתאים במיוחד לכתוב על הקריירה של גנדי משני צדי האוקיינוס" שכן הוא סיקר את דרום אפריקה והודו (ואף זכה בפוליצר על ספרו אודות האפרטהייד). "לליוולד מביא לנושא שלו סקפטיות בריאה של כתב", נכתב בביקורת.