דרוזים שחצו לסוריה: "ההפגנות - הגזמה וניפוח"
בצל המשך המהומות, חצו דרך מעבר קוניטרה 14 דרוזים את הגבול לסוריה כדי לבקר את בני משפחותיהם. חלקם גם מקווה להישאר במדינה: "שם אפשר לחיות בכבוד ובלי בלבולי מוח"
כמו פרפר לאש: בצל מהומות הדמים המתרחשות בסוריה, חצו אתמול (יום ג') 14 דרוזים מרמת הגולן את הגבול, דרך מעבר קוניטרה, במטרה לבקר את משפחותיהם וחלקם כדי לעבור ניתוחים. בני המשפחות חיכו להם מהצד השני של הגבול וברגעי המפגשים נרשמה התרגשות רבה וגם כמה דמעות. ומה בנוגע להפגנות ברחבי המדינה? הם לא מפחדים.
"אני מאוד מתגעגעת לאמא שלי", סיפרה ל-ynet הנאא' א-שאער ממסעדה, שלא ראתה את אמה כבר 11 שנה וכבר מצפה לבקר אותה לאחר הניתוח שעברה. "אני בקשר איתה רק בטלפון, ואני מחכה ליום לראות את אמי באופן פיזי ולישון בחיקה".
התערערות המשטר בסוריה, שאף הביאה היום להתפטרות הממשלה, לא מעוררת בקרבה חשש: "אני לא מוכנה לוותר על לראות את משפחתי ומעדיפה שלא לדבר על ההפגנות יותר", אמרה א-שאער.
גם בני הזוג רדואן ורימה אל-עקבאני ממג'דל שמס שמחו לקראת ביקורם בסוריה, שיהיה הפעם הראשונה בה יבקרו את אמה של רימה. "זה שווה את הכל", אמרה האשה, "לנשום את האוויר בארץ מולדתי, ולפגוש את בני המשפחה בסוריה - זה שווה את כל העולם. נפגשתי עם משפחתי כבר בירדן, אבל אני שמחה לפגוש אותם בסוריה". על הפגנות אמרה: "לדעתי חלק גדול הוא הגזמה וניפוח. אני אוכל לדעת באמת מה קורה בזמן הביקור".
יוסף אבו-עקל ממג'דל שמס חצה את הגבול לסוריה כדי ללוות את אשתו שאמורה לעבור ניתוח להשתלת כליה. "החלטנו שהיא תעבור את הניתוח בסוריה כי אחוז ההצלחה הוא יותר גבוה", הסביר הבעל. לדבריו, "אני חושב שהביקור יימשך יותר משלושה חודשים, ועדיין אנחנו לא מאמינים שאישרו לנו להיכנס
אשתו אנעאם הוסיפה שהיא רק מקווה לשוב למג'דל שמס בריאה ושלמה. "יש לי הרגשה מיוחדת שלא הרגשתי מעולם כי אני מבקרת את אדמותינו ולא יודעת אם היום הזה יחזור על עצמו עוד פעם".
לעומתם, בני הזוג רנאן והיפאא' ג'ברי יותר מוטרדים מהמצב בארץ מאשר בישראל. על רקע אירועי "יום אדמה", במסגרתם מוחים בני המגזר הערבי על "הגזענות" מד הממשל, ציינו השניים כי הם נוסעים לסוריה בתקווה להישאר.
"זו הפעם הראשונה שלי שאני נוסע לסוריה והיום אני מרגיש את טעם החופש בלי קיפוח", אמר רנאן ל-ynet לפני הנסיעה, "אני גם מחכה ללמוד על הפוליטיקה הערבית ועל עמדותיו של העם הסורי". הוא הוסיף: "אני מקווה להישאר בסוריה כי זו הארץ שלנו ושם אני יכול לקבל את זכויותיי בכבוד ובלי בלבולי מוח".
"לא עבר יום בלי שבכיתי"
אשתו היפאא' מודאגת מהמשך המהומות, אך היא פחות מתעניינת בפוליטיקה ורק רוצה להיות קרובה לבני משפחתה. "הם ממתינים לי בקוצר רוח ואני מאוד מודאגת ממצבם אחרי כל ההפגנות במדינה. אני מאוד רוצה להיות קרובה אליהם בימים הקשים האלו".מלבד אלו שחצו את הגבול לסוריה, היו כאלה שחזרו לחיות בישראל. אחת מהם היא אמירה חסון, ששבה לביתה בכפר בוקעתא השוכן על הגבול, לאחר שלאחרונה מת בעלה מהתקף לב. חסון, בת 36, התקבלה במעבר קוניטרה על-ידי בני משפחתה בהתרגשות רבה ובכי.
"אי אפשר לתאר במילים מה אני מרגישה", אמרה חסון, "בחיים לא האמנתי שאשוב לבוקעתא. החלטתי לחזור כי מאוד התגעגעתי למשפחה שלי ואני רוצה להרגיש את טעם החיים שלהם ולחיות איתם".
רנאן והיפאא 'גברי. "מקווים להישאר, זו הארץ שלנו" (צילום: חסן שעלאן)
על החיים בסוריה סיפרה: "אני מאוד אוהבת את החברות והמשפחה שלי בסוריה. לא אשכח את הימים שעברתי שם והייתה לי חוויה לחיות ביניהם". לדבריה, "כשהגעתי לגבול נזכרתי בבעלי והמשפחה שלי והדבר הראשון שעשיתי אותו בזמן הגעתי הוא לפרוץ בבכי".
"אני אישית מאוד מרוצה מהצעד של אחותי שחזרה אלינו", אמר האח ג'לאל, שהפעם האחרונה שבה ראתה את אחותו הייתה לפני 12 שנה, "אני מאוד שמח שמעתה אראה אותה כל יום בלי לדאוג לה, כי עברו עליי ימים שלא ישנתי מרוב מחשבות".
האחות ג'וליאנה הוסיפה כי מאז פרוץ המהומות נגד משטרו של בשאר אסד דאגה מאוד לאחותה. "פחדתי מאוד", אמרה, "לא עבר יום בלי שבכיתי מרוב דאגה. הדבר היחיד שהרגיע אותי היה לשמעו את קולה, כי אנחנו לא יודעים מה צופן לנו
הגורל".
במהלך השיחה התייחסה חסון להפגנות ברחבי סוריה וציינה שכעת "המצב הביטחוני יציב, אך קשה לדעת מה יהיו התוצאות בעתיד". לדבריה, "אני מקווה שהשלום ישרור בכל העולם ומקווה גם בשביל העם הסורי שיגשימו את כל חלומותיהם ודרישותיהם כי מגיע להם לחיות תחת אווירה שקטה ובטוחה עם זכויות מלאות".
דובר הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, רן גולדשטיין, התייחס לחייהם של הדרוזים בישראל ובסוריה ואמר: "למעלה משני עשורים אין לדרוזים החיים משני צדי מעבר קוניטרה אפשרות לקיים מפגשים משפחתיים באופן שוטף. מדובר בצורך הומניטרי בסיסי ויש לפעול לקיומו במהירות האפשרית".
לפנייה לכתב/ת 
