ברחובות שלנו יש קסם מיוחד
"רחוב קטלין" מאת מגדה סאבו, הוא מסוג הספרים שאינך קורא בהם אלא חי אותם. הסופרת אסתי ג. חיים צללה אל החיים הקטנים, שהטלטלו בעקבות השינויים ההיסטוריים שטבעה מלחמת העולם השניה על בודפשט, ונושאים בחובם מוות ואובדן
הספר "רחוב קטלין" הוא מסוג הספרים שאינך קורא בהם אלא חי אותם. במשך שני ימי הקריאה ברומן פרי עטה של הסופרת ההונגרייה מגדה סאבו, שהלכה לעולמה ב-2007, הייתי בפועל ברחוב קטלין שבבודפשט. ביליתי בחצרם של שלוש המשפחות שגרו בשכנות וחלקו חברות קרובה, והתבוננתי במשחקי הילדות ובאהבה שצמחה בין ארבעת ילדי המשפחות הללו: אירן היפה, האחראית והמאופקת, בלנקה הפרועה, בלינט המבטיח והנרייט הביישנית, הצעירה מכולם.
"רחוב קטלין", מספר את סיפורם של חברי הילדות הללו ובני משפחותיהם, ואת השבר ששינה את חייהם וקרע אותם מהבתים בהם חיו וגדלו בשכנות. השבר הזה אינו אלא, מלחמת העולם השנייה.
על רחוב קטלין (עטיפת הספר)
מגדה סאבו מתחילה את סיפורה מהסוף: מההווה של גיבוריה המזדקנים, כאשר הם כבר מתגוררים בדירות שיכון קומוניסטיות, שבורים ואחוזים בזיכרון העבר והמתים. הסיפור נע לאחור בזמן, ואז מתהפך וזורם על פי סדר שנים ליניארי.
ברומן - שנכתב מנקודת מבטן של כמה דמויות: אירן, וסיפור אהבתה העגומה לבלינט, הנרייט המתה והמספרת כל יודעת - האירועים הגדולים כמלחמת העולם, מתוארים רק ברמיזה. החיים הקטנים המטלטלים, בעקבות השינויים הגדולים המביאים עמם מוות ואובדן, הם המשמעותיים בסיפור העלילה.
השלם קטן משלל חלקיו
"רחוב קטלין" הוא סיפור רב רבדים. ניתן לומר שהוא עוסק בהזדקנות, ב"פירוק השלם" כפי שכותבת סאבו בהקדמה. הילדים של פעם התבגרו, תקוותיהם נותזו, האהבה הוחמצה והבתים בהם גדלו הפכו על ידי המשטר לבית אבות. במצב החדש, העבר והזכרונות חזקים יותר מן הווה. אך זהו גם סיפור על עקירה, על הפצע שהיא מבצעת במי שנאלצו להגר מחייהם ומביתם, ואינם מוצאים עוד מקום בעולם.
אצל סאבו, הפרט חסר האונים ישלם תמיד את מחיר המלחמה, כמו חומר רדיואקטיבי שהשפעתו ארוכת טווח. מכאן שההרס לעולם לא יתוקן ומסלול החיים יוסט לבלי חזור. התיקון אם יגיע, יקרה רק מאוחר מדי, וכמו שאומרת אירן: "ידעתי שלעולם לא אוכל להיות אני עצמי כל עוד אני חיה עלי אדמות, וידעתי שמה שקרה או יקרה, הוא חסר משמעות, מיותר".
ניתן לומר שזהו גם סיפור על אהבה חסרה: אהבתם העצובה של אירן ובלינט, אהבתה של בלנקה לאחותה, אהבתו של בלינט להנרייט ואהבתה של הנרייט אליו - אהבה שלא תתממש גם כאשר תנסה לשוב אליו לאחר מותה. זוהי גם אהבתו של אלקש הזקן לסדר ולמוסר, ואהבת כולם למקום שהיו מאושרים בו: לרחוב קטלין.
הזכרונות מהחיים ברחוב קטלין טרם המלחמה מאחדים את גיבורי הסיפור. אין הם יכולים להנתק זה מזה, משום שכוחה של הילדות והתום-טרם-השבר, קשרו את גורלותיהם אלה באלה. בלינט, השב לאחר ניסיון פרידה שכשל, מחדש את קשריו עם המשפחה ועם אירן: "רק איתנו יוכל לחזור לרחוב קטלין, כי רק אנחנו נותרנו עדים לאותו פרק זמן בחייו שבו ניבאו לו עתיד מזהיר".
בסצנה בה אירן רצה לדירת אחותה במהלך ניסיון המהפכה ב-1956 היא אינה מודעת כמעט
למתרחש סביבה. רק בדיעבד היא מבינה מה משמעות העובדה, כי הפסל שהציב המשטר הקומוניסטי נעקר מן הכיכר שליד בית אחותה, וגם כאן הכאב הפרטי מכסה על הכללי.
כך גם בסצנה בה בלינט, החולף על פני צעירים חמושים ברחוב, שואל את עצמו אם היה מצטרף אליהם לו ביקשו זאת ממנו. התשובה היא שקרוב לוודאי שלא, מפני שחפצם היחיד של גיבורי הספר הזה הוא לחיות את חייהם האבודים, שנעלמו. מכאן, ש"רחוב קטלין" של סאבו, אינו מדבר על המלחמה שהיתה, אלא נותן פן אחר: את תוצאותיה.
מגדה סאבו מפליאה לנוע מנקודת מבט אחת לאחרת, מערבבת את החיים עם המתים ויוצרת, בתרגומו הרהוט והחי של דוד טרבאי, סיפור כואב וקסום שמתגלה אט-אט, ומבהיר לקורא כי האירועים הגדולים חשובים לא פחות מהחיים הקטנים, האישיים.
"רחוב קטלין", מאת מגדה סאבו. הוצאת כתר. 203 עמ'
לפנייה לכתב/ת 
