האם מותר לשתול פרחים ליד הקבר?

שאלה:

בתי קברות יהודיים רבים, בעיקר ישנים, נראים מוזנחים ובלי צמחיה. לעומת זאת, יש בתי קברות של נורים וגם של יהודים, שמרובים בהם עצים ופרחים ודשאים - דבר המוסיף כבוד למקום. האם יש איסור הלכתי לשתול פרחים וצמחים בין הקברים ולידם? (יובל)

תשובה:

יובל שלום,

א. לבית הקברות יש קדושה וצריך לנהוג בו כבוד בדומה לזה של בית הכנסת (רמב"ם הלכות אבל פרק יד, יג. להגדרה זו יש מספר השלכות בנוגע להתנהגות בבית הקברות, וגם ביחס לשימורו.

ב. בנידון לצמחייה בבית הקברות, אנו מבחינים בשני דינים נפרדים:

1. איסור הנאה מן המת שהוא איסור מן התורה, הכולל גם הנאה עקיפה. היינו, העשבים וכל מה שגדל על הקברים עצמם אסורים בהנאה, מכיוון שצומחים מהקבר עצמו (שולחן ערוך יורה דעה סימן שסח א וברמ"א), אולם מה שגדל על קרקע בית הקברות שאין בה קברים, אינם אסורים בהנאה מהתורה.

2. כבוד המת. בגלל סיבה זו אין נוהגים קלות ראש בבית הקברות, לא מַרְעִין בהם בהמה, ואין מטיילים בהם, אוכלים שותים או מלקטים בהם עשבים (תלמוד בבלי מסכת מגילה כט, א).

ג. בימים קדמונים נהגו לטעת אילנות בבית הקברות (תוספות מסכת מגילה שם), וכך נהגו בחוצה לארץ, וגם התירו ללקט את הפירות שגדלו שם, מאחר שאינם צומחים על הקברים עצמם. אולם בארץ ישראל לא נהגו כך, מפני שחששו שבני אדם יתרגלו לטייל במקום טומאה, ועל ידי נטיעת אילנות ויופי המקום, נמשכים הבריות לשָם, לשֵם טיול או מטרה אחרת. לכן כתבו הפוסקים שעדיף להימנע מנטיעת אילנות בבית הקברות (שו"ת דעת כהן סימן ריב). מסיבה זו, יש מהאחרונים שהורו גם כן לאסור שתילת פרחים ודשאים.

ד. הפוסקים הוסיפו נימוקים נוספים לאיסור שתילת צמחים בבית הקברות:

1. יש לחשוש שהפרחים, אף אלו הגדלים ליד הקברים, יונקים ממקום הקברים עצמם, ומכיוון שאסור ליהנות מפרחים כאלו, יש לחשוש שמא יכשלו בכך הבריות.

2. מכיוון שאין לשנות בין עניים ועשירים - כמו שנהגו לקבור בתכריכים שווים (טעם זה אינו ברור, שהרי עינינו רואות שיש הבדלים גדולים בין המצבות).

3. טעם מרכזי עקרוני; קישוט בית הקברות בצמחים הוא מנהג עכו"ם, והעושים כן, עוברים על "ובחוקותיהם לא תלכו". ואין לומר שכבוד המת דוחה חשש זה, שהרי למתים עצמם אין תועלת בכך, והדבר הוא רק כבוד מדומה למתים (שו"ת מנחת אלעזר סא,).

דברים אלו צריכים עיון. הרי גם בזמנים קדומים נהגו לקשט את הקברים, כפי שמוצאים בחפירות ארכיאולוגיות. גם היו שהשתבחו ביופי הקברים, עד שאמרו לנבוכדנצאר, שקברי ישראל סביב ירושלים, מעולים מארמונותיו שלו בבבל (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין צו, ב).

נכון הוא כי מאז החורבן, אין נוהגים בחציבת בתי קברות מפוארים, אדרבה, האחרונים כתבו שעדיף להוציא כספים לעניים מאשר לקשט קברים, כי מי שחושב שה"צִיוּן" היפה הוא יופי למת עצמו - שטות גדולה היא זאת, ולא לכבוד המת הוא זה לפניו בעולם המתים... וכבר אמרו שכל המרבה כלים למת עובר בבל תשחית. אולם מצד שני, "מצוּוִים אנו להדר את הקברים ואת בית הקברות בנקיון, ובכבוד והדר" (גשר החיים רפג).

ה. נטיעת פרחים ודשאים שלא על הקברים ממש, בוודאי מוסיפה יופי וניקיון למקום. גידולים כאלו מונעים עשבים שוטים וקוצים מלגדול שם - וכך באמת נהגו בחו"ל. כמו כן התירו למסור את בית הקברות של ישראל לשלטון העיר הנוכרית, אף על פי שהיה ידוע, שיינטעו שם אילנות ויעשו בו גן, מכיוון

שלא מצאו דרך אחרת לשמור על הקברים (שו"ת שרידי אש ב, קלא וכן דעת כהן שם שכתב לשפר את הקברים שלא ע"י אילנות - מותר).

הדבר נכון במיוחד בזמננו, שנהגו כן גם במקומות רבים של ישראל, ו"שיפור וקישוט, שאין בו משום ניגוד למנהגי ישראל, אף על פי שדומה לסדרי הגויים, אין בכך איסור" (דעת כהן שם).

נמצא, שגם אם יש חששות שקישוט בתי קברות דומה למנהג נכרים, אף על פי כן, מכיוון שיש בדבר גם תועלת של סדר, ניקיון וכבוד המקום, וגם אין במנהג זה משהו מהותי של נוכרים, אפשר להקל בדבר ואף לכתחילה לשתול ולטעת שלא על הקברים ממש.

סיכום:

מעיקר הדין אין איסור לגדל פרחים ודשאים בין הקברים, כדי לשמור על ניקיון וכבוד המקום. יש מקומות שנהגו לעשות זאת בדרך של ריצוף אבן בין הקברים, לחשוש לדעות האוסרים. (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)