קנאים יקרים, תרגעו ותנו לזוגיות שלכם לנשום
הוא מקנא ולא מאפשר לחבר שלו להיפגש עם אחרים. וחוץ ממנו, חבר של חברה משוכנע שאני, ההומו התפוס, מנסה להתחיל איתה. המפלצת ירוקת העין
במהלך האבולוציה החברתית שאף האדם להיות חופשי מכל מסגרת, חוקים, ואנשים ששולטים מעליו. לא סבלנו כשההורים אמרו לנו עם מי להיות חברים ועם מי לא, ובכלל שהכי טוב זה להיות רק ילד טוב. לשמחתנו הרבה התבגרנו, והגענו לנקודה שבה אנו בדרך זו או אחרת בעלי הבית על החיים שלנו. אבל כשאנחנו נכנסים למה שאמור להיות הדבר הכי טוב בחיים שלנו, מערכת היחסים הרצינית והמשמעותית שלנו, אנחנו חוזרים למקום בו אחרים קובעים עבורנו: עם מי מותר לנו לדבר ועם מי אסור, עם מי מותר להיפגש ועם מי לא, ממש כמו כשהיינו בני חמש.
בזמן האחרון נתקלתי בכמה מקרים שעיצבנו וגרמו לי לתמיהה. הכרתי זוג די חמוד, רק שאחד מהם קינא לבן זוגו ולא הסכים שייפגש עם אחרים, גם אם היו להם מערכות יחסים משלהם והיה ברור שהם לא מגלים כל עניין בבן הזוג.
יש שיאמרו שזה לגיטימי. אני אומר, שזה פנאטי. זוג נוסף שהכרתי היה יחד שנתיים וחצי ומאוהב לגמרי. הבחורה השקיעה המון ונתנה מצדה, ואני בטוח שגם הבחור. ופתאום, הוא התחיל לדאוג בקשר לחברים הבנים שלה בפייסבוק, ובכלל, לא הבין למה היא צריכה להצטלם בפוזות כאלה ואחרות. הוא אפילו חשד שאני, ידיד טוב שלה, רוצה להתחיל איתה, למרות שאני הומו ותפוס.
למה אנחנו מעוללים את זה לעצמנו? למה כשההורים שלנו אומרים משהו זה נורא מעצבן, אבל במערכת יחסים זה פתאום הופך ללגיטימי ובסדר, למה אנחנו מאבדים את הזהות האותנטית שלנו בשביל לרצות את בני הזוג הקנאים שלנו? ומה שבכלל לא מובן לי הוא שאפילו רווקים, ששומעים שאני נפגש עם בחורים אחרים (לא למטרות דייט וכדומה, כן?) סתם לבילוי חברתי, מרימים גבה.
הם דואגים לציין בפניי ש"אם היית בן הזוג שלי, זה בחיים לא היה עובד". ובכן, תנו לי לומר לכם, שטוב שכך. אני מאמין במסגרות וערכים חשובים לי, ומערכת יחסים אצלי היא ערך עליון שקשור לאמון הדדי, אהבה, כנות ונאמנות. אבל לפחות במקרה שלי, עד גיל 18 הייתי רווק. היו לי חברים וחיים, בניתי את עצמי.
זכרו, אף בן זוג הוא לא האמא-אבא של שלכם
זה שנכנסתי למערכת יחסים לא אומר שהשתנתי, ושמעכשיו אני מנותק מהעולם. יש לי עיניים ואני עדיין רוצה להרגיש טוב לגבי עצמי, וזה מאוד לגיטימי. גם אם אני תפוס, זה לא אומר שלא איהנה לשחק ברגשות של בחורים ולהרגיש מחוזר. אני עדיין ארצה שיסובבו אחריי את הראש, ולא מתכנן לשבת בשורטס בבית ולגדל כרס.
מזלי שבורכתי בבן זוג מדהים, שיודע לתת לי את החופש להיות מי שאני ולהרגיש טוב עם עצמי. וכמו שהוא נותן לי את החופש הזה, ככה הוא מקבל את החופש שלו. וקנאה? לא בבית ספרי. תן לי להיות איש העולם הגדול, להתפתח, ותן לאהבה שלנו להתעצם. רק דרך בחירה חופשית וטעימה של הטעמים שסובבים אותנו אפשר לדעת מה אתה רוצה, ומה יעשה לך הכי טוב.
כשאתה בסיר לחץ, לא משנה כמה התבשיל טעים, סופו להישרף ולכוות את מי שהיה מעורב בבישול. אהבה היא רק מרכיב אחד בסיפור של זוגיות, והחשוב מכל הם שני השפים שמכינים את המתכון. כל אחד בא עם המטען שלו, וחשוב לזכור שאף אחד הוא לא האבא-אמא של בן זוגו.
כאשר סטינג שר את "If You Love Somebody, Set Them Free", הוא מתכוון בדיוק לכך:
"If you want to keep something precious
You got to lock it up and throw away the key
If you want to hold onto your possession
Don't even think about me"
אני מבין ממילותיו שאם אתה רוצה לשמור על משהו יקר ערך, שמור אותו בכספת, אבל אם אתה רוצה לשמור על האובססיה שלך, אל תחשוב עליי.
מרחב הנשימה שהחברים מעניקים יקר מפז
תנו לעצמכם לגדול, ואל תחנקו את מי שאיתכם, כי הוא רוצה להיות לצידכם. אל תיקחו את זה כמובן מאליו, תעריכו את העובדה ששפר עליכם מזלכם ויש מישהו בעולם הזה שבחר בכם. אל תנצלו את זה ואל תקנאו, וגם אם הוא ניפגש עם עוד חברים, קחו נשימה עמוקה, ספרו עד 10 ותגידו לעצמכם שזה בסדר. הוא או היא עדיין אוהבת אתכם, פשוט גם לה ולא רק לך יש חיים.
בניגוד לתפישה הקנאית הצרה, חברים ומערכת יחסים חייבים ללכת ביחד! מרחב הנשימה והפרספקטיבה שהחברים שלנו מעניקים לנו בזמן שאנחנו במערכת יחסים הם יקרים מפז. אל תוותרו על עצמכם רק מפני שמישהו חושב שזה לא נראה טוב.
לכו עם הערכים שלכם, אם אתם סומכים על עצמכם אין שום סיבה בעולם שבן או בת הזוג שלכם לא יסמכו עליכם גם.
