הילד של הקולגה מגיע למשרד ומפריע? דברי

בדרך כלל כשאנחנו נתקלים במקום העבודה בסיטואציה שאינה לרוחנו אנחנו מנסים למזער את תחושת אי הנוחות, לעיתים על-ידי כך שאנו מתעלמים מהאירוע. תגובה כזו אפשרית במידה ומדובר בתופעה חד פעמית. הבעיה קשה יותר כשמדובר בהפרעה שחוזרת על עצמה. למשל כשקולגה מביאה את ילדיה לעבודה שוב ושוב, כמו במקרה של ירדנה.

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

ירדנה עובדת במשרד המספק שירות ללקוחות עד שעה 14:00. לאחר מכן, עד סיום יום העבודה בשעה 17:00, היא ושלוש עובדות שעבודתן זהה, אמורות לאסוף נתונים, לסכם, לתייק ובעיקר להשיב לטלפונים של לקוחות אשר להם לא יכלו לענות בשעת קבלת הקהל.

עמוס - והילדים של העובדת מפריעים

"אלו אמנם שעות עמוסות מאוד, אבל כולנו יודעות שזה קריטי בשבילנו שהעבודה הזו תתבצע על הצד הטוב ביותר. במידה ולא הרי שלמחרת מחכה לנו בוקר מטורף" הסבירה לי ירדנה. היא הוסיפה שהקושי שלה הוא עם אחת הפקידות או ליתר דיוק עם ילדיה של אותה אישה. "עד חנוכה הכול היה בסדר, בחג חנוכה היא הביאה פעמיים את שני הילדים למשרד משעה 15:00- 17:00. "אין לי מי שישגיח עליהם" הסבירה. ירדנה מתארת כי כבר ביומיים האלה, הרגישה שההסתובבות של הילדים במשרד מפריעה, אבל הבינה את הצורך החד פעמי של האם והוסיפה, "את יודעת, ילדים, הם חמודים וכמקרה חד פעמי, יכולתי להתעלם מזה".

הבעיה היא שמאז חג החנוכה, בכל יום בשעה 16:00 עם סיום הלימודים, שני הילדים של העובדת מתייצבים במשרד ומחכים עד שאמם תסיים את העבודה. "מדובר ברעש שהם עושים וגם האמא ממש לא מרוכזת בעבודה אלא מעירה להם ועסוקה בהם. זה מפריע ליכולת הריכוז שלי ושל עוד 2 עובדות ופוגע בעבודה".

המנהלים לא ממש מתעניינים

שאלתי את ירדנה, איך מגיבים הממונים עליהן לתופעת המצאות הילדים באופן קבוע במשרד. היא הסבירה שאין סיכוי שמשם תבוא הישועה לדבריה. "בשעה הזו לא רואים אף מנהל באזור, אותם מעניינת רק השורה התחתונה, התוצאה".

לשאלתי מה עשתה עד כה כדי לשנות את התופעה, הסבירה שלא הרבה. "קצת החמצתי פרצוף, אבל חשוב לי לא לקלקל את היחסים עם חברתי לעבודה" .

לירדנה היה ברור שהתעלמות מההפרעה היום יומית אינה נכונה . יעצתי לה לפנות באופן ישיר לחברתה באמירה ברורה ואסרטיבית תוך ניסיון לשמור, עד כמה שניתן, על יחסים טובים.  אחת הדרכים ללבן קושי שיש לנו עם אדם, היא לדבר ב"מסר אני". "מסר אני" פירושו לספר לאדם השני מה מפריע לי, מה מקשה עלי ולפרט בפניו מה נחוץ לי - ולא להאשים אותו.

הכוונה שבמקום להטיח בעובד האשמות ולספר במה הוא לא בסדר - מספרים לו על התחושות וההפרעות שהתנהלויות מסויימות גורמות לנו. היתרון בשימוש בדרך זו הוא שברוב המקרים פנייה כזו אינה יוצרת אצל השומע תחושה של התקפה וצורך להתגונן. במקום זה יש סיכוי שתיווצר אצלו אמפתיה ונכונות להבין את הקושי של הדובר.

בלי "את חסרת התחשבות"

כדי לא לטעות ולא להיגרר להטחות אשמה הנחתי את ירדנה לערוך לעצמה רשימה המפרטת מה מפריע לה כשהילדים נמצאים במשרד וכיצד הימצאותם פוגמת לדעתה באיכות העבודה. הכנת הרשימה הזו לא הייתה פשוטה וארכה זמן. מבלי משים השתרבבו לתוך הרשימה משפטי האשמה כלפי חברתה, משפטים כמו "איזה חוסר התחשבות מצדך.." ו"את רואה רק את עצמך..". זה לא עוזר.

אז עזרתי לירדנה להחליף משפטים כאלו ולחזור ולהתמקד ב"מסר האני", לחזור לנסח מה מפריע לה, מה היא רוצה, מה היא צריכה ומבקשת. שיקפתי לירדנה שהקושי במציאת דרכים להבעת אי שביעות רצון כלפיי הזולת, נעוץ בטעות מחשבתית שיש לנו. נדמה לנו, בטעות, שלפנינו שתי אופציות בלבד, או להתקיף את האחר או להתחנף אליו ולטשטש את רגשותינו. ובחנו ביחד ניסוחים שיאפשרו לירדנה גם לא לטשטש את רגשותיה אבל גם לא יתקפו את חברתה.

ירדנה אזרה אומץ וניהלה את השיחה עם חברתה, לשמחתה השיחה "עברה בשלום" באופן שאפשר לה ולחברתה ללבן באופן אפקטיבי את הסוגיה. ככה זה כשמסבירים ולא תוקפים.

לסיכום, כשאתם פונים לאדם בטענה או בקשה אני ממליצה לכם:

• להקפיד על מיקוד במסר העיקרי.

• לשמור שהמסר לא יהיה שיפוטי.

• לדבר על רגשותיכם ובקשותיכם.

• להימנע ממסרים כפולים.

 דסי צוראל היא מנחה בכירה במכון אדלר http://www.machon-adler.co.il .