באד-בוי: דניס רודמן זכה לכבוד מלכים בדטרויט
'התולעות' הזיל דמעה בזמן שראה את המועדון בו זכה בשתי אליפויות, תולה את החולצה מספר 10 על תקרת האוברן הילס: "לא מאמין שהגעתי לכך". ג'ו דומארס: "הוא יותר מראוי לכך"
דניס רודמן היה אחת מהדמויות הססגוניות ביותר בתולדות ה-NBA. ססגוניות? זה אפילו מעליב לקרוא ל'תולעת' כך. אבל כדאי לזכור שהוא גם היה שחקן ענק. בדטרויט לא שכחו.
במהלך מחצית המשחק בין הפיסטונס לשיקגו, שתיים מהקבוצות בהן עשה רודמן את הקריירה המופלאה שלו, הועלתה החולצה מספר 10 אל תקרת האוברן הילס, ושם היא תישאר. אולם מלא עמד ומחא כפיים לבורג מרכזי בחבורת ה'באד-בויס', שזכו בשתי אליפות ב-89 ו-90.
"זו הפתעה גמורה עבורי שהחליטו להפריש את החולצה שלי", אמר רודמן בשיחה עם עיתונאים לאחר הטקס, מי שזכה בעבר פעמיים בתואר שחקן ההגנה של השנה ומי שהוביל את הליגה שבע שנים ברציפות בריבאונדים. "בקרוב אהיה בן חמישים ואני לא מאמין שהגעתי לכך".
רודמן, בחור קשוח בדרך כלל, אפילו הזיל דמעה כשדיבר מול חבריו לאותה קבוצה מפוארת בסוף שנות השמונים - אייזאה תומאס, ג'ו דומארס, ביל לאמבייר ואחרים - שבאו לחלוק לו כבוד: "זה כבוד אדיר, החבר'ה האלה כאן לצידי היו כמו אחים גדולים, הייתי ילד כשהגעתי...". כאן נעצר דניס כשהוא לא מצליח להסתיר את הדמעות.
"דניס יותר מראוי לכך", אמר חברו והבוס הגדול של דטרויט בהווה, ג'ו דומארס. "הוא היה אחד מהגדולים ביותר שכונו 'באד-בוי'". בסיום הטקס, הציג רודמן חולצה עם תמונותיהם של מאמנו דאז, צ'אק דיילי, והבעלים לשעבר, ביל דייוידסון שהלכו לעולמם. גם אנחנו דניס, מורידים את הכובע.
לפנייה לכתב/ת 
דניס רודמן
צילום: AP
מומלצים
