שטייניץ באוצר שנתיים - מי חגג ומי צריך לדאוג?
ממשלת נתניהו מתנהלת כעסק רווחי שלקוחותיו אינם מרוצים, אך שבים ובאים בגלל היעדר תחרות. כעת, עם חוק ששינסקי, המשימה היא לתרגם מסים לחינוך טוב, תשתיות מתקדמות והזדמנויות שוות. ברקע ה-OECD כבר מתריע: הפערים פה עצומים. האם הווילה בג'ונגל היא וילה או ג'ונגל? סיכום ביניים
ביום רביעי ישב במליאת הכנסת איש אחד מסופק מאוד. שר האוצר יובל שטייניץ ציין שנתיים לתחילת הקדנציה שלו במאורע חשוב ומשמח – עבורו, לפחות. החוק להסדרת מדיניות המיסוי בענף הגז והנפט ("חוק ששינסקי") עבר בקריאה שנייה ושלישית ביום ציינה ממשלת נתניהו השנייה שנתיים לקיומה.
העלאת המס המשולם על רווחים ממאגרי הגז של ישראל היא גולת הכותרת של קדנציה סוערת שהחלה בעיצומו של משבר עולמי חריף. בהעברת חוק ששינסקי הצליח שטייניץ להעלות את המיסוי העתידי על רווחי הגז, תוך כיפוף ידיהם של הטייקון הישראלי יצחק תשובה וחברת הענק הבינלאומית נובל אנרג'י. כל זאת בזכות מהלך מתואם ונחוש של משרד האוצר שפעל תוך ניצול מקסימלי של כוחה של התקשורת בחברה פתוחה.
בימים שחלפו בין הגשת המסקנות הסופיות לאישורן בוועדת הכספים עלו בזה אחר זה יו"ר הוועדה איתן ששינסקי, שר האוצר ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר על כל במה אפשרית והנפיקו כותרות מרעישות שפמפמו לציבור את חשיבות המסקנות וקבלתן.
ההמסר שעבר: הגז שייך לכולם
מדי יום נצרבה התודעה הציבורית והאזרח למד לקבל כעובדה מוגמרת את העובדה שמאגרי הגז שייכים לו ולא ליזמים שגילו אותם ופיתחו אותם. שכל טענה שמובאת כנגד המסקנות היא פרי עבודתם של לוביסטים ואינטרסנטים שפעולתם חוצה את גבולות המותר והאסור בדיון ציבורי וכי המאבק על העלאת המס הוא לא פחות מאשר מאבק על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית.המטרה של המהלכים הללו היתה ברורה – לגרום לכך שידו של נבחר ציבור שיבקש להצביע נגד המסקנות תרעד, מחשש שייתפס כשליחם של בעלי ההון וישלם את המחיר בקלפי. המהלך אכן הצליח, ממשלת נתניהו השנייה הצליחה היכן שקודמותיה כשלו – ושינתה את מדיניות המיסוי בתחום אוצרות הטבע, כך שחלקה של הממשלה ברווחים יגדל משמעותית.
אך בחלקה השני של הקדנציה יצטרך שטייניץ להשלים את המהלך שהחל ועומד לפניו אתגר לא פחות קשה וחשוב. שר האוצר הצליח להגדיל את חלקה של הממשלה בעושר שמייצרת הארץ וכעת הוא יצטרך להוכיח לציבור שכשאשר הממשלה מתעשרת ממסים, הציבור הוא שמרוויח ולא רק אלה שקרובים לצלחת.
באירופה יודעים: יש פה בעיה
האירועים של החודשים האחרונים, מוכיחים עד כמה המטלה הזו מסובכת. באופן פרדוקסלי, דווקא אחד מהישגיו הגדולים של שטייניץ, קבלתה של ישראל לארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), ממחיש יותר מכל את הבעיה הקשה שניצבת בפניו.
הארגון המאגד את המדינות המפותחות והעשירות בעולם קיבל את ישראל לשורותיו על סמך הנתונים הכלכליים ששטייניץ מתהדר בהם – צמיחה עקבית וגבוהה על רקע קיפאון בכלכלות המערב, ירידה בשיעור האבטלה ושיפור מתמשך ביחס החוב תוצר של מדינת ישראל.
מאידך, לקראת קבלתה של ישראל למועדון היוקרתי, נאלצו נציגיו לפשפש בכליה של החברה החדשה ומצאו לא מעט לכלוך. הדו"חות של ה-OECD על ישראל מציירים תמונה מדאיגה של חברה מקוטבת ושסועה, שמאופיינת בפערים עצומים בין עשירים לעניים, המבוססים בעיקרם על רקע אתני, ובמעמד בינוני שהולך ומצטמצם בעקבות הגירה וריבוי שלילי. מי שקרא את הדו"ח של נציגי הארגון, לא יכול היה שלא לתהות האם הווילה בג'ונגל היא וילה או ג'ונגל.
בשנה האחרונה אין כנס כלכלי חשוב שבו לא מדברים על פצצת הזמן המתקתקת של החברה הישראלית – בעוד דור, רוב כוח העבודה הפוטנציאלי יהיה מורכב מחרדים וערבים ושתי אוכלוסיות אלה סובלות כיום משיעורי תעסוקה נמוכים, עוני מתמשך וחמור מכל – חינוך לקוי שמנציח את הבעיה.
אך בעיית הפערים אינה רק נחלתם של הערבים והחרדים. לעתים אפילו נדמה שהעיסוק המוגבר בבעיה נוח לנבחרי הציבור מפני שהוא מסיט את הדיון מבעיה מיידית יותר, חמורה בהרבה ומסובכת לאין שיעור.
מישהו מרוויח - וזה לא אתה
המחאה הציבורית בעקבות ההתייקרויות חשפה באופן מלא את העובדה שהנתונים המרשימים שמציג שר האוצר – צמיחה של 4.5% בשנה האחרונה, אבטלה של 6.6% תוך עלייה באחוז המשתתפים בכוח העבודה וירידה של יחס החוב תוצר לרמה של 76.6% - אינם מרשימים את הציבור.
התייקרות המים, הדלק, המזון ומעל הכל – הדיור – אינה באה לידי ביטוי מספק בעליית השכר במשק. השכר הריאלי טיפס בשנה האחרונה בשיעור זעום של 0.9% וישראלים רבים חשים שהם נשחקים תחת עול המחירים. חשוב מכך, קיימת תחושה שאינה מעוגנת בנתונים (אבל הרי ממשלות קמות ונופלות על תחושות שלא קשורות כלל לנתונים ולעובדות), כי פירות הצמיחה נקטפים על ידי קומץ בעלי הון והאזרח הפשוט חש שמישהו מרוויח הרבה, אבל המישהו הזה אינו הוא.
שר האוצר עומד בראש משרד שרואה את עצמו כמשרד על. גוף המרשה לעצמו להתנות הקצאת תקציבים והעלאת משכורות בקיומן של רפורמות מבניות, שיוזם חקיקה ייעודית עבור משרדים אחרים ומשווק להם אותה, גוף שמקים רשויות חיצוניות שלוקחות על עצמן את תפקידיהם המסורתיים של משרדי הממשלה. מי שעומד בראש גוף כזה יכול וצריך לתת את דעתו לא רק על מצב הקופה הציבורית, אלא גם על האופן שבו מנוצל הכסף שבה.
כדי להוכיח לציבור ששקל שנכנס לקופת המדינה נכנס גם לכיסם, יצטרך שטייניץ להוכיח בחלק השני של הקדנציה שלו שמשרד האוצר מסוגל גם ליזום מהלכים דרמטיים שישנו את מאזן הכוחות בחברה הישראלית.
הבעיה מומחשת בעיקר באופן הטיפול בהתייקרות הנדל"ן. הרפורמות שהציג משרד האוצר במיסוי ובתהליכי הרישוי הן מבורכות, אך ללא טיפול מעמיק באפשרויות התעסוקה המוגבלות בפריפריה, במצב הפרימיטיבי-כמעט של התחבורה הציבורית בכל רחבי הארץ, ובמצב הקטסטרופלי של מוסדות התרבות בכל מקום שאינו ירושלים ותל אביב – לא ניתן יהיה לרדת לשורש של בעיית הדיור, שהיא הצטופפות של ישראלים רבים מדי במרכז הארץ.
זוהי רק דוגמא אחת, אם כי בולטת. ממשלת נתניהו השנייה מתנהלת היום כעסק רווחי למדי, שלקוחותיו אינם מורצים מהשירות והם נאמנים לו רק בגלל היעדר תחרות בענף. על הממשלה מוטלת היום חובת ההוכחה, כי היא מסוגלת לתרגם את הכסף שהיא גובה במסים – 195.4 מיליארד שקל ב-2010, כ-12.3 מיליארד שקל מעל לתחזית המוקדמת – לחינוך איכותי, שירותי בריאות ממומנים, תשתיות טובות והזדמנויות שוות. אז יוכלו האנשים שנאבקו על מנת שרווחי הגז יגיעו לקופה הציבורית, לומר כי הם ניצחו במאבק למען הציבור ולא למען הממשלה.
פורסם לראשונה 02/04/2011 16:31
לפנייה לכתב/ת 
רה"מ נתניהו ושר האוצר שטייניץ
צילום: AP
מומלצים
