המלך אמר להרים ידיים

כמעט 35 שנים חלפו מאז כתב יעקב שבתאי, מגדולי הסופרים והמחזאים בישראל, את "אוכלים", טרגדיה-קומית או קומדיה-טראגית המבוססת על הסיפור המקראי של גזל כרם נבות היזרעאלי על ידי אחאב, מלך ישראל. אז, ערב המהפך שטלטל את צמרת השלטון ואת החברה הישראלית, ביקש הסופר והמחזאי להציב באמצעות הסאטירה הפוליטית החריפה הזו, מראה אל מול פני הנהגה מושחתת ודורסנית שהובילה לדידו לאובדן דרך.

התוצאה: מחזה שמצייר שלטון כוחני, דקדנטי, רקוב מן היסוד, נטול גבולות מוסריים וחסר יכולת להבדיל בין טוב לרע, שמשחית ומחרב כל העומד בדרכו. את הגרסה שעלתה שנתיים לאחר כתיבת המחזה על במת תיאטרון החאן בבימויו של אילן רונן, אומרים מאחורי הקלעים שהמחזאי לא אהב, כיוון שנשמטו ממנה סצנות רבות וכיוון שנטתה מדי לכיוון הקומי. האגדה מספרת שהתקף הלב הראשון של שבתאי, איש פוליטי שלא הסתיר את עמדותיו, הגיע לאחר הצפייה בחזרה הגנרלית.

"אוכלים" של החאן. סיפור מקראי במציאות הישראלית (צילומים: גדי דגון) 

"מעניין מה שבתאי היה חושב על הפרשנות שלנו למחזה", מהרהר בקול שחקן תיאטרון החאן, יהויכין פרידלנדר, שמגלם את דמותו של המלך אחאב בהפקה החדשה שעלתה בימים אלה על במת התיאטרון הירושלמי. תחת שרביט המנצחים של הבמאי מיקי גורביץ', הדמויות המקראיות מתמזגות כבמטה של קסם עם מציאות החיים בישראל 2011.

נבות היזרעאלי, שלמעשה דינו כבר נחרץ בזכות להטוטנות והתפלפלות משפטית של יועצי חוק שבינם לבין הצדק אין דבר, מושפל ומפרפר מול הנהגה שמתבשמת בכוחה. הוא מושב על כסא נמוך, משל היה שגריר טורקיה, גבו לקהל כך שפניו לא נראות כי הרי זה לא משנה - היום זה נבות, מחר זה אתה.

"אוכלים" של תיאטרון החאן. מה שבתאי היה אומר

סגור

שליחה לחבר

 כתובת דוא''ל של החבר שמך כתובת הדוא''ל שלך נושא

 הקלידו את הקוד המוצג

תמונה חדשה

הסרטון נשלח לחברך

סגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

<object width='408' height='296' type='application/x-shockwave-flash' data='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'><param name='movie' value='//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.commercial-3.2.18.swf'/><param name='flashvars' value='config={&quot;key&quot;:&quot;#&#036;82d88990cf33aa2235a&quot;,&quot;clip&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;http://ynethd-f.akamaihd.net/z/0311/3103111900_hazaga_ochlim.flv/manifest.f4m&quot;,&quot;scaling&quot;:&quot;fit&quot;,&quot;provider&quot;:&quot;akamai&quot;,&quot;type&quot;:&quot;video&quot;},&quot;plugins&quot;:{&quot;akamai&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/AkamaiAdvancedFlowplayerProvider-3.9.swf&quot;},&quot;controls&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/flowplayer.controls-3.2.16.swf&quot;,&quot;autoHide&quot;:false,&quot;height&quot;:26,&quot;zIndex&quot;:1},&quot;amta&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/fp3218/amta_plugin_20314.swf&quot;,&quot;siteKey&quot;:&quot;ynet&quot;,&quot;category&quot;:&quot;538.Entertaiment-539.StageBama&quot;}},&quot;logo&quot;:{&quot;url&quot;:&quot;//mediadownload.ynet.co.il/flowplayerlive/ynetlogo.png&quot;,&quot;top&quot;:15,&quot;left&quot;:15,&quot;fullscreenOnly&quot;:false}}'/><param name='allowfullscreen' value='true'/><param name='quality' value='high'/><param name='cachebusting' value='true'/><param name='bgcolor' value='#000000'/><param name='wmode' value='opaque'/><param name='AllowScriptAccess' value='always'></object>

"למרות שיותר משלושים שנה עברו מאז ראיתי את ההצגה בהפקה הראשונה של תיאטרון החאן, עדיין חרוטות לי תמונות מסוימות בראש", אומר פרידלנדר, "למעשה המחזה הזה כל כך השפיע עלי, עד ששנים לאחר מכן כשנבחנתי לסטודיו של ניסן נתיב, עשיתי מונולוג מתוכו. מאד אהבתי את ההצגה.

זה היה קרקס וירטואוזי לא יאומן. השחקנים האביסו את עצמם עוד ועוד, מה שחיזק את תחושת הדקדנטיות והמושחתות. אוכל נכנס ויצא מהבמה ללא הפסקה. עליזה רוזן, ששיחקה בהפקה הראשונה אמרה שנים אחר כך שההפקה הזו גרמה לכולם להשמין. המחזה הזה גורם לך לצחוק אבל תופס בגרון ולא מרפה. זה מחזה שמכווץ את הבטן".

אגרוף לבטן הרכה

המחזה של שבתאי, משתלב היטב ברפרטואר של תיאטרון החאן. שבתאי, מבין הבודדים שעסקו בדמויות תנ"כיות במחזאות העברית, לא חסך שבטו גם מדמויות אהובות כמו דוד המלך. מי שחתום על "כתר בראש", שנכתב שנים קודם לכן על מלחמת הירושה בחצרו של המלך המזדקן, הדהד גם פה וגם שם את חשדנותו כלפי כוח. פה וגם שם קשר המחזאי בכשרון גדול בין העבר לבין ההווה, והתוצאה היא אגרוף לבטן הרכה של הצופה.

"שבתאי כתב את המחזה בתקופה פוליטית מסוימת מאד אבל מסתבר שמה שהיה הוא שיהיה", אומר פרידלנדר, "הוא תיאר את היוהרה שלא נפטרנו ממנה עד היום ואנחנו סוחבים אותה כגיבנת. זה מחזה שמכוון גבוה, סומך על הקהל שיכיל, שיקלוט, שיספוג. ככל שמציגים אותו נקי יותר, האפקט חזק יותר. הרוצה לתת עדות, ירחיק את העדות".

פרידלנדר על הבמה. "מאז ומתמיד העסיקו אותי שאלות בנוגע למלוכה"

למרות השנים הרבות על במת התיאטרון הישראלי, זו הפעם הראשונה בה פרידלנדר מגלם דמות של מלך ונראה שמדובר ביותר מעוד תפקיד עבורו. "זה מצחיק", הוא אומר, "אני הרי נושא את שמו של יהויכין, מלך יהודה האחרון. מאז ומתמיד העסיקו אותי שאלות לגבי המלוכה. מכמה פסוקים שמופיעים במלכים ב' ובדברי הימים אני יודע שיהויכין היה בן 18 כשקיבל לידיו את המלוכה. הוא מלך שלושה חודשים בירושלים, ותמיד תהיתי איזה מן מלך אתה יכול להיות בגיל כל כך צעיר. לאורך השנים הבנתי שאתה לא הופך למלך, אתה נולד לזה ואני מתכוון לגינונים אבל גם למשא האחריות. ז

ה קרה למלך חוסיין, זה קרה גם לדלאי למה ואפילו לבשאר אסד, שכולם אמרו שהוא הבן הפחות מוצלח ובכל זאת הוא מצליח לתמרן ולגרום למערב לחזר אחריו. הכלומניק הזה, שמוצג ב'ארץ נהדרת' כדמות נלעגת הצליח לגרום לאמריקנים להביא לדמשק לראשונה אחרי שנים שגריר. הוא צמח לתפקיד".

בהצגה אחאב מוצג כחלש, קל להתפתות, מלך שמעדיף להתנער מאחריות או גרוע מזה לגלגל אותה לפתחם של אשתו ויועציו.

"על פניו. אחאב מצפה מאיזבל שתיקח את התיק הזה שרובץ עליו על עצמה. היא מבינה את זה היטב וגם אומרת לו: אתה רוצה לגזול את הכרם ולהישאר נקי על דפי ההיסטוריה. הוא מניפולטיבי לא פחות ממנה. הוא למעשה מוביל אותה למקום שבו היא אומרת 'ממלכה חייבת להיות מפעם לפעם להיות מרושעת ולדרוך למישהו על האצבעות בלי רחמים כדי שידעו שהיא קיימת'. ברגע שלכוח אין גבולות, כשזה או כרם או כתר, הכל יוצא משליטה".

תיאטרון מחריש אוזניים

המחזה של שבתאי כתוב כמו יצירה מוזיקאלית שהולכת וגואה בקרשנדו, עד שבסופה היא מחרישה אזניים מול המתחולל על הבמה. באחד הרגעים המטלטלים בהצגה, נכנס הצופה אל עולם הפוך שבו הלא מוסרי הופך למוסרי והבלתי חוקי בעליל ללשון החוק. "החוק ידאג שזה יהיה חוקי מפני שאם זה לא יהיה חוקי, החוק לא יהיה חוקי ואתה הרי המלך", אומרת איזבל לאחאב, "חוקים שלא נוחים לנו, הם חוקים לא טובים. לא צריך להתפרק עליהם. שום חוק לא קדוש. לא ייתכן שחוקי הממלכה יעמדו מעליה. הממלכה זה העיקר".

אחאב מצדו לא רוצה להשתכנע אבל זה רק עניין של זמן. ברגע שהרעיון מרחף בחלל, הוא כבר שם. "הממלכה היא מעל לכל וגם בממשלה שלנו את רואה כל הזמן ניסיונות חוזרים ונשנים לשנות חוקים שאינם משרתים את עמדת הממלכה", אומר פרידלנדר, "השאלה המרכזית היא מיהי אותה ממלכה? ואת מי החוקים לא משרתים בתואנה שהם פוגעים בה? נפוליאון אמר: 'המדינה זה אני'. אחאב אומר מה שטוב למלך, טוב לממלכה ומה שטוב לממלכה טוב לכולם. האם זה נכון? שהקהל יסיק את מסקנותיו".