כוננות ספיגה: חמאס איבד שליטה
ישראל חידשה את הסיכולים הממוקדים, ארגוני הטרור מנסים לכפות כללי משחק חדשים - ושני הצדדים עלולים להיגרר לעימות נרחב שאף אחד מהצדדים לא מעוניין בו. מה הסיבות למצב האבסורדי, כיצד נערך צה"ל ואיך קשורה לעניין כיפת ברזל?
בימים הקרובים, סביר להניח, נהיה עדים לעוד הסלמה בדרום. חמאס יבקש לנקום על פעולת צה"ל בליל שבת, בה חוסלו שלושה מפעילי הזרוע הצבאית שלו ורביעי נפצע קשה. סביר להניח שלפעולת התגמול של חמאס יצטרפו גם הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני, ועדות ההתנגדות העממית והחזית העממית.
זה לא צריך להפתיע. דוברי ארגונים אלה כבר הכריזו על כך, וייתכן שיצטרפו אליהם גם קבוצות חמושות אחרות, הפועלות בהשראת הג'יהאד העולמי. המסקנה - תושבי הדרום, מאשדוד ועד באר-שבע ואולי אף במקומות הרחוקים יותר מרצועת עזה, צריכים להיערך לספיגה.
צה"ל צריך להיערך לסיכול הירי, ולבצע פעולות שיגבו מחיר מהיורים, באופן שיקצר את ההסלמה ויחדש את ההרתעה. אולם החזאי מבשר על מזג-אוויר גרוע באזור בימים הקרובים, דבר שיקשה על מניעת הירי ויירוט חוליות הטרור הפלסטיניות לפני ביצוע זממן. לכן, אם ההסלמה תימשך ותצא משליטה, הדבר עלול לחייב את צה"ל לצאת לפעילות קרקעית ברצועה - מצב שגם ישראל וגם חמאס, שחושש ממבצע בנוסח עופרת יצוקה, אינם מעוניינים בו.
לשני הצדדים יש אינטרס להשיב על כנה את הרגיעה ששררה באזור אחרי אותו מבצע לפני יותר משנה, אבל לאף אחד מהם אין יכולת לשלוט בגובה הלהבות, ולכן הם עלולים להיגרר לעימות נרחב, נגד רצונם.
התשה על אש קטנה
המצב האבסורדי הזה נובע מכמה סיבות. ראשית, בזמן שעבר מאז עופרת יצוקה בוצע כרסום בהרתעה הישראלית. בנוסף, חמאס והארגונים ברצועה צודקים בהערכתם כי ישראל לא תמהר לצאת ל"עופרת יצוקה 2" בתקופה בה היא מבודדת מדינית בזירה הבינלאומית.
התעוזה של הארגונים ברצועה גברה. תקיפת צה"ל בעזה (צילום: AP)
בעזה מבינים היטב כי ההתקוממות בעולם הערבי כבר הביאה לשינוי לטובה במצבם האסטרטגי. טורקיה לא תעמוד מנגד כפי שעשתה בזמן עופרת יצוקה, וגם מצרים עלולה כעת לפעול מדינית, אולי אף צבאית, בלחץ האחים המוסלמים - כדי שישראל לא תמגר את שלטון חמאס או תחליש אותו בצורה ניכרת.
מלבד זאת, על רקע התסיסה במזרח-התיכון שליטים ערבים כמו אסד עלולים להשתמש בפעולה ישראלית גדולה נגד עזה כדי להטות את זעם ההמונים לעברנו. פעולה ישראלית נרחבת ברצועה עלולה אף לשחק לידי מארגני 'משטי ההזדהות' עם עזה, שעומדים להתחיל ב-30 במאי - יום השנה לאירוע ה"מאווי מרמרה". כל אלו מחלישים את חשש העזתים מפעולה ישראלית, ומתגברים את תעוזת הנהגת חמאס בדמשק ואת זו של הג'יהאד האיסלאמי.
סיבה שלישית למצב האבסורדי קשורה לפוליטיקה הפנימית ברצועה: ההנהגה המדינית של חמאס בעזה איבדה שליטה חלקית על הארגונים האחרים, וכן על הזרוע הצבאית של הארגון. ברצועה שוררת כרגע אנרכיה חלקית, שהארגונים ה"סוררים" מנצלים על מנת לעולל ככל העולם על רוחם.
סיבה רביעית היא האינטרס שיש כעת להנהגה האיראנית בהתלקחות גדולה בעזה. התלקחות כזו תסייע למשטרו של אסד בסוריה, היא תטה את זעם ההמון הכבוש באיראן ותמקד את תשומת הלב של "אל-ג'זירה" לנעשה בעזה. זו גם תהיה הזדמנות לאחמדינג'אד להדק את קשריו עם מצרים ועם מדינות מוסלמיות אחרות. לכן, על אף התנהגות ההנהגה המדינית של חמאס ברצועה, מחזקת טהרן את הג'יהאד האיסלאמי, הסר למשמעתה, ומעודדת אותו להתגרות בישראל.
אגב, נראה שאיראן מגבירה בתקופה האחרונה את משלוח פצצות המרגמה לג'יהאד האיסלאמי בעזה. ייתכן שהדבר נעשה מתוך הערכה שהשימוש הישראלי ב"כיפת הברזל" יפחית מהאפקטיביות של ירי הרקטות מעזה. הכיפה אינה יכולה למנוע ירי מסיבי של פצמ"רים לעבר יישובים ישראלים הסמוכים לגדר - ירי שכבר אין צורך להוכיח עד כמה קטלני הוא עלול להיות.
כתוצאה ממכלול סיבות אלה, גברה תעוזת חמאס והארגונים הגדולים האחרים הפועלים ברצועה. לכן הם מנסים כעת לאכוף על צה"ל ועל ההנהגה המדינית בישראל "כללי משחק" חדשים - כאלה שיאפשרו להם לנהל מלחמת התשה על אש קטנה נגד יישובי הדרום, ובה בשעה לחזור לרגיעה יחסית בכל עת שתיראה להם, ברגע שהדבר ישרת את האינטרסים שלהם.
הג'יהאד רוצה הסלמה, חמאס מתלבט
בארגוני המחבלים בעזה אמנם מכירים בצורך למנוע סבל מתושבי הרצועה, המשתקמת ממוראות "עופרת יצוקה", וחוששים ממבצע קרקעי, אך בה בשעה הם רוצים להמשיך ולממש את האידיאולוגיה שלהם, המחייבת אותם להמשיך בעימות המזוין עם ישראל.
בעניין זה קיימים חילוקי דעות בתוך חמאס. ההנהגה המדינית של הארגון ברצועה, בהנהגת איסמעיל הנייה, זו האחראית לשלום התושבים הלא-לוחמים ולרווחתם, מעוניינת ברגיעה. לא כך הזרוע הצבאית של הארגון, גדודי עז א-דין אל קאסם בהנהגת אחמד ג'עברי ומוחמד דף, וההנהגה המדינית של חמאס היושבת בדמשק. אלה מעוניינים ב"עימות על אש קטנה": כזה שלא יכריח את ישראל לצאת למבצע דוגמת עופרת יצוקה, אך יאפשר להם לטעון ולהוכיח לרחוב הפלסטיני ולפטרוניהם בטהרן ובדמשק כי אינם מפסיקים את "המאבק המזויין לשחרור פלסטין".
הג'יהאד האיסלאמי, שנתמך ומצויד על ידי טהרן ומופעל באופן ישיר על-ידי משמרות המהפכה האיראניים, קיצוני יותר ומעוניין בהסלמה, אך משתדל נכון לעכשיו שלא להגיע לעימות עם חמאס ועם הזרוע הצבאית שלו. שאר הארגונים ברצועה מתיישרים, פחות או יותר, עם הקו שמכתיבים שני גורמים אלה.
מה שמפריע לחמאס, לג'יהאד האיסלאמי ולגרוריהם לנהל מלחמת התשה יעילה על אש קטנה היא הפעילות הסיכולית של צה"ל לאורך גדר המערכת ובעומק הרצועה. במיוחד מטרידים את אותם ארגונים הסיכולים הממוקדים המתבצעים נגד אנשיהם על פי מידע מודיעיני, וכשהתנאים בשטח מאפשרים את הסיכול - כלומר, כאשר נוצרת מה שמכונה בצה"ל "הזדמנות מבצעית".
הזדמנות כזו היא למשל כשיש מידע מהימן שעל פיו מזהים השב"כ ופיקוד דרום קבוצת מחבלים מאחת החוליות המתכננת ומתאמנת לבצע ירי ארוך טווח, פיגוע-גדר גדול או פיגוע דרך סיני. חוליה שכזו נמצאת תחת מעקב באמצעים שונים שבידי השב"כ וצה"ל. ברגע שנוצרים התנאים המאפשרים לפגוע באנשיה במרוכז ומבלי לגרום לאבידות בקרב פלסטינים לא-לוחמים, מתבצע הסיכול הממוקד באמצעות כלי טיס של חיל האוויר או, לעיתים נדירות יותר, באמצעות חימוש מדויק מהקרקע.
סיכולים אלה, כמו זה שבוצע בליל שבת האחרון בו נהרגו שלושה מחבלים, הם הכואבים ביותר מנקודת ראותם של ארגוני הטרור ברצועה. בדרך כלל נפגעים בהם בכירים של הארגון ולכן הם מגדילים את חוסר הביטחון ואת החשש של אנשיהם להיפגע במקום מבטחים, עוד לפני שיצאו לפעולה. מה שחשוב יותר - הסיכולים הממוקדים האלה מכרסמים אנושות ביוקרתם של הארגונים וביכולתם להוציא לפועל מה שמכונה "פיגועי איכות"
הכלל: סיכול אסור, יירוט נסבל
לכן מגיבים ארגוני החבלה בעזה בפראות על הסיכולים האלה, מתוך כוונה לקבוע תג מחיר גבוה מתושבי עוטף עזה ודרום ישראל. תג מחיר זה אמור להרתיע את ישראל מסיכולים ממוקדים כאלה בעתיד. לעומת זאת, מקבלים חמאס והג'יהאד האיסלאמי בהבנה ובהבלגה יחסיים פעולה שבה מיירט צה"ל חוליה הנמצאת בעת ביצוע הפיגוע או הירי לעבר ישראל, או ממש אחריו. לפי תפיסתם, יירוט כזה הוא חלק מהלחימה השגרתית, ולכן אינו מחייב אותם לתגובה הרתעתית חריפה. הכלל שהם מנסים לקבוע לצה"ל הוא כזה: סיכול ממוקד אסטרטגי - אסור; יירוט בעת לחימה - נסבל, כל עוד לא נפגעו אזרחים לא-לוחמים.
"כלל משחק" נוסף שהארגונים הפלסטינים מנסים לאכוף על צה"ל נועד למנוע פעילות צה"לית ממערב לגדר המערכת. כוחות צה"ל נכנסים דרך שגרה לעומק של כמה מאות מטרים עד קילומטר בתוך שטח הרצועה, כדי לסכל הנחת מטענים ולפגוע במניחיהם.
פעילות זו, שלמעשה מבססת רצועת ביטחון צה"לית שרוחבה כמה מאות מטרים גם ממערב לגדר המערכת - יעילה מאוד. היא מחלישה את יכולתם של המחבלים לפגע בכוחות צה"ל הנעים לאורך הגדר, היא פוגעת בריבונותם בתוך שטח הרצועה ומעידה על נחיתותם הצבאית של הארגונים מול צה"ל. לכן הם מגיבים גם על פעילות חוצת גדר של צה"ל, באופן שנועד להרתיע את ישראל.
במילים פשוטות - ארגוני הטרור הפלסטינים משתמשים בתושבי דרום ישראל כבני ערובה כדי לצמצם את חופש הפעולה המבצעי האסטרטגי של צה"ל וכדי ליצור משוואת הרתעה מול ישראל.
על פי תפיסה זו גיבשו הארגונים הפלסטיניים הפועלים בעזה בחסות חמאס גם כמה כללי עשה ואל-תעשה, שעל פיהם הם נוהגים. למשל, הם מבליגים או מגיבים בצמצום כשצה"ל הורס מתקנים ומפציץ מנהרות לחימה והברחה. זאת, בתנאי שאין להם נפגעים בנפש. חמאס גם נמנע בדרך כלל מהשתתפות פעילה בירי לעבר יישובי הדרום, כל עוד לא נפגעו אנשיו. במקרה שיש לו נפגעים אך הם אינם בכירים, הוא מסתפק בירי מרגמות, בעיקר לעבר מטרות צבאיות ישראליות. הג'יהאד אינו עושה הבחנות כאלה. כללי אצבע אלו נשמרים בדרך כלל.
לישראל אין כוונה לקבל או להשלים בשתיקה עם כללים אלה. בהערכות מצב שהתקיימו בפורום השביעייה, בהתייעצויות מצומצמות יותר בין ראש הממשלה ושר הביטחון ובדיונים שקדמו להם בצה"ל, בראשות הרמטכ"ל בני גנץ, הגיעו למסקנה כי השלמה כזו תוביל להתגברות הפרובוקציות. הסכמה לכללים אלו, במיוחד לאור העובדה שחמאס איבד במידה רבה שליטה על הארגונים הסוררים, תביא בהמשך להידרדרות חמורה ומהירה, שבסופה לא יהיה מנוס מיציאה ל"עופרת יצוקה 2".
לכן אימצה ישראל אסטרטגיה שתכליתה העיקרית היא לתחזק ולחדש את ההרתעה, בעיקר על ידי הגברת הסיכולים הממוקדים המניעתיים נגד חוליות המנסות להוציא מהרצועה פיגועי איכות. במקביל, ישראל מתגברת את המאמצים והאמצעים שבאמצעותם מיירטים את חוליות הירי והפיגוע לפני, תוך כדי, ומיד אחרי פעולה. אמצעי שלישי הוא הצבה מוקדמת מהצפוי של שתי סוללות כיפת ברזל להגנה על שדה התעופה בחצרים ובבאר-שבע, וכנראה גם על מתקנים אסטרטגיים בסביבת אשקלון-אשדוד.
נלקחה בחשבון האפשרות שכתוצאה ממדיניות זו יהיו סבבי הסלמה נוספים כמו זה הצפוי כעת, ובהתאם לכך נערכו פיקוד דרום ופיקוד העורף. אם מדיניות זו לא תשיג הרתעה ורגיעה, ייתכן מאוד שישראל תעלה מדרגה ותעבור לסיכולים ממוקדים "אישיים" נגד הנהגות חמאס, הג'יהאד והארגונים הגדולים האחרים.
אמצעי זה הוכיח את יעילותו בעבר נגד חמאס, אך הוא קשה לביצוע מפני שהוא כרוך בהשגת מודיעין איכותי בזמן אמיתי, בשעה שצה"ל אינו נוכח בשטח הרצועה ומפני שהוא עלול לגרור גינויים בזירה הבינלאומית. לאסטרטגיה זו יש סיכוי להצליח אבל יהיה לה כנראה מחיר - סבל מתמשך לתושבי הדרום, עיכוב במאמצים לשחרור גלעד שליט והגברת בידודה המדיני של ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
