פייטרים כל הדרך

דמיינו לעצמכם תרחיש: אתם מתעוררים ביקיצה טבעית בשעת בוקר מוקדמת. רגע אחרי שקמתם מהמיטה והסתכלתם על עצמכם במראה, אתם מפעילים את מערכת הסטריאו ומהרמקולים בוקעים הצלילים הראשונים של "Bridge Burning", שיר הפתיחה מאלבומם החדש של ה"פו פייטרס".

התעדכנו בחדשות, סרטונים ותמונות בלעדיות בעמוד הפייסבוק של ynet

כמו במונטאז' טיפשי מסרט הוליוודי, אתם מספיקים לצחצח שיניים, להתארגן, להתלבש תוך דקה ולצאת מהבית אל תוך השמש בעוד השיר מתנגן ברקע. בדרך לעוד משימה בחייכם, אולי אפילו בדרך לכבוש את העולם.

לחצו על הפליי וצאו מהבית. שיר הפתיחה, "Bridge Burning"

מלבד מוזיקה מצוינת, זה מה שהלהקה עושה הכי טוב: היא גורמת לך להרגיש טוב יותר עם עצמך. היא מייפה את חיי היומיום. מצמידה מילים, לחן וביצוע לפעילות בנאלית שגורמים לשגרה משעממת להיראת כמו חלום הוליוודי. לא חשוב איזה חלום לכם יש, "פו פייטרס" תעזור לכם להגשים אותו.

טוב, אני משוחד. יש לי אהבה גדולה לדייב גרוהל ולחבריו ואני לא מאמין שהם עשו אי פעם משהו רע (מוזיקלית) בחייהם. עם זאת, לפעמים אני דווקא מקווה להתאכזב מהאמנים האהובים עליי ואורב להם בפינה בגלל שקשה לי להאמין שאפשר להישאר כל כך יצירתיים ומשפיעים למשך זמן רב כל כך.

אבל ה"פו פייטרס" ממשיכה להפריך את התאוריה הזו. קשה לומר מהו האלבום הטוב ביותר שלה, אך בכל אחד חדש היא מפתיעה ותוקפת בהצלחה מכיוון אחר. כך גם קורה באלבום הטרי, "Wasting Light".

הקליפ לסינגל המוביל מהאלבום, "Rope"

האלבום השביעי והקצר יחסית (פחות מ-50 דקות בסך הכל) אמור לצאת באופן רשמי רק בשבוע הבא, אך הוא כצפוי דלף לרשת. בתגובה זריזה, הלהקה איפשרה בימים האחרונים להקשיב לכולו בחינם באתר שלה.

ארבע שנים חלפו מאז אלבום הלהקה האחרון והמרגש, "Echoes, Silence, Patience & Grace" וקל לראות כמה שני האלבומים שונים אחד מהשני. האלבום החדש עמוס יותר, מלא בשירי רוק רועשים שדוחפים קדימה. מצד שני, הוא גם מלא בפזמונים קליטים שלא מרפים, בעוד בפעם הקודמת החברים זיגזגו בין שירים אקוסטיים לחשמליים ויצרו תחושה אפית יותר בכל אחת מהיצירות. 

קליפ מאוד מצחיק לשיר מאוד כבד (כולל שחקן אורח). "White Limo"

ההפקה והביצועים המרשימים ב-11 שירי האלבום החדש הורכבו מגורמים רבים, בראשם בוץ' ויג, המפיק המוערך ששולח ידיו לראשונה לאלבום שלם של הלהקה (לפני שנתיים הפיק לה ויג את השירים המצוינים, "Wheels" ו-"Word Forward" שנכללו באוסף להיטים). ויג היה זה שישב באולפן עם "נירוונה" בתחילת התשעים והפיק את "נוורמיינד", האלבום ששינה את עולם המוזיקה. 20 שנה אחר כך הוא חזר לשתף פעולה עם גרוהל. בנירוונה גרוהל היה ילד קטן מאחורי התופים. היום הוא אחד מהגנרלים הגדולים, המוכשרים (ויש לציין, המצחיקים) ביותר ברוק.

ומה עוד חדש? מזה חמש שנים שפאט סמיר, מי שהיה גיטריסט הלהקה בשנות התשעים וגם ליווה את "נירוונה" בימיה האחרונים, שב לנגן עם הלהקה בהופעות. עכשיו, סוף סוף, הוא גם תורם מיצירתו לאלבום. הכימיה בין שלוש הגיטרות, של סמיר, גרוהל והגיטריסט כריס שיפליט, כל כך טובה שמהלכים הרמוניים קטנים יכולים לעלות חיוך על הפנים. חיזוק נוסף מגיע בדמותו של חברו משכבר הימים של גרוהל, קריסט נובוסליץ', בסיסט "נירוונה", שפורט על מיתרי הבס ואף מנגן על אקורדיון בשיר המקסים "I Should Have Known", שמגיע רגע לפני האקורד האחרון.

האלבום החדש מסתיים בשיר "Walk". מעניין שגרוהל מיטיב לתאר שם את החלומות שהוא עוזר למאזינים להגשים בכל אלבום שהוא מוציא. הוא מספר על חיים והתחלות חדשות, על הרגע שבו אנחנו מוכנים לצאת מהבית וללכת, מוכנים לכל מה שיבוא מולנו וכנראה שלא משנה מה, יותר מהכל, אנחנו רוצים להמשיך לחיות. "לומד שוב ללכת, אני מאמין שחיכיתי מספיק. היכן אני מתחיל?", הוא שר, "אני לעולם לא רוצה למות, לעולם לא רוצה לומר להתראות".