אורית תרמה איברי בנה; תדליק משואת העצמאות
רק לפני שנה נאלצה אורית דרור, תושבת קיבוץ לביא בגליל, להתמודד עם מותו של בנה נצר בן ה-15. בשיא הכאב החליטה לתרום את איבריו, שהצילו מספר חולים. השבוע התבשרה שתזכה להדליק את אחת ממשואות יום העצמאות
לפני כשנה וחצי הלך לעולמו בנה של אורית דרור, נצר, כשהוא בן 15 במותו. נצר סבל ממחלה גנטית קשה בשם דיסאוטונומיה משפחתית. מתרומתם של משפחת דרור הושתלו ריאות בחולה. שתי קרניות השיבו את מאור עיניהם של שניים נוספים. לבני הזוג דרור בן בן 14 שנים, בת בת 10 שנים ותינוק בן 5 חודשים.
- חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
- פרוייקט תורמים חיים:
מתלבטים? היכנסו לפורום אדי ב-ynet
"נצר היה חולה מאוד" מספרת ל-ynet אורית דרור על בנה, "הוא שתה דרך הבטן, לא היו לו דמעות בעיניים, הוא סבל מהתקפים חמורים של המחלה. כל יום אי אפשר היה לדעת איך הוא יתחיל ואיך יסתיים. היו לו התמודדויות חברתיות ורגשיות קשות. יחד עם זאת, כשהוא הרגיש טוב הוא היה עצמאי והתהלך חופשי".
"ברגע ששאלו אותנו אם לתרום את איבריו השבנו מיד בחיוב", משחזרת אורית, "מאוד היה חשוב לנצר לדאוג ולעזור לכולם, הוא תמיד חיפש היכן לסייע והיה איכפתי לזולת. על המצבה שלו כתבנו משפט שהיה המוטו שלו בחיים: לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב.ומכאן, היה ברור לנו מיד שנסכים לתרום את איבריו במותו. ההרגשה שהצלחנו חיים היא של אושר".
משפחת דרור משתייכת לזרם הדתי, ומספרת כי גילתה תמיכה רחבה בציבור ובקהילה סביבם. "כולם תמכו בהחלטה שלנו, משום שאנו באמת מאמינים שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם שלם. מבחינתנו זו בהחלט שליחות. אנחנו חשים שמשהו מהמסר שהבן שלי ניסה להעביר בחייו ממשיך הלאה – לתת מעצמנו כמה שאפשר למען אחרים, גם כשכאילו אי אפשר".
"צריך להודות ולהוקיר", אומרת דבורה שרר, דוברת המרכז הלאומי להשתלות, "את אותן משפחות אצילות נפש שבזמן הכי קשה בהתמודדות עם עובדת המוות, לוקחות את הזכות להגיד כן ולתת חיים לאחרים. משואה זו תודלק בעבור כל אותן משפחות שתרמו איברים במשך כל השנים".
לפנייה לכתב/ת 
