כולו רעש וצלצולים: מסע בעולם של רעידות אדמה

קמקורה היא עיר השוכנת לחוף האוקיינוס השקט, מדרום מזרח לטוקיו, ומשתרעת על פני המדרון המטפס לעבר רמת האקונה והר פוג'י. לפני שנים רבות ביקרתי בה ונכנסתי אל מקדש בודהיסטי שבו פסל ברונזה ענק ועתיק של דאיבוצו.

ימים ספורים לאחר מכן נתקלתי בציור של הצייר היפני המסורתי הוקוסאי קאטסושיקה, המראה גל גדול המאיים לטרוף סירות עץ קטנות,

וברקע הר פוג'י מושלג ומוקטן. שוב תהיתי לגבי הפרופורציות של האלמנטים השונים בתמונה, וקיבלתי אותם בחיוך סלחני על "הזקן המשוגע על אמנות", כפי שהצייר כינה את עצמו.

חלפו מספר שנים מאז ועד שגיליתי שגלי הצונאמי הענקיים וההרסניים הם חלק מן החיים והזכרון הקולקטיבי של איי יפן, הפיליפינים, חצי האי קמצ'טקה ולמעשה כל החוף המזרחי של אסיה והחוף המערבי של אמריקה, הסוגרים על פני האוקיינוס השקט בטבעת עגולה והדוקה שקיבלה את הכינוי "טבעת האש", עקב התופעות הסייסמולוגיות האופייניות לה ובהן רעידות אדמה, התפרצויות הרי געש, רעידות אדמה וגלי צונאמי הרסניים.

גלי הצונאמי הם חלק מהחיים ביפן. הר פוג'י (צילום: דנה פאר)

נדידת היבשות

התיאוריה הגיאולוגית של נדידת היבשות, מדמה את היבשות, האיים והאוקיינוסים שעל פני כדור הארץ לפסיפס של פלטות יבשתיות וימיות, הצפה על פני המגמה הנוזלית של מעטפת כדור הארץ. כמו גושי קרח הצפים ונסדקים על פני הים, כך נעות הפלטות הענקיות על פני העיסה הנוזלית ומתנגשות זו בזו. לכל אורכו של מרכז האוקיינוס האטלנטי נמצא מתחת למים רכס תת-אוקיאני בזלתי הפולט לבה לשני הכיוונים, ומרחיק את יבשות אירופה ואפריקה מזרחה, ואת יבשת אמריקה מערבה.

מבט על מפת העולם יכול לרמוז שאי פעם בהיסטוריה הגיאולוגית בת מאות מיליוני השנים היו יבשות אלו מחוברות, ומאז הן נפרדו ומתרחקות בצורה שווה אלו מאלו. מעברו השני של כדור הארץ מתקרבות ונדחסות זו לזו יבשת אסיה הנעה מזרחה ויבשת אמריקה הנדחפת מערבה. הכוחות העצומים האלו גורמים לחיכוך בין קצוות הפלטה התת-אוקיאנית של האוקיינוס השקט, לבין הקצוות של פלטות האיים והיבשות הנדחסות מעליה ויוצרות לחץ גדול, חום רב וזעזועים חזקים המתבטאים ברעידות אדמה, גלי צונאמי הנוצרים מרעידות תת אוקיאניות ומגמה רותחת המתפרצת דרך נקודות חולשה של לועות הרי געש.

קמצ'טקה: הר געש שהתפרץ במשך שישה חודשים

תושבי חצי האי קמצ'טקה במזרח סיביר בואכה האוקיינוס השקט, מפחדים מרעידות אדמה. אבותיהם האמינו שרוחות ענק ששכנו בהרים ונקראו בפיהם "גומולים" היו מטלטלים את האדמה. בלילות היו הגומולים יוצאים לדייג באוקיינוס, צדו לווייתנים ושיפדו אותם על אצבעות ידיהם, וכאשר היו חוזרים אל היבשה היתה אש פורצת מן ההרים וכך הם צלו את בשר הלווייתנים.

ילידי חצי האי קמצ'טקה ייראו מן התופעות הגעשיות והחשיבו את התפרצויות הרי הגעש, רעידות האדמה וסילוני הגייזרים החמים, לאותות אלוהיים ונמנעו מלהתקרב ולחקור את מקורם. בתחומי חצי האי קמצ'טקה נמתחים שני קווי חולשה מקבילים ולאורכם התרוממו למעלה ממאה הרי געש, כ-30 מהם עדיין פעילים והשאר כבויים או רדומים ומחכים לרגע הנכון להתפרץ שוב. עשרות סילוני גייזרים פורצים לסירוגין ממעמקי האדמה, תחת מישורי הטייגה הסיבירית, ומלווים אותם מעיינות חמים אינספור ובריכות בוץ וגופרית מבעבעות.

הר קליוצ'בסקאייה מתנשא לרום של 4,750 מ' והוא הגבוה בהרי קמצ'טקה ובין הפעילים ביותר בחצי האי. בשנת 2007 התפרץ ההר במשך כשישה חודשים ובשיאו יצר התפוצצויות ענק ופלט אפר שהיתמר לגובה של עשרה קילומטרים, נע מערבה מעל האוקיינוס, גרם לשיבושים בתנועה האווירית בין ארה"ב לאסיה, והותיר כמויות של אפר שהתפזרו על פני אלסקה. במרס 2010, לפני שנה לערך, התחוללה התפרצות נוספת שהעלתה אפר לגובה של שבעה קילומטר באוויר.

טיול באחד מהרי הגעש בקמצ'טקה. כ-30 עדיין פעילים  (צילום: שי לבבי)

הפיליפינים: הר הגעש התעורר אחרי 500 שנה

7,000 איי הפיליפינים כלואים על פני חגורת הפיליפינים הנמחצת בין האוקיינוס השקט ממזרח, לבין ים סין הדרומי ממערב. רעידות אדמה, התפרצויות של הרי געש וגלי צונאמי פוקדים מפעם לפעם את הפיליפינים, והתושבים למדו לחיות עימם. החדשות הטובות הן שמערכות התרעה סייסמולוגיות מהמשוכללות בעולם סוקרות ללא הרף את תנודות האדמה בפיליפינים, ויודעות לחזות מבעוד מועד מהיכן ומתי תיפתח הרעה, ורשת יעילה של פנוי והצלה עוזרת להתארגן ולהציל חיים בזמן אמת.

בשנת 1991 התחוללה בהר פינטובו במרכז האי הגדול לוזון, ההתפרצות הגעשית השנייה בעוצמתה במאה ה-20. לאחר כ-500 שנים שהיה הענק רדום, הוא קם לתחייה בהתפרצות חזקה במיוחד, שבו פלט ההר במשך מספר חודשים, מיוני ועד דצמבר, כמות של 10 קילומטרים מעוקבים של אפר געשי. רבבות בני אדם פונו מבעוד מועד מבתיהם בעיירות סביב הר הגעש, ובהם אלפי חיילים אמריקאים מבסיס חיל האוויר קלארק שהיה במישורים סמוך להר פינטובו.

בחודש פברואר האחרון, 20 שנה לאחר ההתפרצות הגדולה ששינתה את פני האזור, חזרתי אל ההר הגדול, פינטובו. האפר הגעשי צנח ונחת על סביבותיו, מילא ערוצים ועמקים והיה העקוב למישור. הג'יפים מקרטעים על המישורים ומטפסים במדרונות שהתרוקנו מתוכן. מי הגשמים הטרופיים נאספו אל הפצע הגדול שנפער במרכזו ומילאו אותו באגם גדול ושליו, מעז יצא מתוק.

מטיילים שוחים ומתרעננים במים הקרירים, אחרים חותרים בסירות משוטים וצופים אל קירות הלוע הזקורים מסביב. גם הנגריטוס, תושבי ההר הילידים, חזרו אל מורדותיו המסוכנים והקימו בו מחדש את סוכותיהם. ההר נרדם מחדש, עוד 500 שנים אולי יפתיע את הדורות הבאים.

500 שנים היה רדום, וקם לתחייה. הר פינטובו בפיליפינים (צילום: גילה ורדי)

טבעת האש באמריקה

טבעת האש ממשיכה ומתעגלת דרך מיצרי ברינג הצפוניים, מלחכת את חוף אלסקה, ויורדת לאורך החוף המזרחי של יבשת אמריקה לכל אורכה מצפון ארצות הברית וקנדה, דרך ארצות אמריקה התיכונה ועד לדרום אמריקה, לאורך החופים הארוכים של קולומביה, אקוודור, פרו וצ'ילה.

הזעזועים מתרחשים גם שם. בשנת 1989 אירעה רעידת אדמה גדולה בשבר סן אנדרס בקליפורניה. כביש מהיר קרס, נזק נגרם לגשר המפרץ בסן פרנציסקו ו-63 בני אדם נהרגו.

הלאה דרומה לגוואטמלה, הר הגעש הפעיל, פקאייה, בסך הכל שעה וחצי מעיר הבירה גוואטמלה-סיטי או מעיר התיירות אנטיגואה, מוכר על ידי אלפי תיירים שבמהלך השנים פקדו אותו, טיפסו אל פסגתו וצפו אל אבני הלבה האדומות שנורו מן הלוע אל חלל האוויר ונפלו כטיפות שחורות מתקשות אל סלעי הבזלת מסביב. אנשי הכפרים שחיו בצל האיום למרגלותיו, מצאו את פרנסתם בהובלת מטיילים על סוסים ופרדות אל פסגת ההר.

בשנת 2006 התגברה הפעילות וההר החל להזרים נחלים אדומים של לבה מן הפסגה ולאורך מורדות ההר. יצא והגעתי לגוואטמלה באותם ימים ראשונים בהם התחזקה הפעילות, ותושבי גוואטמלה נהרו מידי יום לחזות בפלא הבראשיתי שפורץ כך בקרבם. בשעת אחר צהריים הגעתי עם חבורת מטיילים נרגשים אל הכפר סן פרנסיסקו. שכרנו שני סוסים ומוביליהם למתקשים בהליכה, והתחלנו לצעוד במעלה השביל הצר המוביל בתוך יער אל פסגת ההר.

לאחר כשעה וחצי של הליכה, כאשר השמש כבר הגיעה לשיפולי האופק וצבעה את השמיים בצבעי שקיעה אדומים זוהרים, יצאנו ממעבה הסבך היישר מול החרוט השחור של קצה ההר. המראה היה ייחודי ומרתק, נחלי לבה זרמו בהילוך איטי בערוצים קטנים, מתקדמים אט אט ומפיצים חום ואור שהלך והתחזק עם נפילת החשיכה. טיילנו בין ערוצי הלבה כאילו אנו מטיילים בפארק מעיינות בבניאס שלנו, אלא בצבעים אדומים ואדמה שלהטה תחת סוליות נעלינו וכפי שגילינו אחר כך גם המיסה אותם. ירדנו מן ההר כאשר אנו מביטים לאחור ורואים את פלגי הלבה זוחלים על מדרונות ההר ונבלעים אל תוך מעבה הסלעים והחשיכה.

השמש צבעה את השמיים בצבעי שקיעה אדומים זוהרים. הר הגעש פקאיה

דרומה, לצ'ילה, אנו מוצאים שורה ארוכה של כמאה הרי געש חרוטיים המלווה את פסגות רכס האנדים. וייה ריקה, אוסורנו והטרונדור הם רק שלושה מתוך השפע הגעשי של דרום אמריקה שזוכה בשפע של מבקרים וטיילים המטפסים אל ההרים. כ-20 מהם עלולים להתפרץ בכל רגע נתון. בחודש מאי 2008 התעורר הר הגעש צ'אייטן והתפרץ באופן מפתיע לאחר 9,000 שנים של מצב רדום עד כבוי. הוא פלט אפר געשי בכמויות גדולות שנשאו ברוחות מהאוקיינוס מזרחה, עברו את שיאי רכס האנדים וגרמו להפרעות בעיירות הארגנטינאיות מעברו המזרחי של הרכס האנדיני.

העיירה צ'אייטן, כ-10 קילומטרים בלבד מן ההתפרצות, נעזבה מאז ועד היום ורק תושבים מעטים חוזרים ועוזבים, על מנת לעבד את האדמות החקלאיות שלהם באזור ההר. בשנת 2010 התחוללה רעידת אדמה בעוצמה של 8.8 במרכז צ'ילה שגרמה להרס רב והתמוטטות בתים סביב העיר המרכזית קונספסיון. גלי צונאמי שטפו וגרמו נזק רב בערי החוף. זו היתה אחת משש רעידות האדמה החזקות ביותר שנמדדו מאז ומתמיד על פני כדור הארץ.

אחד ממאה הרי הגעש המלווים את האנדים. וייה ריקה (צילום: אדי עזרן)

חזרה ליפן

לפני מספר שנים שהיתי ביפן וניצלתי מספר ימים חופשיים כדי להגשים חלום ולטפס אל פסגת הר פוג'י, הגבוה בהרי יפן, המגיע לגובה של 3,776 מ'. הר פוג'י הוא הר פעיל שהתפרץ לאחרונה לפני כ-300 שנים. היפנים רואים בו הר קדוש ומכנים אותו בשם הכבוד פוג'יאמה, וכרבע מיליון איש עולים אליו לרגל בכבוד וביראה מידי שנה.

בין המטפסים הרבים שלקחו לעצמם את אתגר הטיפוס הבחנתי באב צעיר עם בנו בן השש שעלו יחדיו אל הפסגה. היה יום חם, המדרון תלול והטיפוס התמשך והיה קשה למדי. הבן הצעיר נותר מאחור, כרע על ברכיו, פרץ בבכי והושיט את ידיו לעזרה לאביו. האב הביט לעברו בקשיחות, נותר על עומדו וסירב להושיט יד לבנו המתקשה. הילד בכה והתקשה אבל המשיך לטפס עד שניצב לצידו של אביו. הרגשתי שאני עד לטקס כמעט דתי שבו מכשירים אבות יפניים את בניהם להתמודד עם קשיי החיים ולנצח אותם בנחישות. זהו תמציתו של הכוח האישי והלאומי שייתן להם אפשרות להתגבר גם על נזקי רעידת האדמה והצונאמי של חודש מרס 2011.

ומה אצלנו?

השבוע הרגישו אחדים מאיתנו רעידת אדמה שמקורה באזור יוון וקפריסין. נכון שאנחנו, בישראל, רחוקים מן האוקיינוס השקט וטבעת האש, ולכאורה רחוקים מרעידות אדמה, הרי געש וגלי צונאמי, אך האם אנחנו יכולים לנשום לרווחה, להירגע ולשקוע בנירוונה? גם לנו יש את קווי החולשה שלנו ואנו צמודים לכל אורכנו הצר לאחד השברים הגיאולוגיים המשמעותיים בעולמנו, בקעת השבר הסורי-אפריקני.

בשנת 1837 התחוללה רעידת אדמה בעוצמה גדולה בצפון ארץ ישראל שהחריבה את צפת כמעט כליל ואלפי אנשים נהרגו תחת מפולות בנייני האבן. רבע מאוכלוסיית טבריה נמחתה מעל פני האדמה, בעיקר עקב גלי צונאמי גדולים שעלו מן הכנרת והחריבו את העיר.

בשנת 1927 התחוללה רעידת האדמה האחרונה הידועה, בעוצמה של 6.25, שפגעה קשה בצפת שכם רמלה ולוד. רעידות אדמה מתרחשות היסטורית בערך אחת למאה שנים. סטטיסטית אנחנו כבר כמעט ברעידה הגדולה הבאה.

• הכותב הוא מדריך בכיר ומנהל תכניות הטיולים ב"אקו טיולי שטח "