עוד לא השתלבנו, הדתיים
"ביום שבו ייבחר אדם דתי לתפקיד ציבורי בעל השפעה, והכיפה שלראשו לא תעורר הדים, דיונים ופרשנויות המנתחות כיצד היא תשפיעה על תפקודו, נדע שהחברה הדתית אכן הפכה לחלק מוביל ובלתי נפרד מן החברה"
מינויו של יורם כהן לראשות השב"כ, שמתווסף למינויים של יאיר נווה לסגן הרמטכ"ל ושל יעקב עמידרור לראש המל"ל, מהווים לכאורה תעודת כבוד לציבור הסרוג. הנה הוגשמה שאיפתה של הציונות הדתית בשעת הקמתה - להשתלב במערכות המדינה ובמרחב הציבורי גם בתפקידים הבכירים ביותר, בראש הפירמידה.
למרות זאת, נראה שסבב המינויים האחרונים בצמרת הביטחונית, והנוכחות הדתית הגוברת בלשכת ראש הממשלה, רק מצביעים על כך שעוד רחוק היום שבו תוכל הציונות הדתית להרגיש חלק אינטגרלי מהנהגת המדינה. העיסוק המאסיבי שגררה כיפתו של המועמד הנבחר בכל אחד מן המינויים האחרונים, מוכיחה שהחברה הישראלית עדיין איננה מסוגלת לעכל את השתלבותם של הדתיים בתפקידי הנהגה, מעבר לשלב מסוים.
ומה עם שבת?
בכל פעם שאדם דתי מתמנה לתפקיד ציבורי בכיר, כישוריו המקצועיים - שבזכותם נבחר לתפקיד - מתגמדים, ואת עיקר תשומת הלב תופסת הכיפה שלראשו. העיתונים הדתיים פוצחים בחגיגות ומהללים את הישיבה התיכונית שבה הוא למד, העיתונים האנטי-דתיים חושפים אמירה בעייתית שאמר בפעולה בבני עקיבא כשהיה בשבט ניצנים, ושאר העיתונים מעלים תרחישים ושואלים כיצד יוכל לבצע המינוי הטרי את תפקידו, לצד היותו אדם שומר מצוות.
כשמדובר בצבא שואלים מה יקרה כאשר תינתן פקודה לפנות ישובים, כשמדובר בלשכת ראש הממשלה תוהים מה יקרה כשיצטרך לענות לטלפון בשבת, כשמדובר במערכת המשפט מניחים שהוא מאמין במשפט העברי ולא בישראלי, כשמדובר באקדמיה לא מבינים כיצד הוא יוכל לחקור ביושר אקדמי נושאים שאינם מתיישבים עם הדת וכשמדובר בשב"כ שואלים מה יקרה אם פתאום יתקדמו מטוסי תקיפה סורים לעבר הכור בדימונה, בדיוק בשעה שראש השב"כ יהיה בין נטילת ידיים ל"המוציא" ולא יוכל לעדכן על כך.
מעניין שטיעון חילול השבת נשלף אך ורק כשמדובר בתפקידים בכירים, למרות שהמועמד הוכיח במשך עשרות שנים שאינו מהסס לחלל שבת כאשר הוא נדרש לעשות זאת לצורך מבצעי. לכאורה ניתן לצפות שהמצדדים בטיעון ששומר שבת אינו יכול למלא תפקיד ביטחוני רגיש, ידרשו הענקת פטור מיידי לכל החיילים הדתיים בתפקידים הקרביים. על אותו בסיס, הרי שלא ניתן להעלות חייל פשוט לעמדת שמירה בגבול עזה בערב שבת, מחשש שאם יראה מחבלים מתקרבים לגדר הוא יהסס ויחשוב פעמיים האם הדבר מתיר חילול שבת.
לא לגמרי שם
נכון להיום, רוב הדתיים שמשתרבבים לתפקידי מפתח בחברה הישראלית, עושים זאת דרך הכיסא שמיועד לדתיים. כך
הדבר במינוי שופטים עליונים, כך ברשימות המפלגות השונות לכנסת וכך גם בכותבי הטורים בעיתונים המעצבים את דעת הקהל. יכול להיות שריבוי הדתיים דווקא במערכת הביטחון נובע מכך שזו אינה מתייחסת לשיקולים כמו רקע והשקפה דתית של המועמדים לקידום.
ביום שבו יבחר אדם דתי לתפקיד ציבורי בעל השפעה, שלא דרך המשבצת המיועדת לאדם דתי, והכיפה שלראשו לא תעורר הדים, דיונים ופרשנויות המנתחות כיצד היא תשפיעה על תפקודו של אותו אדם, אז נדע שהחברה הדתית אכן הפכה לחלק מוביל ובלתי נפרד מן החברה הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
