מה עושים עם התחנה המרכזית?

עיריית תל-אביב-יפו, כך התבשרנו, בוחנת את העתקת התחנה המרכזית משכונת נווה שאנן למיקום אחר. התגובה הראשונית לידיעה היא "איך לא חשבו על כך קודם", הרי כל מי שאי פעם נזקק לשירותיה של התחנה, חלף בסמוך אליה, או רחמנא ליצלן התגורר בסמוך לה, יודע כי מדובר באחד המפגעים התחבורתיים, הסביבתיים והחברתיים המרכזיים בעיר. אך מעבר לשמחה על כי סופ סוף ובאיחור ניכר תחליט העירייה לסלק את המטרד, יש כמה שאלות מטרידות המעיבות על השמחה, בעיקר בהקשר לעתיד הצפוי לשכונה ולמתחם התחנה.

ראשית צריך להכיר בעובדה כי בהיעדר מערכת תחבורה ציבורית יעילה ומודרנית, כזו הקיימת כמעט בכל עיר גדולה ומטרופולין בעולם, בוודאי במדינות מפותחות, האוטובוסים לא עומדים להיעלם מתל-אביב והסביבה בקרוב. העובדה שפרויקט הרכבת הקלה תקוע כבר שנים ארוכות מרחיקה את חזון התחבורה הציבורית היעילה והמהירה (מישהו עוד זוכר את "המטרו של תל-אביב" של גולדה מאיר?) ומחייבת הכרה בכך שבשנים הקרובות נמשיך להזדקק לאוטובוסים, לאיחורים, לצפיפות ולמסלולים מפותלים. מאידך, גם את מערכת האוטובוסים העירונית אפשר וצריך לשפר, וכדאי שמשרד התחבורה והגופים האחראיים במטרופולין תל-אביב ילמדו את ההיבטים החיוביים של ביטול התחנה המרכזית בחיפה ושינוי מערך התחבורה הציבורית בה, שינוי שהפחית דרמטית את זיהום האויר בעיר והקל את התנועה בציריה העמוסים.

מתחם התחנה המרכזית. האם התושבים יידחקו? (צילום: טל שחר)

אבל גם אם תבוטל התחנה המרכזית ומסופיה יחולקו למספר קטן יותר של מסופים, כפי שנעשה בחיפה, ואלו יורחקו לשולי העיר, צריך לחשוב היטב אם פתרון זה יפתור את בעייתה של שכונת נווה שאנן, הנפגעת העיקרית בשני העשורים האחרונים מקיומה של התחנה המרכזית החדשה. סביר כי פתרונות נוסטלגיים כמו למשל הרס המבנה המפלצתי של התחנה וחזרה לתוכנית המתאר המקורית של השכונה, בצורת מנורת שמונה הקנים, כפי שהציע בזמנו האדריכל והפעיל החברתי שרון רוטברד, לא יתממשו. נשאלת השאלה אם מקור הרע הוא אכן המבנה העצום התקוע בלב השכונה והאם הפתרון היחידי הוא הרס המבנה.

להתנגד לסילוק הדיירים

על פניו נראה כי אין מנוס מהריסת המבנה וכי הפתרון הנכון והצודק הוא חזרה לשימוש הקרקע המקורי, כלומר מגורים, כפי שהיה בעבר לפני תכנון ובניית התחנה והרס מרקם החיים בה. אך קיים חשש כבד כי האינטרס העומד מאחורי פינוי התחנה הוא נאו-ליברלי קפיטליסטי לבניית עוד מגדלים לעשירים, סילוק הדיירים הנוכחיים של אחד האזורים האחרונים בעיר שכוחות השוק פסחו עליהם עד כה. לכך צריך להתנגד ובתוקף.

שכונת נווה שאנן היא כיום אחד האזורים המוזנחים והעלובים בעיר. רק כמספר דקות הליכה משדרות רוטשילד המצוחצחות והמטופחות נמצאת החצר האחורית של העיר: מוקד של זנות ופשע; מהגרי עבודה המתגוררים בצפיפות איומה בדירות מחולקות ובזיהום אוויר. את האוטובוסים המזהמים והמרעישים יש לסלק מהשכונה, בכך אין ספק, אבל אסור שהתוכנית למיקום מחודש של מסופי האוטובוסים תשמש אמתלה להעברת הקרקע לבעלי הון, שידחקו את האוכלוסיה המקומית מהשכונה ויקימו בה מגדלי זכוכית נוספים. בכך אין צורך. להיפך.

על העירייה לנצל את ההזדמנות של פינוי מטרד בסדר גודל שכזה על מנת למנף מחדש את שכונת נווה שאנן, להשקיע משאבים בהחייאה חברתית של האזור ובשיקום חזותו החיצונית, באמצעות השקעה מסיבית ברווחת האוכלוסיה המקומית כולל מהגרי העבודה, מאבק בפשיעה, טיפול במוקדי הזנות והסמים, חיזוק וטיפוח הגופים העירוניים וארגוני החברה האזרחית המטפלים באוכלוסיית מהגרי העבודה, כגון מסיל"ה, מוקד הסיוע וקו לעובד, ובעיקר - עידוד והשקעה בשיקום התשתיות ובנייני המגורים, לצד נקיטת אמצעים נגד בעלי נכסים המשכנים שוכרים בצורה לא הומאנית. לגבי מבנה התחנה המרכזית עצמו - אפשר יהיה להרוס את כולו או רק חלקו.

אם יוחלט להרסו, כדאי שהקרקע תופנה להקמה של בנייני מגורים נגישים כלכלית גם לתושבי הדרום ולצעירי העיר הנדחקים ממנה בשנים האחרונות, פתרון מגורים מתאים לאופי השכונה ולדייריה הנוכחיים והעתידיים. ייתכן שניתן יהיה להשמיש בצורה יצירתית את המבנה, לפחות בחלקו, למטרות ציבוריות אחרות, חברתיות או תרבותיות בתנאי שישמש את תושבי האזור ויסייע להפריח חיים בשכונה.

חן משגב, מתכנן ערים ודוקטורנט בחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל-אביב