החוק לא נועד לעשירים בלבד
נציב התלונות נגד שופטים הציע לבטל את בתי המשפט לתביעות קטנות. מודאג מהעומס, הוא לא מבין למה שופט צריך לדון בתביעות של 1,500 שקל. ראוי שהצעה זו תיעלם במהרה לפני שהחוק יהפוך לנחלתם של בעלי הממון בלבד. דעה
היה קשה לשמור על איפוק ושפה מנומסת, כמקובל כלפי שופטים, אחרי קריאת דבריו של השופט בדימוס אליעזר גולדברג, נציב התלונות נגד שופטים. גולדברג, לא פחות, הציע לבטל את בית המשפט לתביעות קטנות, בנימוק הבא: "אני לא רואה סיבה מדוע שופט צריך לנהל תיקים מעין אלו, לדון בתביעה של 1,500 שקל. מדוע עורך דין לא יכול לנהל תיקים אלו? בית המשפט לתביעות קטנות עמוס באופן שלא מאפשר לו לתת שירות לאזרח, אז מה הועלנו?".
האמירה הזאת משקפת חוסר היכרות עם מציאות החיים, אטימות כלפי גורלם של אזרחים ונגישותם לבתי המשפט, ואף נכונות לשפוך תינוק עם מי אמבט תוך התעלמות מהתוצאות הקשות שעלולות להיות להצעה מעין זו, אם תתקבל.
השופט גולדברג אינו מבין מדוע שופט צריך לדון בתביעות של 1,500 שקל? אז בואו נסביר לו. הוא גם אינו מבין מדוע עורך דין לא יכול לנהל תיקים אלו. גם פה ניעזר בידע הזמין לכל בר בי רב – אם רק יטרח לחפשו.
נתחיל בהיסטוריה. באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 הבינו במערכת המשפט, כי בתי משפט השלום עמוסים בתביעות שסכומן נמוך, שהדיון בהם מתמשך בשל הפורמליות הכרוכה בהליכים אזרחיים, וכי ישנם אזרחים אשר אינם מביאים את עניינם לבתי המשפט מפני ששכר טרחתו של עורך דינם וההוצאות הכרוכות הפכו את התביעה ללא-כדאית, גם אם הצדק היה עִמם.
לכן עלה הרעיון להקים ערכאה שבה יתנהלו תביעות אלו במהירות וביעילות, בלי כללי דין וראיות פורמליים, בלי עורכי דין, ובלא שהדבר יעלה כסף רב למתדיינים.
דברי ההסבר להצעת החוק מדברים בעדם: "עיקר הכוונה בהקמת מוסד שיפוטי זה הוא לאפשר לאזרחים הנאלצים לוותר על תביעותיהם משום ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך והטירדה של משך ההתדיינות, להביא תביעות לסכומי כסף קטנים לפני המוסד השיפוטי החדש שיוקם".
נכון, יש בעיות
החוק בעניין זה התקבל ב-1976, ומאז – זה 35 שנה – פועלת ערכאה זו כחלק מבתי משפט השלום הפזורים ברחבי המדינה. נכון, התינוק הזה גדל והתעצב לאו דווקא בדמות שאולי לה פיללו אבות החוק. ליקויים יש בו למכביר, ולא פעם יצאתי מזועזעת מדיונים שהייתי עדה להם. בעניין הזה ממש לא הייתי לבד. גלישה לא ממושכת באינטרנט תגלה, כי אזרחים לא מעטים חוו שם חוויות שֶמִן הראוי היה שלא יהיו נחלתם.
מה לא ראינו? עומס ענק על השופטים – לפעמים עליהם לדון באחר צהריים אחד ב-30-20 תיקים, שופטים חסרי סבלנות כלפי המתדיינים שלא פעם כופים עליהם פשרות, שופטים המתעקשים לדבר בלשון משפטית גבוהה שאינה מובנת לאזרחים, כאלה שהם בעלי עמדות אנטי-צרכניות בניגוד לחוק, כאלו שבפסקי דין שלהם נמצאו טעויות משפטיות, ועוד ועוד.
יש שופטים שגם אינם מסתירים, כי מבחינתם השיפוט בבית המשפט לתביעות קטנות הוא בבחינת עונש, מעין טירונות שהם יעשו הכל כדי לסיימה ולהיחלץ ממנה לטובת השיפוט בבית משפט השלום בתביעות "אמיתיות", עם עורכי דין ושאר תפאורה הנוהגת באולמות. אך בצד אלו ישנם גם שופטים רבים שעושים מלאכת קודש בערכאה צנועה זו.
העומס יעבור לשלום
וזה בדיוק העניין – בכל ארגון נמצא אנשים שמתפקדים היטב, ואחרים שהתנהלותם אינה כזו. אך האם הפתרון הוא להעביר מן העולם את הארגון הזה? לא הגיוני יותר לנסות לתקן את הדברים? אם, כדבריו של גולדברג, בית המשפט לתביעות קטנות עמוס באופן שאינו מאפשר לו לתת שירות לאזרח, לא עלה על דעתו כי ישנן דרכים לתקן את הקלקלה הזאת? מה עם מינוי עוד שופטים? ומדוע לא לבדוק תחילה אם ועד כמה הועילו ההפניות לגישור בין מתדיינים בערכאה זו להקלת העומס על השופטים?
גם ההצעה להעביר את הדיון בתביעות קטנות לבוררות בפני עורכי דין אינה טובה יותר. בוררות היא הליך שבצדו סכנות לא מבוטלות לצרכנים, ועדיף להימנע מכך.
זאת ועוד, בשיחה שקיימתי באחרונה עם סטודנטים בדיוק על נקודה זו הם העלו הצעה פשוטה בתכלית – לערוך לשופטי תביעות קטנות השתלמויות בנושאים הנוגעים לשיפוט בערכאה זו, על כל היבטיו. שופטים, כמו כל בעל מקצוע, יכולים וצריכים להשתלם בתחומי עיסוקם, במובן הרחב של המלה. אין בכך פחיתות כבוד. להיפך, בעל מקצוע טוב רק שוקד להתעדכן כל העת במה שישפר את תיפקודו, וכשמדובר בשופטים, הם אמורים לקרוא יותר מאשר פסקי דין או מאמרים משפטיים בלבד.
ועוד משהו, חשוב לא פחות: אם תתקבל הצעתו של גולדברג, לאן בדיוק יגיעו אלפי התביעות הנידונות מדי שנה בבית המשפט לתביעות קטנות? כיום מנותבות לשם תביעות בסכום של עד 31,900 שקל. אם יבוטל בית המשפט לתביעות קטנות, חלקן מן הסתם תמצאנה את דרכן לבתי משפט השלום – אשר עמוסים לא פחות. ואז נוכל לחזור ולשאול את השופט גולדברג, במילותיו שלו, אז מה הועלנו?
ולא זו בלבד, אלא שאם תתקבל הצעתו, נחזור לאותו מצב רע ששרר לפני 35 שנה – חלק מהאנשים, במיוחד אלו שתביעותיהם הן בסכומים נמוכים יחסית, יימנעו מלתבוע רק מפני שהסיכון הכספי לא יהיה כדאי עבורם. במילים אחרות, דווקא האזרחים שאין הפרוטה מצויה בכיסם הם אלו שמהם תימנע הנגישות לערכאה עממית וזולה זו. ומנגד, בית המשפט יהפוך לנחלתם של בעלי הממון בלבד.
לזה שואף השופט גולדברג? האם טחו עיניו מראות איזה הרס עלולה לזרוע צורת החשיבה שביטא היום? אפשר רק לקוות שמשבי האביב שסביבנו ישאו את המחשבה הזאת הרחק עם הרוח בטרם תהפוך למציאות-עיוועים.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות ומנהלת פורום צרכנות ב-ynet
לפנייה לכתב/ת 
