ליגת האלופות: ערב בלתי שגרתי בעולם משוגע

התבוסה של אינטר 5:2 מול שאלקה הוציאה את המיטב משימי ששון. לאונרדו, קראוץ', טוטנהאם, אינטר וגם ברצלונה, שחטאר וישראל - כולם תחת הסכין ובידי הלשון

שימי ששוןפורסם: 06.04.11 , 12:17

הערב הראשון של רבע גמר ליגת האלופות שלף את כל ההפתעות מהכובע, עוד לפני שהספקנו להגיד "ג'ק רובינסון". אז מה היה שם? 10 הערות לסיכום 11 שערים, וגם קצת על הקבוצה של המדינה

הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק

1. מישהו אמר חזון 2012? יש ימים שבהם גוברת התחושה שמשהו בכדור שלנו הולך ומשתגע. כך היה אתמול. בבוקר התעוררנו מוקדם הודות לרעשי מבול, ופתאום נזכרנו שבדצמבר הלכנו עם גופיות.

אינטר. ליגת האלופות? זאת העלובה! (EPA)

בערב, תוצאה אחרת גרמה לי לחשוב שאולי יש ממש בחזון בני המאייה לקראת 2012. שאלקה הביסה 2:5 בסן סירו את אינטר, וזה הגיוני כמו לתת לג'ובאני רוסו להנחות את "הגיע זמן לשון". אלופת אירופה, שבאה חבולה ועצבנית מהדרבי, ספגה חמישייה במשחק ביתי ועפה מליגת האלופות עוד טרם הגומלין. ומול מי? שאלקה! קבוצה עם שם של דבק מגע, שהיתה צריכה להפסיד מול הפועל תל אביב בבלומפילד.

2. הוליווד זה באיטליה. עד 21:45 עוד ראיתי לפרקים את הסרט "פעילות על טבעית" ששודר באחד מערוצי הסרטים. לא דמיינתי שהקרנה של סרט ההמשך מתוכננת בספורט 5+. האמת, כשהרשת של אינטר זזה חמש פעמים במשחק ביתי, זה הרבה יותר "על טבעי" מכמה דלתות שזזות בגלל הרוח.

סצינה מתוך "פעילות על טבעית". הגיעו גם לאיטליה (דרור עמיר, יח"צ)

3. ניתוח? אין צורך. אפשר לנסות לנתח את המשחק המטורף הזה מבחינה מקצועית, אבל חבל. כמו שהפרשן שגיא כהן אמר פעם: "יש משחקים משוגעים שאין טעם לצרף להם פרשנויות והסברים, פשוט כי אין כאלה". מאמן שאלקה החליט לתקוף וזה יפה, מאמן אינטר לא טקטיקן גדול וזה ידוע, אבל בכל יום אחר, גם אם פפ גווארדיולה ידריך את שאלקה ומירו בן שמעון יעמוד מולו כמאמן אינטר, זה לא ייגמר ב-2:5.

4. בלם? תנסו אולי מגן. לאינטר יש בעיה בהגנה. אנדראה ראנוקיה, בניגוד לאופן שבו צויר אמש במהלך המשחק, הוא בלם מצוין, הבלם הצעיר הטוב ביותר באיטליה. אין ספק שאתמול הוא ידע ערב גרוע, וכשהכל החל להתפרק, חוסר הניסיון שלו לא בדיוק תרם לעצירת המפולת.

שחקני שאלקה חוגגים. חלום שלהם, סיוט של אינטר (AFP)

עם זאת, הירידה ביכולת שלו החלה כשלידו הוצב כריסטיאן קיבו, שבימיו ברומא שיחק כבלם ואפילו הרשים, אבל בשלוש השנים האחרונות הוסב למגן. שני כרטיסים אדומים תוך ארבעה ימים, עם שמונה כדורים ברשת של הקבוצה שלו, מסכמים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את ניסוי הצבתו כבלם.

5. לוסיו חסר? תמצאו תירוץ אחר. נכון, לוסיו חסר. גם בגלל היכולות ההגנתיות וגם בכלל היכולת לדהור קדימה ולהוציא התקפות. אבל שכחנו את המשחק במינכן? הלא אלמלא החליטו מספר מלאכים לעמוד על קו שערו של ז'וליו סזאר, אינטר היתה חוטפת אפילו יותר מחמישייה. אולי ההגנה של אינטר חסרה את לוסיו, אבל גם איתו לא מדובר באותה הגנה אשתקד.

סילביו ברלוסקוני. החיוך שלא נגמר (AP)

6. ברלוסקוני מאושר. מה נגיד על לאונרדו? עלייתו ונפילתו. סיפור הצלחה מפתיע עד שבת האחרונה, והבוקר - אבי הביזיון. תוך 96 שעות נגמרה לאינטר העונה, והתואר היחיד שהברזילאי יוכל להעניק לנראצורי הוא הקופה איטליה. סילביו ברלוסקוני, שלפני הדרבי עוד הרהר בינו ובין עצמו אם עשה טעות כשפיטר את 'לאו', ודאי מחייך.

7. ערב מלהיב עם קורטוב של צדק. 11 שערים בשני משחקים זה הרבה מעבר לציפיות, בוודאי כשמדובר בשלב מתקדם כמו רבע גמר. ליל אמש היה אחד המהנים בשלב זה של הצ'מפיונס אי פעם, והאמת, גם נעשה בו סוג של צדק. אינטר, שהיתה צריכה לחטוף מבאיירן כמות חריגה של שערים ואיכשהו מצאה את עצמה ברבע הגמר, חטפה את הצרור מבת ארצם של הבווארים, שאלקה.

פיטר קראוץ' והכרטיס האדום. שעמום הממלכה (גטי אימג'ס)

8. איזה שעמום. ומה עם טוטנהאם? הבטיחו לנו קבוצה סקסית ומלהיבה. ומה קיבלנו? 180 דקות של בונקר מול מילאן ומשחק שמתבסס על הגבהות לפיטר קראוץ'. אתמול, שתי טעויות של השוער גומש (שמנע שלושה שערים בטוחים בסן סירו והציל את טוטנהאם מחניכיו של מאסימו אלגרי גם בווייט הארט ליין) אפשרו לז'וזה מוריניו לסגור עניין כבר אחרי 90 דקות, ולשלוח את ההפתעה המשעממת הביתה.

9. סיפור על תדהמה ו...תדהמה. אמש מצאתי את עצמי נדהם למשמע דבריו של רפאל ואן דר וארט מטוטנהאם, שהכריז בראיון לאחר המשחק: "אין לנו סיכוי". ככה, חלק וברור, אחר כך נדהמתי מעצמי. מה בסך הכל אמר ההולנדי? שלטוטנהאם אין סיכוי לחזור מפיגור בן ארבעה שערים מול מוריניו וריאל?

רפאל ואן דר וארט. איזו כנות, להעריץ! (רויטרס)

כמובן שנדהמתי מכפירתו בפוליטיקלי קורקט. בעולם שבו הכל סובב סביב כסף, חוזים, סוכנים, ייצוגיות, ספונסרים וכל המעטפת השיווקית, נחמד לשמוע שחקן שלא מתחבא מאחורי קלישאות ואומר את האמת בפרצוף. איך שלא תסתכלו על זה, מחוץ למגרש עולם הכדורגל משעמם נורא בגלל אותו פוליטיקלי קורקט.

כך אני מוצא עצמי לפעמים כמו ילד קטן וכועס מול אותן קלישאות חבוטות, כמו מתחנן שידברו איתי דוגרי פעם אחת ויפסיקו לסלף את העובדות. אגב, בעלים של קבוצות דווקא פחות שוקלים מילים. ככה זה כשאתה משלם לעצמך את השכר ולא נמצא בסכנת פיטורים.

ברצלונה. סליחה "ישראל", היום מול "ברזיל", סליחה שחטאר (AP)

10. ישראל מול ברזיל. הערב (ד') נבחרת ישראל, זאת אומרת ברצלונה, תארח את ברזיל 1970, זאת אומרת ברזיל 2011, שחטאר דונייצק כמובן. כל מי ששוחח בימים האחרונים עם אוהדי ברצלונה שסביבו (ובארץ יש המון), ודאי שם לב כי הם מביעים חשש עמוק מהאוקראינים, שמא זו תהפוך לשוחטת ותפרק לגורמים את אלופת ספרד.

זה בדיוק ההבדל בין מיליוני אוהדי ההצלחות, תופסי הטרמפים הנתעבים של בארסה, לאוהדים אמיתיים (ויש גם לבארסה כאלו), אלו שיודעים מה משמעות האהדה האמיתית למועדון גדול. כשיובנטוס שלי (לא משנה כמה גרועה היא) זוכה להגרלות קשות ואני שומע תגובות מנחמות שמלוות ב: "מפחיד, אה?", התגובה היא תמיד: "ממש לא. אנחנו יובה. מכבדים, אף פעם לא מפחדים. שיבואו, נראה אותם".

אוהדי ברצלונה האמיתיים. אותם לא תמצאו בארץ (AFP)

אבל אוהדי בארסה? "לא שמעת? גווארדיולה מפחד רק מהם!"- אני בטוח.

"הם לא הפסידו שנה וחצי בבית!"- אחרי 0:4 בקאמפ נואו, תוכלו להסתפק שם בתיקו. "יש להם יצטדיון חדש ומפחיד"- גם למכבי פתח תקווה, אוטוטו (יהיה מפחיד, הבטחה. עם אקוסטיקה מתאימה שישה אוהדים יכולים ליצור גיהנום).

"הם דוהרים לאליפות אוקראינה בפער ענק!"- וזה למרות המאבק מצד קרפטי לבוב? "הם כמו נבחרת ברזיל!"- כאילו, גם הם יעופו ברבע הגמר? "אבל הם טחנו את רומא!"- כן, לטחון את רומא זה קטע של הרבה קבוצות. בקיצור, בכיינים, ה"קבוצה שלכם" בחצי הגמר, אבל אם שחטאר תחליט אחרת ותסתום לי את הפה, מה טוב.