אפליית נשים? גם לגברים יש "תקרת זכוכית"

• מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
  

כשאומרים "תקרת הזכוכית", חושבים על נשים, אמהות, מבוגרים, מגזרי מיעוטים וכיוב' . אבל גם חלקים ב"מגזר" הגברי סובל לעתים מאפליה שבמקרים רבים עוברת מתחת לרדאר. משרתי המילואים הם דוגמה אחת, אך בהחלט לא היחידה. גם גברים דתיים וכאלו המעוניינים לעסוק במקצועות נשיים חובטים את ראשם לא פעם בתקרת זכוכית.

חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה אוסר על אפליית עובדים מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים. וממש כמו שאר האפליות, גם במקרה של משרתי המילואים אף אחד לא רוצה להודות בפה מלא שהוא עושה את זה.

מפלים "בשקט ובחדרי חדרים"

"הדברים נאמרים בשקט ובחדרי חדרים", טוענת הגב' חווה מרום, מנכ"לית "חוות דעת" – פיתוח הון אנושי העוסקת במיון ובאבחון עובדים. במהלך עבודתה היא נאלצת להתמודד עם דרישות מפלות כלפי כל האוכלוסיות, אבל איך בדיוק אפשר למנוע מלקוח את מבוקשו מבלי לאבד אותו? "הדרך שלי היא לא להילחם אלא להתיידד. גם אם אני בעלת דעות נוגדות לגבי העדפות הלקוח, אשתדל לעשות כמיטב יכולתי שגם הוא וגם המועסק העתידי יהיו בסופו של דבר מרוצים".

"למרות זאת – מה שמבקשים ממני לפעמים עולה על כל דמיון, שלא לדבר על בקשות שהן פשוטו כמשמעו עבירה על חוק שוויון הזדמנויות בתעסוקה", היא אומרת. מרום ספרת שבעשר השנים האחרונות חלה נטייה של חברות רבות לא לקבל לשורותיהן משרתי מילואים בדרגות גבוהות יחסיות ובגילאי הביניים. הסטיגמה שהתקבעה לגביהם היא שהם חסרי ניסיון עסקי, "לא מבינים את העולם שבחוץ", מקובעים מחשבתית ובעלי גישה שונה מהנצרך.

לדבריה, למרות ההילה, גברים בעלי תפקידים צבאיים בכירים הנדרשים לימי מילואים רבים, כמו למשל מג"דים או סמג"דים, לא יהוו מועמדים נחשקים לחברות האוהבות את עובדיהן צמודים כמה שיותר למשרד.

תקרת זכוכית או "חסם"?

ד"ר שניר, ראש התמחות במשאבי אנוש במכללה האקדמית ת"א-יפו, מעדיף להשתמש במונח "חסמים" כשמדברים על גברים בעולם העבודה ולא על "תקרת זכוכית". הוא מצביע בברור על שינוי משמעותי בחברה הישראלית שהפכה מחברה קולקטיביסטית ליותר אינדיבידואליסטית, שמשפיע מאוד על חוסר הרצון להעסיק דרגי הביניים המשתחררים מהצבא. "עניין "החבר'ה" מהצבא פחות ופחות מהווה משקל כשמדובר בהשמת עובדים ולכן הם עלולים להיתקל בבעיה בבואם להשתלב בעולם העסקים האזרחי."

.

נשיא ווריפון אירופה-אסיה-ישראל, לייזי ינאי, מספר שמילואים לא מהווים אצלו פרמטר להעסקה. הוא עצמו ממשיך לשרת במילואים גם בגיל חמישים ורואה בכך ערך חשוב מאוד. אבל, הוא מוסיף, כשהיה צעיר יותר, נתקל בבוסים שלא נרתעו לתת ביטוי לחוסר שביעות רצונם מכמות ימי המילואים שעשה.

מנכ"ל פוקס: מי שמנסה מצליח

מנכ"ל קבוצת זארה לשעבר ומנכ"ל קבוצת פוקס לשעבר, אלי קידר, מתקשה להאמין בקיומה של כל תקרת זכוכית או חסם באשר הוא. לדבריו, "כשאדם מעמיד קריטריונים מקצועיים גבוהים הוא יצליח, לא משנים המגדר, הגיל, האמונה או ההשקפה שלו". כאל"מ במיל. הוא אומר שלא נתקל בדעה קדומה או סטיגמה אשר מנעו ממנו שילוב או התקדמות בעולם העסקי, אבל הוא בהחלט מודע לקיומם.

"החברה הישראלית מאוד סטיגמטית לדעתו ונגועה בחוסר פרגון כללי", אומר קידר. למרות קיומם של מנכ"לים רבים המסתייגים מהעסקת אנשי צבא, יש לדעתו בסצנה העסקית בישראל גם מנכ"לים בכירים מאוד שיודעים להעריך את הניסיון והערכים שאנשי צבא מביאים איתם לשוק האזרחי".

גם גברים דתיים מועדים יותר לאפליה מאשר נשים דתיות או גברים שאינם דתיים. קורה פעמים רבות שמסייגים קבלה של אנשים דתיים מתוך תואנה של חוסר זמינות בחגים ומועדים לשמחה. זאת, למרות שהחוק אינו מתיר ממילא עבודה בשבת או חג. לפעמים התירוץ המוצג הוא שהם "אינם מסתדרים עם החזות הכללית".

נשים דתיות מופלות פחות

גם לתפקידים בחו"ל מעדיפים לא לקבל דתיים, זאת כדי לא לנפנף בבד האדום אל מול פני הגויים, ואולי גם כדי לא להקשות על המועמד שיצטרך להשתלב בסביבתו החדשה בצורה אופטימאלית (עניין שעומד עיתים במבחן המציאות). נכון שבעיה זו תקפה לכל הציבור הדתי, אך לנשים דתיות קל יותר להשתלב בחברה בעלת אופי חילוני, אומרת מרום.

אפליה נוספת ממנה סובלים הגברים היא בנסותם להתקבל לתחום עיסוק הנתפס כנשי. זו למעשה תמונת מראה של האפליה נגד נשים המנסות להתקבל לתחום גברי. לדברי מרום, "תפקידים מסוימים הנושאים אופי נשי סגורים כמעט לחלוטין בפני גברים המבקשים להתקבל אליהם; תפקידים כמו פקידי קבלה, מזכירים וגם אומנים (מלשון אומנת) וגננים (מלשון גננת). 

"לא עולה על דעת המעסיקים לקבל לתפקידים כאלה גבר וכל אחד המגיש מועמדותו נידון לכישלון מראש", היא אומרת. אבל לא רק תפקידים מובהקים כל כך בנשיותם חסומים במידה רבה לגברים. ישנם גם תחומים מובהקי נשיות כמו חברות ביו-רפואיות למשל.

מאמצים "אופי נשי"

נילי אורבך, מנכ"לית כ.צ.ט פארמה, מסכימה שחברות בתחום הבריאות הן בעלות גוון נשי יותר. בכ.צ.ט מתוך עשרים תועמלנים בחברה רק אחד הוא גבר ויותר ממחצית מדרג הניהול הבכיר הן מנהלות. לדבריה, לסביבת עבודה נשית יש אופי שונה מלסביבה גברית.

באיזה אופן? "יש יותר שיח נשי על משפחה וילדים במסדרונות והגברים נצרכים פתאום להתחבר לצד הנשי שלהם כדי להפוך חלק מהקונצנזוס החברתי". עם זאת אלו שכן מצליחים "להשתחל" לתוך מקצועות וענפים נשיים נהנים לא פעם מההבדלים אומרת אורבך. "עובדים-גברים רבים אפילו נהנים מגילוי הצד הנשי שלהם והשחרור מהנורמות הגבריות הנוקשות יותר".