ספרים על הסכין ועל המצה

בכל ספר שתפתחו, יש משהו שמוציא את הקורא מעבדות לחירות. בכל סיפור שתקראו, כזה שבדה סופר מליבו או כזה המתבסס על מעשה שהיה, יש גרעין של יציאה מעבדות לחירות. הספר משחרר את הקורא מעבדות שגרת היומיום, לעולמות הדמיון והפנאי. הסיפור תמיד יתאר דמויות הנחלצות ממצוקה או נקלעות אליה, המתגברות על קושי או נכנעות לו, הנשארות בעבדותן או משתחררות ממנה.

• בואו להתעדכן בחדשות, סרטונים ותמונות בלעדיות בעמוד הפייסבוק של ynet
• הצטרפו לעמוד של ynet תרבות בפייסבוק
  

על החירות, מאת ג'ון סטיוארט מיל

אי אפשר להבין את הליברליזם בן ימינו בלי לקרוא את "על החירות" של ג'ון סטיוארט מיל, אחד מגדולי הפילוסופים של המאה ה-19. אי אפשר לנהל דיון אקטואלי על יחסי היחיד והחברה, הציבור והמדינה, בלי להידרש ליסודות שהניח מיל. בעצם, מיל הציע דבר פשוט - לכאורה פשוט: לא לפגוע בחרותו של הפרט אלא במקרים שבהם יש צורך לעשות זאת כדי להגן על אחרים מפני פגיעה. בשלב היישום התעוררו כמובן בעיות.

יתרון הדמוקרטיה: על כוחו של החופש לגבור על הרודנות והטרור, מאת נתן שרנסקי

בעיצומה של המהפכה במדינות המזרח התיכון, שווה לחזור לספר הזה, שהיה אחד החשובים בהנחת היסודות לדוקטרינת קידום החירות של העשור שעבר. במישור הרכילותי, הספר של שרנסקי השפיע עמוקות על הנשיא ג'ורג' בוש, שגם המליץ עליו וגם השתמש ברעיונותיו באחד מנאומיו החשובים ביותר - נאום ההשבעה לכהונה השנייה. אבל את הספר הזה שווה לקרוא לא בגלל הרכילות, אלא בגלל התוכן. בין אם תסכימו אם תוכנו ובין אם לאו, הספר של שרנסקי מסביר היטב את הקשר שבין רודנות לבין טרור, וקובע את "מבחן כיכר העיר" כרף שאין רלבנטי ממנו.

הקשר בין רודנות לטרור (עטיפת הספר) 

חקירות תלמודיות, מאת ז'ורז' הנסל

בפרק החמישי של ספרו, מנסה המלומד הנסל, חתנו וממשיכו של הפילוסוף עמנואל לוינס, לעמוד על האופן שבו מתמודד התלמוד עם פרדוקס שהוא אבן יסוד של היהדות: התורה ומצוותיה הן עול, שאופיו כפייתי. התלמוד לא מנסה להסתיר את העובדה הזאת - "הוא פשוט קובע שלהשתעבדות לעול הזה יש גם צד שני: היא משחררת משעבודם של עולים אחרים". הרבה ספרים שנוגעים ביהדות עוסקים גם בשאלות של חירות וכפיה. אך בחקירותיו של הנסל בתלמוד בחרתי מכדי לייצג מגוון של ספרים, שבעצם כתיבתם יש מימד של שחרור ושל חופש: החופש לחשוב מחדש, לפענח מחדש, את הטקסט העתיק.

חופש בגרסה התלמודית (עטיפת הספר) 

טביה החולב, מאת שלום עליכם

בצדק תשאלו: מה עניין טביה החולב (בתרגומו החדש של דן מירון, או טוביה, כפי שרוב העם מכיר אותו, בתרגום הישן של י.ד ברקוביץ') לרשימה שנושאה "חירות". נדמה לי שאפשר למצוא קשר.

טביה החולב, ביטויה המובהק של חירות אנושית

הנה היהודי החי בתקופה שעל קו התפר שבין ישן לחדש, בין מסורת למודרנה, שנפשו ומשפחתו מיטלטלת בין ציות לכללים הישנים לבין בחירה חופשית ואישית בעתיד מסוג חדש. הנה בנותיו, המתלבטות בין החופש להינשא לאהובן העני-סוציאליסט-גוי, לבין מה שמצפים מהן הקהילה וההורים. הנה ההומור של שלום עליכם, במלוא תפארתו - שגם הוא ביטויה המובהק של חירות אנושית.

הגדת החירות, מאת מחברים שונים

הנה עוד דרך לחגוג את פסח, או לפתח אוסף מסוג חדש: הגדות חירות. בספר

שכתבתי על יהדות אמריקה - "שטעטל בייגל בייסבול" - מופיע סיפור על הגדה אחת כזאת: "הגדת החופש" של הרב ארתור וסקו, שנכתבה בצל מהומות השחורים של 1968, ואשר שימשה כלי נוסף לטיפוח הברית בין יהודים ובין שחורים באמריקה בתקופת המאבק על שיוויון זכויות.

אבל יש הרבה הגדות חירות - כשם שיש ליהודים הרבה דעות ומטרות לקדם: יש הגדת חירות "ימנית" שיעדה שיחרורו של יונתן פולארד מהכלא. יש אחת "שמאלנית" שהוציא לפני חצי מאה "חוג הנוער המתקדם" בחיפה. יש הגדת "חירות שלי" שהכנסותיה קודש לילדים חוסים. ויש "הגדת החירות" לרגל 60 שנות מדינת ישראל. הן מעידות על מצב הרוח של היהודים הרבה יותר מאשר על חג הפסח. ומה יותר מעניין מיהודים?