"דייויד, לא כועסים, רק תישאר" / מכתב לבלאט
"בגרסה הקודמת שלך היית מוחא כפיים, לא הפסקת לחייך וסירבת לקחת אחריות. כזה שהניף ב-2003 את השלט 'דייויד, לא כועסים, רק תלך', אני חש בשינוי שעבר בך. בהצלחה בלאט, ותודה על כיף גדול". קובי בכר, מכביסט בנשמה, סוגר מעגל
היום, ממרומי העונה המדהימה של בלאט ומכבי, כשהצהובים מדהימים את כולם עם העפלה לפיינל פור תוך הצגת כדורסל אטרקטיבי, זה הזמן לסגור חשבון, ולפנות ישירות לבלאט. ממני קובי בכר, לדייויד בלאט, אחד על אחד.
איזה כיף שחזרת, דייויד
"'דייויד, דייויד, דייויד, דייויד, דייויד, דייויד בלאט'. כל כך ייחלתי לחזור ולשיר את השיר הזה. כן, גם באותו יום שבו הנפתי עם חבריי את השלט הדורש לפטרך. כבר אז ידעתי מי אתה. כן כן, גם בשתי העונות בהן הרגשתי שאני מגיע למשחקים מתוך חובתי לאהבה שלי - מכבי ת"א - ולא כדי ליהנות מכדורסל.חשוב לציין - גם אז לא שכחתי לרגע מי החזיר את מכבי בתחילת העשור להיות מפלצת צהובה, כזו שכל קבוצה רועדת ממנה. זה היית אתה - גאון הכדורסל. איש כל כך נחמד, עם הרבה זכויות מהחוויות שלי שהחלו בסלוניקי, פסח 2000.
דייויד בלאט. תישאר, תישאר, תישאר! (צילום: אלי אלגרט)
לכן כותרות השלטים 'דייויד, לא כועסים רק תלך' ו-'דייויד - תודה ושלום', נראות פשוטות. אבל עירוב הרגשות מאחורי הניסוחים היה קשה ומעמיק. כי כשאתה נחמד מדי, קשה מאוד להוביל קבוצה, בטח ובטח כזו כמו מכבי תל אביב.
דייויד, בגרסה הקודמת שלך היית מוחא כפיים לשחקנים בכל מצב ובכל מקרה, גם אם חזרו על סדרת טעויות לא הגיוניות. לא היית מפסיק לחייך אל עבר כל שופט - 40 דקות לפני המשחק, במהלכו ו-40 דקות אחריו. הצ'פחות הידידותיות בישבן עפו ממך לכל עבר, ובלי שום קשר היית מאוד נחמד, גם לעצמך, וסירבת לקחת אחריות.
היה לקהל מאוד קשה להבין, איך דווקא האיש שהחזיר אותנו למפה ב-1999/2000 היה זה שהשתיק את הקהל בהיכל וביטל את השמחה לפחות לעונה וחצי, כולל את 2001/02, בה הגענו לפיינל פור. זו היתה שנה דיכאונית, והפיינל פור היה מקרי לגמרי. למרות זאת לא חסכתי מעצמי לנסוע גם לשם, למרות הידיעה והרצון שהעונה כבר תסתיים.
השנה, ברור לי שאין קבוצה, שחקנים ומאמן שראויים יותר ממכבי ת"א בראשותך לזכות ביורוליג. כי עם כל הכבוד לניצחונות, לא פחות חשובה היא הדרך. הקהל מגיע להיכל ונהנה ממה שהוא רואה, וזה הישג בפני עצמו.
גיא פניני. השחקנים בטירוף, הקהל בטירוף (צילום: אלי אלגרט)
היום אתה משלב את הנחמדות שלך עם רצון עז לנצח כל משחק, כמו מכביסט אמיתי. משחק אצלך מתפצל לעשרות או מאות מערכות קרב ואתה רוצה לנצח בכל אחת מהן. אתה לא מהסס לצרוח על שחקן שעשה טעות קטנה כשמכבי מובילה ב-40 הפרש ולא מפסיק לנצח משחק, לא כל מחצית וגם לא כל רבע. אתה בוער בכל התקפה והגנה, השחקנים בטירוף. והקהל בטירוף.
זה אולי יישמע יומרני, אבל אני חושב שלחבריי ולי יש חלק לא מבוטל בפיינל פור השנה. לקהל יש חלק אדיר בהישגים של כל קבוצה. הקהל הוא זה שיוצר את העניין, הוא הרייטינג והכח שמניע ודוחף. ואני חלק מהקהל.
דייויד פדרמן. ההנהלה שמעה את הרחשים והדעות של הקהל (אלי אלגרט)
לא סתם חלק, אלא חלק שבחר לקום ולעשות משהו עם הסבל, להניף שלט מחאה שנדמה שהשפיע על ראשי המועדון ולו במעט, כשהתקבלה ההחלטה על סיום תפקידך כמאמן ראשי בסיום עונת 2002/03. ואני כל כך גאה בראשי המועדון.
בתום המשחק בליגה האדריאטית, בו הנפתי את השלט, אמר דייויד פדרמן: 'אנחנו שומעים וקשובים גם לרחשים ולדעות של הקהל'. הייתי גאה במכבי וגם באופן אישי הרגשתי גאה, אבל למרות זאת הייתי עצוב ואף הרגשתי מעט אשם, כי המהלך היה הכרחי, גם אם ההיפרדות ממך היא זמנית. אני חושב שגם דייויד הבין, שכנראה משהו היה חסר כדי להצליח בסיר הלחץ שנקרא מכבי ת"א.
דייויד בלאט. הפעם יש גם 'רוע' (צילום: אלי אלגרט)
ואיזה כיף שחזרת כמו גבר, עם ביצים ענקיות, בשילוב מדהים בין ג'נטלמן לבין המאמן הקשוח. הפכת לדורסני, למי שמשתלט על כל משחק ומשפיע על שחקן תוך שהוא מביא את הגאונות המקצועית שלו. הפעם יש גם בנוסף לחביבות והנחמדות גם את ה'רוע' במרכאות כפולות, שכל כך היה חסר!
בהצלחה אישית לך, דייויד, ובהצלחה למכבי! ותודה על כיף גדול (שעדיין לא נגמר). ובהזדמנות זו תודה ענקית על העונות הגדולות בתחילת העשור. ועוד מילה קטנה - תישאר".
לפנייה לכתב/ת 
