שדה מוקשים בפריים טיים
קללות ב"החברים של נאור"? ויחסים פתוחים אצל אלון גל, או התכנים בהישרדות ובאח הגדול - זה כן מתאים לילדים? עד שלא יהיו פה ארגוני צרכנים והורים כמו בארה"ב, נמשיך להזדעזע בשקט
זה לא לוח משדרים, זה שדה מוקשים. בכל רגע נתון בשעות צפיית השיא, בשני הערוצים המסחריים, אתם עלולים להיתקל במשהו שבהחלט לא מתאים לצפייה משפחתית משותפת. השבוע זה היה צרור ניבולי פה, קללות ואלימות מילולית ותכנים מיניים ב"החברים של נאור", מפיו של שחקן בן 13 המגלם ילד בן 12. מה הילדים המכורבלים לצידכם על הספה רואים, כשהם צופים בדבר כזה?
"החברים של נאור". נמחקו מרשימת הצפיה (צילום: יוסי צבקר)
ברור שנאור והחברים שלו נמחקו מרשימת הצפיה האפשרית שלי עם משפחתי, אבל עוד לפני כן היה עלי למחוק את כל תוכניות התעודה, כולל כלבוטק, כי מדי פעם ובלי אזהרה מתאימה, אלה בוחרות לעסוק בתכנים שלטעמי מיותרים לגמרי לילדי בית הספר היסודי, וביניהם הטרדות מיניות וייצוגיהם הגרפיים המפורטים. התכנים ודאי ראויים, השעה – ממש לא.
אחר כך מחקתי גם את אלון גל, כי להשקפתי פריים טיים לא צריך לכלול שיחות עם בני זוג שתוהים אם זה בסדר לשכב עם אחרים. טריני וסוזנה הוכרזו לא מתאימות, כי הן חופנות שדיים כאילו כך רצוי להתנהג כשמדברים על בגדים והן גם פולטות כמויות נכבדות של מלים בעלות ארבע אותיות באנגלית, באופן שלא היה עובר שום רגולטור בר דעת בשעות הפריים באנגליה, ארצות הברית או יקומים אלטרנטיביים נאורים.
"הישרדות". מתאים לאוזניים קטנות? (צילום: גיא קרן)
הישרדות? תלוי: בהעדר כתובית אזהרה, אי אפשר לדעת מראש אם מה שייאמר שם מתאים לאוזניים קטנות או לא, וכך, לצערי, גם "ארץ נהדרת". על "האח הגדול" אין מה לדבר. אפילו "כוכב נולד" מעורר חששות. בעונה שעברה, כיביתי את המכשיר ברגע שדנה אינטרנשיונל בחרה להגג על ויברטורים.
כך שמה שנותר, פחות או יותר, זה "לעוף על המליון" או "כאן גרים בכיף" בשידור חוזר בערוץ 10, ו"כוכב נולד" ב–2.
לרענן את אוצר הקללות
טלוויזיה מסחרית אינה אמורה לחנך ילדים לדבר בשפה נקיה או להימנע מהתנהגות מינית מוחצנת. אנשים שמתמרמרים על לשון הקללות של ילדיהם ומאשימים את הטלוויזיה מצחיקים אותי: הם כנראה מעולם לא ביקרו בחצר בית ספר בעת הפסקה, ולא שמעו במו אוזניהם היכן למדו החמודים הקטנים לדבר כמלחים שיכורים בבית בושת. הטלוויזיה אינה אשמה – היא רק אחראית לכך, שמפלס הלגיטימיות לדיבורים מלוכלכים במרחב הציבורי עולה בלי הפרעה.
"האח הגדול". לדפוק לה ת'ראש, שתאבד הכרה (צילום: ערוץ 2)
בדיוק כדי למנוע את התופעה הזאת יש בעולם הנאור רגולציה אכזרית שסופרת מילים גסות, אלימות, התעמרות בבני אדם, תכנים מיניים ותועבה. רק לפני שנתיים ריענן ה–BBC את כללי הלשון לצפיית שיא וקבע, שרק במקרים חריגים תתקבל הצדקה לשימוש בלשון לא נאותה בשעות האלה, וכל השאר יתכבדו וישלמו קנסות רציניים. ה-FCC, זרוע הרגולציה הממשלתית של ארצות הברית, גם הוא לא רואה בעין יפה שימוש בגסויות בשעות המשפחתיות, ורשתות השידור הכלל-ארציות נאלצות להיפרד ממאות אלפי דולרים על כל חריגה מן הכללים.
בארצות קצת יותר מסודרות משלנו, המפרסמים מהווים סוג של צנזורה אפקטיבית ורבת עוצמה. חברות שמממתגות את עצמן כמי שמוכרות מוצרים לכל המשפחה, לא ימשיכו לפרסם בתוכניות ובסדרות שמפרות את הכללים שוב ושוב. עצם המחשבה על אובדן ההכנסות הורגת יוזמות לניבולי פה בלתי נחוצים בעודן באיבן, אבל אצלנו לאף אחד לא אכפת: כאילו אמרו החברות הגדולות לצופים, זה בסדר, אנחנו יודעים שכולכם מדברים ככה.
עוד גורם שתורם לנקיונו היחסי של המסך, וחסר אצלנו עד כאב, הוא ארגוני צרכנים והורים שיעשו קצת סדר, או לפחות הפרדה ברורה בין התכנים המיועדים לכל המשפחה ואלה שמתאימים למבוגרים בלבד. גם כאן הצרכן הישראלי מתכרבל באדישותו המוכרת ואם הוא מזדעזע, הוא משאיר את החוויה לעצמו מבלי למנף אותה לכלל שינוי. והלא קל כל כך לפתוח קבוצת פייסבוק שתנסה להחזיר את הפריים טיים למשפחות – אבל תקנו אותי אם אני טועה, לא מצאתי דבר שכזה.
ואם כולם שותקים, באמת שאין סיבה לחשוב שהקללות, האזכורים התכופים לאנטומיה של האמ-אמא של מישהו, שיחות על מה שמבוגרים עושים בצנעה ובהסכמה יירדו מן המסך בעצמן. להיפך, הן יילכו ויתרבו, ועימן תלך ותתעצם התחושה שזה בסדר גמור – כי אם הורים אינם מסוגלים למגר את התחושה הזאת, למפרסמים אין עניין להילחם בה, וליוצרי התוכן יש עניין למלא את המסך במה שלא מתאים לילדים, באמת שאי אפשר יהיה עוד לתבוע מהם לדבר בשפה נקיה. אולי צריך לעשות את ההיפך: לשבת ביחד ולרענן את אוצר הקללות המשפחתי, דקה לפני שמתכרבלים מול המסך.
