מונולוגים מהגינה
אלטון ג'ון ובן זוגו דיוויד פורניש לקחו את רומיאו ויוליה הדרמטיים של שייקספיר ועיצבו אותם כגמדי גינה בסרט אנימציה מלא קיטש. התוצאה "נומיאו ויוליה" דווקא מרעננת ומפתיעה לטובה
נדמה שכבר היו אין ספור עיבודים קולנועיים ל"רומיאו ויוליה". השילוב של אהבת נעורים, משפחות יריבות וסיום טראגי הוכיח עצמו כגילום המושלם של הטרגדיה הרומנטית. אבל למה לקחת את הדברים קשה? אולי נזנח את רגשות האשם, נניח בצד את האלמנט הטראגי ונהפוך את "רומיאו ויוליה" לסרט ילדים.
ואם כבר סרט ילדים, למה לא באנימציה? ואז, כמובן צריך גם שירים, ועדיף שיהיו שמחים, ובתור גיבורים נשתמש בפסלים בצורת גמדי גינה. כנראה שזה היה קו המחשבה שהנחה את הצמד, הכולל את דיוויד פורניש (המפיק) ואת בן זוגו הזמר אלטון ג'ון (רבים משיריו מעטרים את הסרט), שעמדו מאחורי "נומיאו ויוליה" ("Gnomeo & Juliet"). כנראה שהם לא פחדו שרוחו של שייקספיר תרדוף אותם.
אהבה אסורה. הצד האדום ב"נומיאו ויוליה"
אם נודה באמת הרי שלמר שייקספיר יש רשימה ארוכה של יוצרי קולנוע, שבהם הוא יצטרך לטפל לפני שהוא יגיע ליוצריו של סרט זה. מה עם סדרת האנימה מ-2007 "Romeo x Juliet", שבה "ורונה החדשה" מרחפת בשמים ויוליה הפכה ללוחמת חרבות מיומנת? או "טרומיאו ויוליה" (1996) של חברת ההפקות הזבלית "טרומה פילמז", שבה האבות במשפחות מונטגיו וקפולט היו שותפים בתעשיית הפורנו? גם עם העיבוד ההיפר-קינטי של באז לורמן "רומיאו + יוליה" (1996) אפשר להתחשבן.
מה קורה בחצר האחורית?
למי שלא מאבד את חוש ההומור לנוכח הבדיחות על חשבונה של יצירת מופת, "נומיאו ויוליה" הוא בידור חביב ועליז המתאים במידה רבה לצופים צעירים, אך כולל בתוכו בדיחות המכוונות לצופים הבוגרים שכבר מכירים לפני ולפנים את המקור.
מעבר לחומת ההפרדה: הגינה הכחולה
שני שכנים מבוגרים ומסוכסכים גרים בעיירה Stratford-upon-Avon (המקום בו נולד שייקספיר) - גברת מונטגיו (ג'ולי וולטרס) ומר קפולט (ריצ'ארד וילסון). אך היריבות האמיתית מתרחשת בין הגינות הצמודות, שתיהן משופעות באותו סממן דקורטיבי המעיד על טעם לא משובח במיוחד – גמדי גינה.
בחצר של הגברת מונטגיו נמצאים "הכחולים" ובראשן ליידי בלוברי (מגי סמית), אימו של נומיאו (ג'יימס מקאבוי). בצד השני "האדומים" ובראשם לורד רדבריק (מייקל קיין), אביה של ג'ולייט (אמלי בלנט).
סיפור רומיאו ויוליה - בלי הסוף הטראגי
העימותים בין שני הצדדים מתחילים במרוץ פרוע על מכסחות דשא ומתפתחים לסדרת התנכלויות הדדיות שהולכת ומחריפה עד לדרגה כמעט אפוקליפטית. האם יצירת המופת הקטנה "שכנים" (1952) של נורמן מקלארן היוותה מקור השראה? לאחר שנומיאו מפסיד לטיבולט (ג'ייסון סטאטהאם) הבריון והרמאי, הוא יוצא לפעולת "תג מחיר" בשטח של האדומים.
הסתבכות הנקמה מבריחה אותו משטח גינת האדומים לגינה צמודה ובה חממת פרחים. שם הוא פוגש את ג'ולייט שהגיעה גם היא בכדי לקחת פרח סחלב שייפה את גינת האדומים. כשהם מגלים זה את מוצאו של זה - ההתאהבות כבר התרחשה.
שייקספיר שייק
גם דמויות המשנה מהדהדות למחזה המקורי: הגינה השלישית, זו שבה נפגשו, הופכת למקום אליו הם חוזרים ושבים. במקום הכומר לורנצו, איש אמונו של רומיאו, יש בגינה זו פלמינגו מפלסטיק (ג'ים קאמינגס). בהשראת הסצנה סוחטת הדמעות, שבה מוצג סיפורה של ג'סי ב"צעצוע של סיפור 2" - הוא מספר לזוג האוהבים את סיפורו הטראגי של קישוט גינה, שנזנח לאחר שהזוג שהבית היה שייך לו הסתכסך ונפרד.
פלמנגו ורוד במקום הכומר לורנצו
במקום המטפלת של ג'ולייט, כאן אנו מקבלים את החברה הטובה נאנט (אשלי ג'נסן), קישוט מקרמיקה למזרקת גינה בצורת צפרדע עם פה פעור לרווחה. היא זו שמבהירה לג'ולייט כי אהבתה לרומיאו היא טראגית.
ההתייחסויות והקריצות למחזותיו האחרים של שייקספיר מצויות בשפע בסרט. ההתכתבות המודעת מחייבת פאוזה המגיעה לפני הסוף שאמור היה להיות טראגי, ובה נומיאו מתווכח עם פסל של שייקספיר וטוען בפניו כי סוף זה הוא בהחלט מן הנמנע.
זה אולי נשמע מתוחכם יתר על המידה עבור סרט ילדים, אבל לא על פי ההתרשמות מההקרנה בה נכחתי, לא נראה שיש כאן בעיה מיוחדת.
העיצוב הוויזואלי של הדמויות אינו מטשטש את מאפיינים הקיטשים, אלא להפך, מנצל זאת להומור רווי מודעות עצמית אודות המופרכות של קישוטים אלו. כגיבורי סיפור אהבה, שני גמדי הגינה שונים מאוד מהמלאכותיות המיופייפת של המאוהבים המקובלת באנימציה מסחרית. הקיטש הכעור הוא דרגה חדשה של אוטנטיות. סוזן זונטאג בטח מתהפכת בקברה.
