מגנרל קאסם ועד הקסאם
גנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס במשמרות המהפכה האיראניים, האיש שחימש את חמאס, ודאי אינו רווה נחת מהתקיפות הטקטיות של חמאס, המסבות נזק לתשתיות הלחימה בעזה. פוליסת הביטוח של איראן ליום הדין
ירי נ"ט מדויק של חמאס על אוטובוס אזרחי, ואותן רקטות ארוכות טווח כפי שנחשפו בכתב האישום נגד דיראר אבו סיסי, מנהל התעשיות הביטחוניות של חמאס - הם רק נדבך ממה שמוכר וידוע במערכת הביטחון בשנתיים האחרונות.
לפני מבצע עופרת יצוקה הסתירו בצה"ל את טווח הרקטות שיש בידי חמאס. העובדה שכל ערי הנגב נמצאות תחת איום נחשפה רק כשהרקטות נורו. בתום מבצע "עופרת יצוקה" בינואר 2009 איש לא דיבר על כשל מודיעיני משום שהמידע על הרקטות, המספרים והטווחים היו ידועים לכל מי שעסק באיום העזתי ובהקשר האיראני. רק האזרחים - המטרות הפוטנציאליות - נותרו בעלטה, נינוחים בחוסר הידיעה.
הכמויות האדירות שהופיעו בחומר המודיעיני של פיקוד דרום היו תוצר של מסלול הברחות המפותל - שתחילתו במפעל האיראני וסופו במנהרה שברפיח או בנהר הליטאני שבלבנון. את תוצרי המסלול הזה חווים כיום תושבי הדרום.
כדי לתהות על קנקנה של החוליה הראשונה בשרשרת, צריך לחזור לתקופה שלאחר המהפכה האיסלאמית ב-1979, אז ניתק המערב באופן רשמי את קשריו המסחריים-צבאיים עם איראן, שהפכה תלויה בייצור עצמי. מערכות הנשק המערביות תוצרת ארצות הברית, אירופה וישראל היו בשפע אבל חלקי החילוף הלכו והתמעטו.
בדומה למדינות אחרות שמצאו עצמן תחת מצור מסחרי התפתחה באיראן תעשיית נשק מפותחת. המטרה היתה להפחית את התלות במקורות חיצוניים. הבעיה העיקרית של האיראנים, ובעיקר של כוח אל-קודס במשמרות המהפכה היתה כיצד ניתן לייצא את התוצרים המוצלחים למוצבי הספר, ל"שכבת המגן החיצונית" של איראן במזרח התיכון - לחיזבאללה בלבנון, לחמאס בעזה ולשליחים האחרים. איך מייצאים חומרים אסורים במציאות שבה לווייני המערב מצלמים כל ארגז שיוצא מפתח מפעל, כל נמל תעופה, מחסן ומכולה שחשודים באחסון תוצרי התעשיות הצבאיות באיראן.
לייצא את המהפכה
הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח אל-קודס במשמרות המהפכה, היה האיש שעליו הוטלה המשימה. האיש שגם אחראי באופן ישיר למאזן החימוש בעזה. כוח אל-קודס הוקם בתחילת שנות ה-90 כדי לפעול בצורה חשאית מחוץ לגבולות איראן. הרעיון שעמד מאחורי ההקמה החפוזה היה לבנות מנגנון מבצע - כוח מובחר שייצא את המהפכה האיסלאמית החוצה.
למערב אין מידע רב על סולימאני, אך לכולם ברור שהוא איש מפתח בפעילות החוץ של איראן. סולימאני נולד ב-1957 בעיר הקדושה קום. העיר שב-2009 התגלתה כקדושה גם לפרויקט הגרעין האיראני. מקום מסתור לאורניום מועשר ולמערכת צנטריפוגות.
תחת סולימאני, שהפך למפקד כוח קודס במשמרות המהפכה ב-1998, משרתים על-פי ההערכות גורמי ביון מערבים כמה אלפי סוכנים איראנים ומיעוט של בני לאומים אחרים. המשותף לכולם הוא היכרות עם השפה הערבית ונאמנות חסרת פשרות למהפכה.
המפקד הראשון של כוח אל-קודס, הגנרל אחמד וחידי, היה זה שטיפח את ההצלחה הגדולה ביותר של איראן בייצוא המהפכה - חיזבאללה. וחידי, שנכנס לתפקידו ב-1990 במקביל להפיכת חיזבאללה לארגון גרילה אפקטיבי, דאג, על-פי גורם ישראלי בכיר, להעביר מדי שנה קרוב ל-200 מיליון דולרים לביירות ומשם לכוחות בשטח. מאוחר יותר הפך וחידי לסגן שר ההגנה האיראני. במקביל הוצא נגדו צו הסגרה בינלאומי בשל מעורבותו בפיגוע הטרור נגד בניין הקהילה היהודית בארגנטינה (18 ביולי 1994).
מאז מלחמת לבנון השנייה, הפך הסיוע הזה לממוסד. באוקטובר 2006 התחייבה איראן להעביר 250 מיליון דולרים לחמאס. מחנות אימונים של אל-קודס הוקמו ברצועת עזה, כאלטרנטיבה למרכז האימונים של משמרות המהפכה באיראן, שאליו נשלחו עד אז פעילי הג'יהאד מכל רחבי העולם.
הכסף והנשק שהעביר הגנרל סולמאני היו ביטוי לברית לא רשמית. לכן אפשר להניח שהוא לא רווה נחת מפעילות טקטית שמבצע חמאס. פגיעה בישראלים לא שווה בעיני סולימאני את הרס תשתיות הלחימה שנוצרו ברצועה - פוליסת הביטוח שהקים בהשקעה רבה לקראת יום הדין.
ד"ר יועז הנדל ויעקב כץ, מחברי הספר "ישראל נגד איראן - מלחמת הצללים" בהוצאת כינרת זמורה ביתן
לפנייה לכתב/ת 
