הוא פוטר מעבודתו, אז היא לימדה אותו לתפור

אני בת 65, מעצבת ומורה בדימוס. קובי בן 67, אנחנו חיים ועובדים יחד בראשון לציון. הכרנו באוגוסט 1965, כשנשלחתי לשבוע עזרה במשקים לקיבוץ חפציבה, במסגרת השבוע האחרון של הטירונות. ביום האחרון לשהותנו בקיבוץ נערך פיקניק בכנרת, עם בני המשק. אכלנו צהריים, וכשביקשו מתנדבים לשטיפת כלים, קובי הקיבוצניק זרק את שמי. כיוון שכך, צירפתי אותו אליי לעזרה. צילמו אותנו (ראו תמונה למטה), והתמונה היתה הסיבה שלו שנחליף כתובות, כדי לשמור על קשר. השאר כבר היסטוריה.

• הצטרפו לפייסבוק של ynet
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
  

התמונה הראשונה שלנו יחד, שהיתה התירוץ שלו לשמור על קשר

נהנים לעבוד יחד, אבל לא הכל דבש

במקביל המשכתי ללמד בחטיבת הביניים בבקרים. כמורה היתה לי מערכת שעות קבועה וימים חופשיים, כך שיכולתי לתמרן בין בית הספר, בית ולימודים. לאחר שפרשתי לגמלאות ממשרד החינוך, ביוזמת קובי החלטנו לפתוח סטודיו משלנו, גם הוא בראשון לציון. בשבע השנים האחרונות אנחנו עובדים בו יחד, כשקובי מנהל את החלק האדמיניסטרטיבי, וגם גוזר, תופר, מגהץ ודואג שהלקוחה תקבל שמלה איכותית.  

הבגדים שעיצבתי לעצמי הפכו מבוקשים אצל החברות (צילום: מיכאל חורי)

קהל הלקוחות שלנו הן נשים, המחפשות בגד מיוחד לאירוע שיותאם למידותיהן בתפירה אישית, במידות גדולות וגם במידות גדולות יחסית. חשוב לי מאוד להקשיב לרצונות של הלקוחה. אנחנו בגיל בו כבר יכולנו לצאת לפנסיה, לטייל וליהנות, אבל אנחנו שמחים ללכת כל בוקר לעבוד בסטודיו. לגרום אושר ללקוחות כשאנחנו מעצבים זו ההנאה שלנו.

• זוגות שסיפורם המלא ותמונותיהם יתפרסמו בערוץ יחסים יקבלו במתנה ספר רומנטי אישי בכיכובם, מתנת בני רן הוצאה לאור .