מותר לפרסם תמונות ילדים באינטרנט?
סיפורו של אב שחויב לפצות את גרושתו לאחר שתיאר בבלוג סכסוך משפחתי והעלה צילומים של ילדיו, מעורר שאלות מהותיות בנוגע לגבולות החשיפה ברשת. מה נחשב משפיל ומבזה, ומתי מותר לנו פשוט להתגאות בילדים?
ירון (שם בדוי), 37, גרוש פלוס שניים, חובב כתיבה, פתח בלוג והחל לשתף את הקוראים במחשבותיו ובהגיגיו. ירון כותב סיפורים בדיוניים לצד סיפורים אמיתיים, וגם מעלה לבלוג, כמו כל אב גאה, תמונות של ילדיו. השבוע חוייב ירון לשלם לגרושתו פיצוי בגובה 35,000 שקל, וזאת בעקבות פוסט שכתב בבלוג ובו תיאר סיטואציה משפחתית.
פרסום בבלוג – פוגע במשפחה?
הגרושה של ירון (-"האישה") הגישה לבית המשפט לענייני משפחה (ת"א), תביעה, בשמה ובשם ילדיהם הקטינים, וטענה שם להוצאת לשון הרע ולפגיעה מכוונת בפרטיותם. סכום התביעה הועמד על 300,000 שקל, כשהתביעה נסובה סביב שתי טענות מרכזיות אלו:
1. ירון פרסם בבלוג שלו תמונות של ילדיו הקטינים עם שמותיהם, ללא הסכמת האישה, ותוך השפלתם.
2. ירון פרסם בבלוג פוסט אישי, אשר פגע באישה ובפרטיותה.
ירון טען כי כל התביעה הינה מופרכת ונובעת מסכסוך הגירושין המר, ולמרות טענותיו הנ"ל, הגיע בית המשפט למסקנה כי חלק מטענות האישה נכונות, וחייב את ירון לשלם לה פיצויים בגובה 30,000 שקל, פלוס הוצאות משפט.
להלן נבחן את החלטת בית המשפט, ונלמד כיצד כדאי לנו לנהוג בעתיד כשאנו מעלים לבלוג הפרטי, לפייסבוק או לספריה ציבורית אחרת תמונות של הילדים או פוסטים אישיים.
פרסום תמונות קטינים
לעניין פרסום תמונות ברשת, ככלל, הרי שחוק הגנת הפרטיות אוסר על צילום של אחר, מבוגר או קטין, כשהוא "ברשות היחיד" שלו, וגם אוסר על פרסום תמונות של אדם אשר עלולות לבזות או להשפיל אותו. החוק קובע כי רק במקרה בו המצולם הסכים לפרסום תמונתו, זו לא תהווה פגיעה בפרטיות.
אך מה לגבי קטינים? האם הסכמת הקטין לצילום ופרסום הצילום, מספקת? התשובה היא לא. בשל גילם, נדרשת הסכמת הוריהם (אפוטרופסיהם) לפרסום התמונות.
במקרה דנן דובר היה בהורים גרושים, והאשה טענה בתביעתה כי שני ההורים היו צריכים לתת אישור לפרסום של תמונות הקטינים (ושלא הספיק שרק האב הסכים). בית המשפט קבע בעניין זה כך:
1. באופן כללי, נכון שיש לקבל את הסכמת ההורה השני ב"החלטות עקרוניות ומהותיות" בחיי הילדים, כגון חינוך, בריאות וכיו"ב.
2. ואולם, פרסום תמונות כגון התמונות שפורסמו, בעולם בו פרסום תמונות הילדים נעשה כדבר שבשגרה, לשם גאווה ורצון לשיתוף, אינו יכול להיחשב כ"החלטה עקרונית ומהותית" בעניין הילדים, ולכן לא היה צורך לבקש את הסכמתה.
פרסום משפיל או מבזה
אך כיצד התייחס בית המשפט לטענת האישה, כי פרסום התמונות היה פרסום משפיל ומבזה, בנסיבות בהן פורסמו? האישה טענה כי התמונות פורסמו ליד סיפורים אירוטיים שירון פרסם בבלוג שלו, אך ירון טען כי הסיפורים שהוא כותב הם כלל לא אירוטיים, וכי תמונות הילדים פורסמו בגלרייה ייעודית, לא כחלק מהפוסטים ואף לא בסמיכות אליהם.
בית המשפט קיבל את טענותיו של ירון, דחה את טענותיה של האשה, וקבע כי "...כל בר דעת ובעל היכרות עם מבנה אתרים באינטרנט יודע לעשות הפרדה תובנתית בין חלקים שונים שבאותו בלוג...", (דהיינו בין החלק של התמונות לחלק של הפוסטים).
הסרת התוכן הפוגעני
נקודה חשובה נוספת שהועלתה על ידי בית המשפט, היא האפשרות שהייתה קיימת לאישה לפנות לירון, או למנהלי האתר בו פורסמו התמונות והפוסטים, ולבקש מהם להסיר את התוכן שנחשב בעיניה לפוגעני. האישה לא עשתה שימוש באפשרות זו, או בכפתור "דיווח על תוכן פוגעני" - ולמעשה לא ניסתה להפסיק את הפרסומים שפגעו בה טרם ניגשה לתביעה.
תביעת האם לגבי פרסום תמונות ילדיהם נדחתה, וכדאי לזכור שבתי המשפט אינם רואים בעין יפה תביעות שמוגשות מבלי שקדם להן ניסיון להסרת המפגע באופן פרטי (שיגור מכתב התראה, למשל).
פרסום סיפורים אישיים על גרושתך - מותר?
טענתה השנייה של האם נגעה לפגיעה בפרטיות התובעת, בפרסום פוסט שעסק בהתנהלות המשפחתית והמשפטית בין בני הזוג. בפוסט הנדון תיאר ירון מפגש שיזם עם ילדיו, בערב חג, כאשר האישה סירבה שייפגשו, והוא חזר בוכה לרכב. בין היתר ציין שם כי אינו "מצליח להבין איך עבור פער כלשהוא של כסף היא מוכנה לנתק מילדיה את אביהם".
התובעת טענה כי ירון פרסם בפוסט מידע רגיש, גם אם לא נכון, שגורם לקורא להאמין שהיא "סוחטת" ממנו כספים, ומציג אותה באור שלילי, וציינה כי בני משפחתה וחברים משותפים קוראים את הבלוג.
בית המשפט בחן את טענות התובעת לאור חוק הגנת הפרטיות, אשר מגדיר פגיעה בפרטיות, בין היתר: כ"פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם", קבע כי:
1. המונח "צנעת חייו האישיים" מתכוון גם לעניינים שבינו לבינה.
2. הפוסט האישי תיאר את המקרה באופן חד צדדי ומנקודת ראותו של ירון בלבד, ואכן הציג את התובעת כמי שמונעת מבצע כסף, באופן שיש בו בכדי לבזותה או להשפילה.
3. לאור אלו, נקבע כי פרסום הפוסט הפר את פרטיות האישה.
אבל אם פרסמתי דברים אמיתיים?
ירון טען, מנגד, כי הפרסום היה מותר, שכן הוא תיאר סיטואציה אמיתית (פרסום דברי אמת הוא מותר לפי דין).
בית המשפט קבע כי במקרה זה אין עסקינן בעובדות אמיתיות לאשורן, ולכן הגנה זו אינה חלה: כך למשל, לא ברור מדוע הילדים לא היו עם האב באותו חג: האם בשל המחלוקת הכספית או מסיבה אחרת? בנוסף, אין עניין ציבורי בדברים, ואף לא מדובר בהבעת דיעה לגיטימית.
נקבע כי חשיפת ההתנהלות האישית שבתוך המשפחה מהווה פגיעה בפרטיות, וכי על הנתבע לפצות את האשה. ואולם, לאור העובדה שלא הייתה כוונה לפגיעה, הפוסט נכתב בסערת רגשות, והוסר מייד כשהדבר נתבקש - נקבע סכום פיצוי נמוך יחסית, בגובה 30,000 שקל, ועוד 5,000 שקל בגין הוצאות משפט.
לסיכום
אמנם מדובר בפסיקה של ערכאה נמוכה (בימ"ש לענייני משפחה), וירון יכול עדיין לערער על פסק הדין, אך לטעמי על כולנו ללמוד מכך את מחיר הפרסום של סיטואציות פרטיות, הנוגעות לאחר מלבדנו (בן זוג, ילד): אפילו היו אלו מחשבות והגיגים בלבד, עדיין זכות הפרטיות של האחר ושמו הטוב, כמו גם שלנו, עלולים להיפגע אנושות מהפרסום.
כמו כן זכרו, כי גם הרבה אחרי שבן הזוג יתחלף, ואחרי שרגשותיכם כלפי הסיטואציה יישכחו, הפרסום הפרטי הישן עדיין "יסתובב" לו ברשת, לדיראון עולם, ולא בטוח כלל שתוכלו להסירו.
דריה כנף היא עורכת דין בתחום המסחרי והחוזים. יובהר כי האמור במדור אינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני ומקצועי, לא נועד להחליפו, ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם, באשר כל מקרה ונסיבותיו. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות. כל המסתמך על המידע בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד.
למאגר פסקי-הדין ודיני העבודה המלא: www.lawdata.co.il
למאגר דיני העבודה: http://www.koloved.net
לפנייה לכתב/ת 
