בצל הירי: הילדים מכרם שלום קפצו לצובה
אחרי שלושה ימים של הדי התפוצצויות ושהיה כמעט בלתי פוסקת בחדרי הביטחון, יצאו חברי הקיבוץ שעל גבול רצועת עזה להתאווררות בהרי ירושלים. "אנחנו רגילים לבומים, אבל מפחד שתתחיל מלחמה כמו לפני שנתיים", סיפר אחד מנערי הקיבוץ
אחרי שלושה ימים של הדי התפוצצויות ואזעקות חוזרות ונשנות, יצאו אתמול (שבת) כ-50 מחברי קיבוץ כרם שלום שעל גבול רצועת עזה להתרעננות בקיבוץ צובה שבהרי ירושלים. הילדים נהנו במיוחד מהאטרקציות של פארק השעשועים, ועבור ההורים היו אלה כמה שעות נינוחות ורגועות, הרחק מהצבע האדום וחדרי הביטחון.
הסלמה בדרום - הכותרות האחרונות ב-ynet:
- הערב: מתקפת רקטות ופצמ"רים על הדרום
- שולטים בהסלמה, בינתיים / רון בן ישי
- גורמי ביטחון: חמאס ספג מכה וביקש לנצור אש
- מעדכנים גם החברים שלכם בעמוד הפייסבוק של ynet
אסף סבג, לוחם צה"ל שעשה שנת שירות בכרם שלום והחליט להישאר עם הגרעין שלו בקיבוץ, סיפר ל-ynet: "הבוקר היו נפילות באזור אבל זה לא מלחיץ במיוחד. הסיכוי לנזק מפצצת מרגמה נמוך יחסית כשאתה בחדר הביטחון. הילדים מפחדים אומנם, אבל גם הם מתרגלים".
"כיף כאן מאוד. גם אצלנו בקיבוץ כיף אבל כשיש פיצוצים ואזעקות זה ממש מבאס. תמיד יש פחד שתיפול פצצת מרגמה ויקרה משהו", תיארה ברנדה לופז נחמן בת ה-12 את ההרגשה אחרי שלושה ימים של שהות ארוכה במרחבים המוגנים. "אני כבר רגילה לכל זה ולא מפחדת, אבל אני דואגת לאבא שלי כי אני לא רוצה שהוא יפצע שוב", הוסיפה לוטן קרני-הדס, בת 12, שאביה נפצע בעבר מרסיס של פצצת מרגמה. אבי אגרונוב, בן 14, סיפר: "יש עכשיו יותר בומים ולזה אנחנו כבר רגילים, אבל אני מפחד שתתחיל מלחמה כמו לפני שנתיים".
רוב תושבי כרם שלום הם קיבוצניקים חדשים יחסית, שהצטרפו אליו אחרי שעלה שוב על הקרקע באוגוסט 2001. 10 שנים בסמיכות לרצועת עזה, רובן ככולן תחת איום הקסאם ופצצות המרגמה, הפכו אותם לשועלי קרבות ותיקים. "אנחנו כבר רגילים אבל בימים האחרונים ההרגשה לא נוחה. אי אפשר לצאת מהבית ויש סיר לחץ שהוא קשה לילדים", סיפר דוד חבז, חבר הקיבוץ מיום הקמתו. "זה לא בדיוק פחד כי האירועים הביטחוניים האלה הם כבר חלק מהשגרה".
לדברי חבז, למרות ההסלמה הביטחונית אין לו מחשבות לעזוב. "הגעתי לכאן מהמרכז ואני אוהב את המקום ואת האנשים", הוא אומר.
רעייתו של דוד, כרמלה חבז, הוסיפה: "אי אפשר לצאת מהבית אז לא ראינו את החברים שלנו מהקיבוץ. אפילו את האוכל חילקנו מרכב הביטחון ישירות לבתים. למרות כל זה, אני מאמינה שהסכנה יכולה להיות בכל מקום, אם זה כתוב - זה יקרה, בלי קשר לזה שאנחנו גרים בכרם שלום".
אבל יש גם קולות אחרים בקיבוץ, מפוחדים והססנים יותר. דבורה נחמה סיפרה ל-ynet: "אנחנו כהורים מפחדים עכשיו לשלוח את הילדים לבתי הספר, טוב שחופשת פסח מגיעה עכשיו. יש לי הרגשה שחזרנו למלחמה. זה נראה כמו סרט". לעומתה, ברוריה קרני-הדס נשמעת תקיפה והחלטית ביחס לאופן שבו על ישראל להתייחס למצב. "הגיע הזמן שנעבור למוד התקפי", היא אומרת. "כשברק אומר שהוא יכול לחיות עם 7 קסאמים ביום כשהוא גר בתל אביב - זה משדר תחושה של זלזול בנו".