אל תגעו לי בפסח
האוכל המוכן, העוזרת שמנקה ב-50 שקל לשעה, הסיפור הלאומי שהפך לאישי, וגם הרבנים והתקשורת - כל אלו גורמים לפסח לאבד מחינו. הלילה הזה נשתנה
אצלי בבית לא שותים משקאות עם "צבעי מאכל" בפסח. נכון, כנראה שלמנהג הזה אין שורשים היסטוריים הלכתיים עמוקים, ובכל זאת, איכשהו הוא צלח כמה דורות עד שהתגלגל לביתי. האם יעבור הלאה? ספק. פסח מעולם לא נראה אפרורי כמו בדור הנוכחי.
אפשר למנות ארבע סיבות, כנגד ארבע קושיות, שגורמות לחג המסורתי שנחגג כמעט בכל בית בישראל לאבד את חינו בשנים האחרונות.
הראשונה, פסח הפך להיות חג תעשייתי. זה כולל את האוכל הרב, שברובו נקנה מוכן, ממשיך בטיסות לחו"ל, ומסתיים בכך שאת ניקיון הפסח בדרך כלל
השנייה קשורה איכשהו לגלגולי הפוסט-מודרניות. מכירים את ההצעה ש"כל משפחה תספר על העלייה של המשפחה שלה מרוסיה/ גרמניה/ מרוקו, וכך נתחבר לפסח?". אז זהו שלא, באמירה זו גלומה למעשה הרעה במצבו של החג. פסח אמור לסמן את היציאה מעבדות לחירות של העם כולו, הפיכתו לסיפור אישי זה נחמד, אבל הרעיון הוא לעסוק בסיפור הכולל של עם ישראל, וביציאותו מעבדות לחירות.
השלישית קשורה לרבנים. כן, שוב הרבנים אשמים, אבל הפעם באמת. פסיקות חדשות למיניהן, כמו זו של הרב רא"ם הכהן המתירות לאכול תערובת קטניות (ולא אכנס למישור ההלכתי) גורמת לפסח להיות עמוס בקלוריות כרגיל, אך רזה במנהגים. מסורת לא פחותה מהלכה, וגם לפולקלור עממי יש משמעות. לא הכול הלכה. מה נשאר מחג שבו מותר לאכול הכל?
הרביעית והאחרונה קשורה, איך לא, לתקשורת. כן ,גם היא אשמה כרגיל. כל שנה מעלים מן האוב
את "חוק החמץ". די כבר, הבנו. כן, אז בתל אביב יש מסעדות שמגישות לחם, והפקחים לא אוכפים את האיסור, ושר הפנים אומר שזה לא בסדר ושאוטוטו הוא משית קנסות כבדים שמכת בכורות קטנה לידם. חדשות אמורות להיות חדשות, לא?
השנה, כשנשיר "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", כדאי אולי גם לזכור שהלילה הזה שונה גם מלילות הפסח הקודמים שידענו. רק דבר אחד נותר כמו שהיה: את המתנות על מציאת האפיקומן הגנוב אף פעם לא מקבלים באמת.
חג שמח.
לפנייה לכתב/ת 
