הישראלים החדשים

הקונספט מיובא, כמו ב"הישראלים", ובדיוק מאותו מקום.

ברוך, מיכאלשווילי וישראלוף. הכל בסדר גמור (צילום: אייל לנדסמן)

יוצרי "הממלכה הקטנה" יצאו לעולם כדי לבדוק איך נראים הבריטים על רקע העולם, והם עשו זאת בספיישלים לחג המולד. "עם סגולה" לא יהיה ספיישל לפסח אלא מופע קבוע, וככזה הוא תלוי בעיקר ביכולת הכותבים להפוך את הדמויות שיופיעו בו לכאלה שנרצה לראות שוב ושוב.

הביצועים של השלישיה מהודקים, מתוזמנים היטב, עולים על גדותיהם במידה ומשדרים מקצוענות, הסטים מושקעים ויוצרים את אותה אווירת בלגאן מאורגן של "הישראלים", והבימוי מתמסר באופן מושלם להעצמת היכולות הללו, כך שהכל מסביב לתכנים ממש בסדר גמור, ואפילו מקצת מהתכנים עצמם.

נוקב, ראוי וטוב

שני מערכונים שאפתניים רמזו בתוכנית הבכורה ששודרה אמש (שבת, ערוץ 2) על רצונה של "מה קשור" להפעיל אצל צופיה קצת יותר מצחוקים אוטומטיים. אחד עסק בנערים בביקור במחנה ריכוז בפולין, שם הם מזייפים אמפתיה ומתגעגעים לפייסבוק, עם שורות חזקות שמשוות בין היחס הרגשי למות החיות בחווה לבין רצח היהודים: זוהי ביקורת חזקה, נוקבת ומצוינת על תעשיית המסעות לפולין ועל הזיוף הרגשי עליו היא מבוססת. ולא, אם תהיתם, זה לא "לצחוק על השואה". גם אם המערכון לא מתקרב לקרסולי "המלהק" של "ארץ נהדרת", הוא עדיין ראוי וטוב.

"מה קשור" בימי "הישראלים". השתפרו מאז (צילום: יוני המנחם)

במערכון השני נוצרו דמויות מעניינות, כאלה שיכולות להתפתח בפרקים הבאים, של בריונים בשרות המוסד שנתקפים חימה סאידסטית כשהם מבינים כי באלקאעידה השי לפסח הוא DVD ואצלם רק שעון רדיו, ובתגובה מפליאים במכותיהם במחבל עצור שהוא פצצה מתקתקת, עד שהלה מת. אם צחקתם גם כששלום מיכאלשווילי בתפקיד המוסדניק ההומו רב עם בן זוגו בטלפון בעודו אוחז את ידו של המת, הצחוק הזה מעיד - בעצב רב - על נכונותכם להיות חלק מחברה בה אלימות קיצונית כבר לא מפחידה אף אחד.

ציון ברוך פשוט נפלא, בשני תפקידים: כאשתו הפרחה של העוזר הישראלי של אובמה, והדיאלוג רווי המיניות והאגרסיה בינו לבין שלום מיכאלשווילי הוא פסגת הפרק הזה, וכמתאגרף סומו שדוף המתמודד מול הדבר האמיתי וגם מול אבא שלו: רק בעלי הזיכרון הארוך במיוחד יכלו להבחין שהסיטואציה היא מחווה ל"סלים וארזה" של הגששים. אסי ישראלוף הבריק כאן בתפקיד אביו המדוכא של לוחם הסומו הבלתי אפשרי, בעוד שבשאר המערכנונים סבל מנוכחות אנמית, כמעט לא מורגשת.

מלכודת העדות

אפשר לסכם בשמחה ש"מה קשור" באמת מרחיבה את תחומי העניין שלה ופוזלת בהצלחה לקהלים שלא סבלו את הוולגריות המוחצנת שלה בגלגולים קודמים, אבל על השמחה הזאת מעיב השימוש המופרז בחיקויי מבטאים, במאפיינים עדתיים ובדאחקות גזעניות.

כשכמעט כל הטיפוסים המגוחכים שרצו על המסך מדברים במבטא מזרחי-כללי, כשהפאנצ'ים במערכון בו בני משפחה רוצים לשחרר את יקירם מהכלא בתאילנד כולם - בנויים על העובדה שהם תימנים (כולל סיר ג'חנון), כשהבייבי-סומו מצויד לא רק בחיתול אלא במבטא פסבדו-עירקי,

כשהטייס המחקה נהג מונית הוא גם ערס-לייט, "מה קשור" עושים לעצמם עבודה קלה מדי ומשתכשכים שוב בג'יפה הגזענית שהם - וצופיהם - אוהבים כל כך.

והלא אפשר כבר בלי זה. כמו במערכון האחד שהייתי מוכנה לראות שוב ושוב, זה שבו שני סטלנים עם ראסטות - מיכאלשוילי וברוך בהרמוניה מושלמת - מתווכחים אי שם בהודו על השאלה האם נורית גלרון שרה "המיסטיקנים הצינים" או "המחסטיקנים הסינים". הנה פיסה יפהפיה של ישראליות מצחיקה, לא מעליבה, לא נסמכת על מלחמת העדות המקומית, לא אלימה ומלבבת במיוחד. כן ירבו.