חמאס ושות': פצמ"ר אחד מספיק להבעיר שוב אש
רגיעה מול חמאס לא תוביל בהכרח לשקט, מאחר שברצועת עזה פועלים ארגוני טרור קטנים וקיצוניים יותר, שלא תמיד סרים למרותו. ynet ממפה את הפלגים בעלי האצבע הקלה על ההדק
בניגוד לדעה הרווחת, חמאס אינו הגורם היחיד שקובע את כללי המשחק ברצועת עזה. בגזרה פועלים לא מעט ארגונים שחלקם קיצוניים ומיליטנטיים יותר בכל מה שנוגע ללחימה מול ישראל, להם ניתן השם הכולל: הפלגים הפלסטיניים. אלה אמנם הודיעו הערב (יום א') כי הסכימו ביניהם על רגיעה באזור הדרום - אך מיהרו להפר אותה תוך זמן קצר.
אש בדרום - כותרות אחרונות ב-ynet
- בעזה הודיעו על הפסקת אש, ועוד קסאם נורה
- השקט הופר: קסאם התפוצץ מדרום לאשקלון
- הכי קרוב שיש: צפו בכיפת ברזל מיירטת
- הדרום חוזר לשגרה: פעילויות החופש - כרגיל
- חקלאי עוטף עזה: "כמו ברווזים במטווח"
עדכונים שוטפים גם בעמוד הפייסבוק של ynet
גם אם המגעים להפסקת אש, שלפי הדיווחים מתנהלים בין חמאס לישראל, יישאו פרי - יהיה ההסכם שווה כקליפת השום כל עוד שאר ארגוני הטרור הפועלים ברצועת עזה לא יהיו מחויבים לו. יתרה מכך, גם בתוך הארגון עצמו קיימים חילוקי דעות קשים. "גדודי עז א-דין אל-קסאם", הזרוע הצבאית של החמאס, מתפקדת לעתים קרובות ובמיוחד בסיבוב האש הנוכחי, כארגון עצמאי שקובע לעצמו את החוקים ואת מידת חופש הפעולה שלו, גם אם זה לא עולה בקנה אחד עם השקפות הזרוע המדינית.
בראש הפירמידה עומד אחמד אל-ג'עברי, שקובע את גובה הלהבות ברצועה. הוא זה שנתן ככל הנראה את האור הירוק לירי טיל הנ"ט אל עבר אוטובוס הילדים ביום חמישי האחרון, כתגובה להתנקשות בבכיר הארגון איסמעיל לבּד (המכונה אבו ג'עפר) לפני שבוע וחצי, וזאת מבלי ליידע את אנשי הזרוע המדינית.
לא כל ארגוני הטרור ברצועת עזה סרים למרות של חמאס (צילום: EPA)
הג'יהאד האיסלאמי והזרוע הצבאית שלו, פלוגות אל-קודס, פועלים בצורה נמרצת בכל הסלמה וגם בזו הנוכחית. הארגון הקטן קיבל את האחריות לירי של מרבית רקטות הגראד ששוגרו בשבת האחרונה אל עבר באר שבע, אופקים, אשדוד וקריית גת. בנוסף ירה הארגון עשרות פצצות מרגמה ורקטות "אל-קודס" קצרות טווח לעבר יישובי עוטף עזה. ברוב המקרים הוא אינו מקבל את מרות ממשלת חמאס.
אנשי ועדות ההתנגדות העממית, והזרוע הצבאית שלהם, פלוגות נאצר סלאח א-דין, השתתפו אף הם בירי המתמשך אל עבר ישראל בימים האחרונים. וכמוהם ישנם פלגים קטנים יותר שירו אל עבר ישראל כמו גדודי אבו עלי מוסטפא, הזרוע הצבאית של החזית העממית, והזרוע הצבאית של החזית הדמוקרטית, גדודי ההתנגדות הלאומית.
לכל אחד מהפלגים הפלסטיניים ישנה השקפה אחרת על הנעשה ברצועה, אך בניגוד לחמאס הם אינם מחזיקים במושכות השלטון, ולכן קל להם יותר ללחוץ על ההדק.
חמאס מהלך בין הטיפות
בישראל רואים בחמאס אחראי על כל ירי מהרצועה ולכן התנועה חייבת לוודא שכל הסכם רגיעה יהיה מקובל על שאר הפלגים. לצורך כך בעתות משבר, מנהל משרד הפנים של ממשלת חמאס שיחות עם ראשי הארגונים, וקובע פגישות משותפות שבהן משתתף נציג מכל ארגון. בפגישות הללו מתווים הפלגים הפלסטיניים את מדיניותם המשותפת, אולם לא תמיד הכל מתנהל בהסכמה מלאה.כמו שקרה אמש, גם בפגישתם הקודמת שהתקיימה ביום חמישי בערב, הסכימו הפלגים במשותף לנצור את האש בשעה 23:00. לאחר גיבוש ההסכמה, הודיעו בחמאס כי הרגיעה נכנסת לתוקף, אולם מספיק שאחד הפלגים מחליט שההסכם מופר על-ידי ישראל, והוא יכול לקבל החלטה עצמאית לחזור בו ולחדש את הירי.
כך קרה גם בסוף השבוע האחרון כאשר דוברי הזרועות הצבאיות, אבו עוביידה מחמאס, אבו אחמד מהג'יהאד ואבו מוג'אהד מוועדות ההתנגדות, פרסמו הודעות שבהן הם מודיעים באופן חד צדדי שהם אינם מחויבים עוד לרגיעה עם ישראל. למנגנוני הביטחון של ממשלת חמאס יש יכולת מוגבלת למנוע זאת, בעיקר כאשר מספר פלגים מחליטים לירות אל עבר ישראל במקביל, ונוצרת אנרכיה.
המצב השביר גורם לממשלת חמאס להלך בין הטיפות ולגבש הסכמות תחת הביטוי הדיפלומטי "טובת האינטרס הפלסטיני", אך לא תמיד הסכמה שכזאת יורדת לשטח. במצב כזה, בין אם חמאס הוא זה שמכריז על רגיעה או הפלגים כולם - מספיק שצה"ל יפגע בחמוש אחד שמנסה לשגר פצצת מרגמה ויהרוג אותו, כדי להשיב את כולם אל תוך מעגל הלחימה.
לפנייה לכתב/ת 
