נורות צבעוניות ומסכים בוערים: המחשב בעיני הוליווד

<< NEC M300WG: זה הסיפור על המקרן הירוק

למראית עין, הוליווד וטכנולוגיה מתקדמת הולכים נפלא יד ביד. מה שובר יותר קופות ממלחמה גרעינית שמאיימת על עתיד העולם (שליחות קטלנית), מחשבי על שמשתגעים ומנסים להרוג את כולנו (משחקי מלחמה), או אנדרואידים עם בעיות רגשיות (בלייד ראנר)?

• בסרט, אתה יכול להקליד משפטים ארוכים ולעולם לא תצטרך תשתמש במקש הרווח.
• לחיצה אקראית על מקשי המקלדת תפתח בדיוק את התוכנה או עמוד האינטרנט שרצית.
• אף אחד לעולם לא משתמש בעכבר.
• לא משנה כמה תצווה על המחשב "מחשב, זום על הנקודה הזאת", תמיד התמונה תישאר בהירה ונקייה לגמרי מפיקסול.
• אם יש על דיסקט/דיסק/USB קבצים מקודדים, כוכב הסרט תמיד יתבקש להכניס סיסמה כדי לפצח אותם.
• ככל שהציוד הטכנולוגי יותר מתקדם, ככה יש עליו יותר כפתורים, אבל כל העובדים עם הממשק חייבים להיות מיומנים היטב - כי אין על הכפתורים שום סימונים.
• אם אתם רוצים להפסיק פעולה מסובכת שרצה על מערכת מחשבים ושרתים – פשוט תירו באחד המסכים.
• התוכנות תמיד מעבדות נתונים במהירות בלתי נתפסת, אבל כשכדור הארץ עומד בפני סכנה – תמיד יעלה על גבי המסך חלון Uploading איטי במיוחד, שיסיים לעלות רק שתי שניות לפי שהעולם ייחרב.
• כשרואים את נקודת המבט של רובוטים דמויי אדם, תמיד רואים חישובי מספרים שרצים להם מול העיניים – הם רובוטים, למה הם צריכים לקרוא את הנתונים כדי לעבד אותם?
• מחשבים מתפוצצים עולים תמיד באש. גם בחלל, בריק.
  

בליפ בלופ ביפ 

אחד הסרטים ההוליוודיים הראשנים שהציגו מחשב על המסך הגדול היה Desk Set מ-1957. הסרט, בכיכובם של קתרין הפבורן וספנסר טרייסי, הציג את מצבם של עובדים ממורמרים ברשת טלוויזיה גדולה, שהחליטה לעבוד לעידן הממוחשב ולהחליף את הארכיון והשידור המכני במחשב על. בין העובדים מתפתחים סכסוכים על בסיס המחשב החדש, שחלקם אוהבים אותו וחלקם נוטרים לו טינה.

והמחשב? 'מיס. אמי', שם החיבה של המחשב, עושה בעיקר הרבה אורות רקע, רעשי "בליפ בלופ ביפ" מתוזמנים היטב ופולטת דוחות ארוכים מאוד, שאף אחד מהשחקנים גם לא ממש מתאמץ להיראות כאילו הוא קורא אותם. הסרט נוגע בפחד העמוק ביותר של תחילת התעשייה הממוחשבת – החשש שמחשב יחליף אנשים בתפקידם וכך הם ימצאו את עצמם מחוסרי עבודה.

אבל כבר שבע שנים לפני "דסק סט" בסרט אקשן שאפתני, שהציג נחיתה של אנשי עסקים אמריקנים על הירח, כיכב מחשב אמיתי. GE Differential Analyzer, היה מחשב אנלוגי מכני, שקדם למחשב המודרני. בסרט Destination Moom הוא שימש לחישוב מסלול הנחיתה של טיל החלל.

הסרט שאף להיות מדוייק טכנולוגית ככל האפשר, אבל כיום אפשר לראות שההשקעה הסתיימה במחשב ובחליפות החלל – השחקנים היו צריכים לזייף הבעות פנים מעוכות בזמן ההמראה דרך הלחץ האטמוספרי.

אותו המחשב הופיע גם בסרט "כשעולמות מתנגשים" (When Worlds Collide) מ-1951, בו כוכב נמצא במסלול התנגשות עם כדור הארץ. במציאות, מחשב מסוג זה היה בשימוש בחישוב מסלולים בליסטיים בזמן מלחמת העולם השנייה.

איך למדתי להפסיק לחשוש ולאהוב את IBM

ורק ארבע שנים לאחר מכן, מאותו הבמאי, הגיע סרט המדע הבדיוני (לפי ספרו של ארתור סי. קלארק), 2001: אודיסיאה בחלל, בו מפציע מחשב האינטליגנציה המלאכותית HAL 9000. האל נוצר בשנת 1997 בעבר הרחוק והוא מסוגל לדבר, לזהות קולות שונים, פנים, ולקרוא שפתיים – כפי שמגלים האסטרונאוטים שזוממים לכבות את ה-AI שלו עקב תפקוד לקוי ומדאיג – ונהרגים על ידו בשנתם.

הסרט מציג את הדילמות שטכנולוגיית המחשב העתידיות יציגו בפנינו – הנקודה שבה המחשב יהפוך לאנושי ויבין את קיומו באופן שדומה לרצון שלנו לחיות והפחד שלנו מהמוות.

הנושא של מחשבי האינטליגנציה המלאכותית הוא אחד המטרידים והפוטוגניים ביותר עד היום, מ"המחשב לבש נעלי טניס" ובלייד ראנר, ועד לסרט האנימה Ghost in the Shell ו-AI. כולם עוסקים בדרך כזו או אחרת בטשטוש הגבולות שבין האנושי לממוחשב, וגם בין התפקיד שלנו כבני אנוש לבוראים.

דומו אריגטו, שוורצנגר רובוטו

בשנות השמונים המחשבים לבשו חליפת מתכת ויצאו להרוס, להגן, ושוב להרוס את העולם. מהעשור שהביא לנו את ריקוד הרובוט, הגיעו טרמינייטור, רובוקופ, תקלה מופלאה (Short Circuit) ועוד, לימדו אותנו שבעתיד, למרות שתהיה לנו היכולת לבנות רובוטים ענקיים (חלקם חצי ביולוגיים), הם עדיין יצטרכו, משום מה, להחזיק נשק ענק ומסורבל, וגם ששנים של באדי בילדינג עושה נפלאות לעור הפנים.

המטריצה

אז אחרי שבהוליווד שיחקו כבר כמה עשורים עם רעיון העולם הממוחשב שפולש לתוך המציאותי, הגיעו משחקי המחשב, המציאות המדומה והאינטרנט הפכו את התמונה: מה אם העולם הממוחשב היה מחזיק בנו כבני ערובה? עוד בסרט טרון מ-1982, נלכד האקר/גיימר בתוך עולם דיגיטלי תלת מימדי, ומציל אותו מתוכנה שהשתלטה עליו, שמעבירה אותו בתוך שלבים מפרכים של משחק מחשב. הפן החזותי של הסרט, שבוודאי היה מרשים כשהסרט יצא, מעלה היום בעיקר נשכחות ללייזר קווסט השכונתי של פעם.

אבל רעיון ויכולתו של הגיימר/האקר לשנות את העולם הולידה גם סרט שב-1999 לקח את רעיון המציאות המדומה רחוק – המטריקס. בסרט מגלה ניאו שהעולם כפי אנחנו מכירים אותו הוא בעצם תוכנת מחשב מסיבית שמתחברת לראשם של האנשים ומציגה מציאות וירטואלית. שבמציאות האמיתית חומם של בני האדם מנוצל על ידי מכונות, שכלאו אותם בתאים דמויי רחם.

הייחוד של המטריקס היה הקישור לתחושת המציאות הוירטואלית שהפכה משכנעת יותר עם התחזקות האינטרנט ומשחקי המחשב התלת ממדיים. כאן המחשב כבר לא מהווה איום על הקיום האנושי, אלא יותר מכך, הוא מסמל את הפחד מאובדן השליטה על תפיסת המציאות שלנו, בעקבות נתינת כוח רב מדי לטכנולוגיה. הוא מזהיר שאם לא נעצור לבדוק האם אנחנו בעצם מקריבים את האנושיות למען הקדמה, יום אחד יכול להיות שנתעורר ונגלה שהפכנו לבטריה.

נזכרתם בסרטי מחשבים נוספים שהיו ציוני דרך חשובים? חשבתם על עוד אי דיוק הוליוודי שקשור למחשבים שמעצבן אתכם? ספרו לנו בטוקבקים.

מי הוא לארי פייג'? שש עובדות >>